הניצחון המוחלט של דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות ארצות הברית מבשר על עידן חדש באמריקה, גם פנימה וגם בזירה הבין-לאומית. בניגוד לניצחונות ב-2016, הפעם טראמפ זכה גם בקרב כלל המצביעים ובפער בלתי צפוי על יריבתו, נתון שמעניק לו לגיטימציה מלאה כמנהיג שנבחר באופן דמוקרטי ובלתי מעורער.
העובדה שהרפובליקנים ישלטו גם בסנאט, וככל הנראה גם בבית הנבחרים, תאפשר לטראמפ חופש פעולה מלא בביצוע מדיניותו בכל התחומים, כולל במדיניות החוץ האמריקנית בדגש על המזרח התיכון וכמובן ביחסים עם ישראל.
מדובר היה בארבע שנים של מדיניות חוץ כושלת של וושינגטון, שהתבטאה רבות באי הרתעת רוסיה בפלישתה לאוקראינה, הנטישה האומללה של בעלי בריתם באפגניסטן וכמובן חוסר ההצלחה מוחלט להביא לשחרור החטופים ולהפסקת הלחימה בעזה, בלבנון ומול איראן. בארבע השנים האחרונות איבדה ארצות הברית במידה רבה את כושר ההרתעה שלה מול אויבים, ואת השפעתה על בעלות בריתה.
טראמפ הבלתי צפוי משוחרר כעת מלחצים פוליטיים בכהונתו השנייה והאחרונה. הוא מבין כי יישפט על ידי ההיסטוריה על סמך מעשים ולא על ידי סיסמאות קמפיין בחירות. הוא קיבל הזדמנות שנייה ובלתי חוזרת למחוק את הרקורד האפל שלו ולהביא ליציבות גלובלית. תנאי לכך הוא חידוש והעצמת כוח ההרתעה האמריקני, שייהנה מאופיו הבלתי צפוי והרטוריקה המאיימת שתביא לציות גם מצד יריבי ארצות הברית וגם מצד ידידותיה. אכן, טראמפ וממשלו המסתמן נוטה לבדלנות, אך הצורך במעורבות אמריקנית אקטיבית באזורי השפעתה בעולם יקטן עקב חידוש ההרתעה. דבר זה ימנע התלבטות בוושינגטון בעניין שיגור כוחות אמריקנים ברחבי העולם.
לגבי יחסו של טראמפ לישראל בכלל, ולנתניהו בפרט, אין לצפות להתנהלות סנטימנטלית דוגמת ביידן, אלא חתירה להישגים היסטוריים שעשויים לשנות את המזרח התיכון באופן מהותי: הרחבת הסכמי אברהם ונורמליזציה עם סעודיה, חיזוק הברית הפרו-אמריקנית ובידוד איראן יעניקו לישראל יתרונות אדירים במחיר נסבל של תהליך מדיני מול הפלסטינים. כזכור, תוכנית המאה של טראמפ מ-2019 כללה מה שהס מלהזכיר לממשלתנו הקיצונית וזהו חזון שתי המדינות. מרחב התמרון של נתניהו מול טראמפ יהיה מוגבל ביחס למה שנהנה ממנו עם ביידן.
טראמפ גם יעלה את קרנה של ישראל בעולם, כפי שעשה בקדנציה הקודמת שלו. זה יתבטא בכך שלא יאפשר לאו"ם ולארגונים בין-לאומיים להתעלל בישראל - כזכור, הוא איים בהפסקת המימון לארגונים שיפלו את ישראל לרעה, ואף הוציא את ארצות הברית מאונסק"ו. כשארצות הברית מגנה על ישראל מהסתה נגדה וגינויים, רוב מדינות העולם מתיישרות עם קו זה, ובמיוחד רוב מדינות אירופה.
הסיוע הביטחוני לישראל ככל הנראה יאותגר על ידי ממשלו של טראמפ. הנשיא החדש, איש עסקים ממולח, ודאי ידרוש תשלום מלא על סיוע זה. טוב תעשה ישראל אם לא תמתין לנפילת הגרזן הטראמפי ותיזום בעצמה הפסקה הדרגתית של סיוע זה בתמורה להעמקת שיתוף הפעולה הצבאי, המודיעיני והטכנולוגי עם וושינגטון. כל הנושאים הללו יהיו בליבת היחסים הבילטרליים שלנו עם ארצות הברית, באופן שישפיע על מעמדנו האזורי והבין-לאומי, ואולי גם הפוליטי-פנימי בתוך ישראל.
מדובר בהתחלה חדשה, שטומנת בתוכה הפתעות לא צפויות, אבל גם הזדמנות גדולה. אתגריה העצומים של ישראל בביטחון, בכלכלה ובנושאים פוליטיים וחברתיים פנימיים מחייבים מדיניות ממשלתית נועזת וחכמה, ובעיקר מרחיקת ראות שמעוניינת לפתור בעיות יסוד ולהרחיק סכנות.
>>> דני אילון שימש כשגריר ישראל בארצות הברית וכיהן כסגן שר החוץ