הקואליציה ממשיכה, תוך כדי מלחמה, להפגיז את המרחב הציבורי בהצעות חוק שונות, וברובן גם משונות, שאם תבשלנה לחוקים - תשנה את אופייה של המדינה. בכך היא יוצקת בסיס לדרישה לקיום בחירות כלליות תוך כדי מלחמה. לממשלה ששני שלישים מהציבור אינו נותן בה אמון אסור "לחטוף" את המדינה למסע כל כך קיצוני מבלי שתקבל מנדט לכך מהציבור, בבחירות.
אבל, בינתיים, לנגד עינינו מתרחש מחזה שהוא בגדר טירוף מערכות: בעיצומה של רעידת אדמה היסטורית שמשנה את פני האזור, השחקן המרכזי מכולם, ראש ממשלת ישראל, מתייצב במרתף בית המשפט בתל-אביב לחקירה למשך שלושה ימים בכל שבוע. מערך שלם של נסיבות, שכל אחת מהן לעצמה אפשר להסביר, הוביל לתוצאה בלתי סבירה, שמחיריה עלולים להיות גבוהים.
אסור לנהל מלחמה עם ראש ממשלה שהוא מחד, מאוד דומיננטי ולידו יש ואקום שלטוני, ומאידך, מקדיש חלק ניכר מאוד מעתותיו לצרכים אישיים – הוכחת חפותו. זה מסוכן לביטחון של כולנו וגם בעייתי במה שנוגע ליכולתו של ראש הממשלה להגן על עצמו. אומנם הוא העיד על עצמו שהמשפט לא גורע מתפקודו כראש ממשלה, ואף שכנע בכך את בית המשפט העליון, אך הכרעות אלו התקבלו בעבר. כיום, מצב המלחמה והטלטלה האזורית משנים את הנסיבות באופן קיצוני.
דווקא מי שחשוב לו, כמוני, לשמור על מעמדה של מערכת המשפט בציבוריות הישראלית, חייב לשקול אם באמת סביר להתעקש על התייצבות קבועה ומתמשכת של ראש הממשלה במרתף התל אביבי בעיצומם של ימים הרי גורל. ההתעקשות הזאת עלולה לגרום לרבים לצאת נגד פרקליטות המדינה בטענה שהיא מנותקת מהמציאות.
מנגד, גם דחיית עדות ראש הממשלה עד לאחר המלחמה איננה סבירה: סקר עכשווי של מרכז אקורד העלה כי פחות משליש מהציבור (!) חושב שהשיקול המרכזי המנחה את נתניהו מאז 7 באוקטובר הוא ביטחון המדינה. רבים עלולים לחשוש כי דחיית העדות עד לאחר המלחמה עלולה להמריץ את נתניהו לגרום להתמשכותה ולהימנע מעסקת חטופים, שרוב מכריע בציבור תומך בה.
אנחנו במילכוד. אי אפשר לנהל את המשפט, אי אפשר להפסיק את המשפט. כאמצעי חילוץ, שהוא גם רעיון טוב לגופו של עניין, ניתן להציע כי מתן העדות ייפסק לתקופה קצובה, שתנוצל לשם ניהול גישור פלילי בתיק נתניהו. זהו הליך שמתנהל לפני שופט מכהן, שאיננו חלק מההרכב הנוכחי, ובו מנסים הצדדים – הפרקליטות ועורכי הדין של ראש הממשלה – להגיע להסדר טיעון. ראש הממשלה עצמו לא צריך להיות נוכח בהליך ויתפנה למלא את תפקידו ללא כל הפרעה. אם הגישור ייצלח, ייקבע בהליך מהיר אם הייתה הפרת חוק בכל אחד משלושת התיקים, ובמקרה המתאים יוצע גם העונש הראוי. זו תהיה הדרך הנכונה להביא לסיום פרשה שהנזק הציבורי ממנה לחברה ולמדינה גדול במיוחד. אם הגישור ייכשל, לא תיוותר ברירה אלא לחזור להמשך מתן העדות.
המדינה התנגדה בעבר לפנייה לגישור פלילי בתיקי נתניהו, אבל נראה שעליה לשקול עמדה זו מחדש לנוכח הנסיבות המיוחדות של המלחמה. המדינה חוששת, בצדק, משימוש של ראש הממשלה וסביבתו בהליך הגישור לצורך מניפולציה על דעת הקהל. הללו יבקשו לצייר את ההליכה לגישור כ"כניעה" של הפרקליטות נוכח סיכויים קלושים להוכחת אשמה בבית המשפט. אבל פרקליטות ממלכתית חייבת לשקול את טובת המדינה בראייה רחבה יותר. היא הגורם בעל הכוח והיא האחראית על הטוב הציבורי. אדרבא, נכונות לגישור עשויה להתקבל בדעת הקהל כבחירה אמיצה ונכונה בנסיבות שנוצרו ועשויה לחזק את מעמד הפרקליטות.
אף שהליך גישור אמור להתקיים בדלתיים סגורות ותוך איסור פרסום על המתרחש במהלכו, קיים חשש מפני הדלפות מזיקות מתוכו. גם לחשש זה יש בסיס, בהינתן חוסר האמון העמוק כל כך בין הצדדים, אך ניתן למזער אותו בדרכים שונות, כמו הגבלת המנדט שניתן לשופט המגשר. אינני יודע אם ראש הממשלה רוצה בהליך גישור, אבל מי מאיתנו מעוניין להיצלב בחקירה נגדית במשך שבועות על גבי שבועות?
המצב שנקלענו אליו הוא טרגדיה. משפט נתניהו הוא חור שחור סופח-כל, שמאיים על הממלכתיות, שקורע את הסולידריות הישראלית, שחותר תחת האמון במוסדות המדינה ועכשיו, בעת מלחמה, גם עלול לסכן את הביטחון הלאומי. גישור פלילי עשוי לסמן דרך יציאה מהסחרור ההרסני.
>>> פרופ' ידידיה שטרן הוא פרופסור למשפטים, כיהן כדיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן. כיום נשיא המכון למדיניות העם היהודי (JPPI)