בעקבות חקירת המחלקה לחקירות שוטרים בעניין העברת מידע רגיש לגורמים, שאינם מורשים, מבקש השר ל(היעדר) ביטחון לאומי לטעון: "בעבר אנשים במשרד הזה התקדמו לפי פרוטקציות ולפי קומבינות. אני אומר שוב ובגאווה גדולה - מי שמקיים את המדיניות שלי, משילות, ריבונות, נחישות, מקצוענות. הוא מתקדם במשטרה, ככה זה בדמוקרטיה ולא ברפובליקת בננות". מה היא, אם כן, אותה מדיניות שר, שטמונה בה אותה נוסחת קידום נחשקת? אתר המשרד לביטחון לאומי חושף אותה לראווה ומגלה כי מדובר במסמך רזה להחריד בן 12 עמודים ברוטו, המכיל אוסף של הצהרות ריקות ונטולות מהות ותוכן.
שמונה מטרות כלולות במסמך, המבקש להיות מסמך מדיניות; חיזוק הביטחון וביסוס המשילות, תוך הקמת המשמר הלאומי והעצמת משטרת ישראל, מניעת פשיעה וחיזוק הביטחון האישי ברחובות, בכבישים, ביישובים ובתוך המשפחה, מאבק בפשיעה החמורה בחברה הערבית, חיזוק ביטחונה של ירושלים רבתי, הגברת המשילות, שמירה על זכויות היסוד ומניעת אפליה וגזענות בהר הבית, חיזוק היכולות להתמודדות עם פשיעת סייבר ועוד. מטרות ראויות בחלקן, בינן לבין מדיניות סדורה, המתווה דרכי פעולה, תכנון ותורה – המרחק רב. אבל גם אם לשיטתו של השר כל מי שפועל ברוח מטרות אלו ראוי לקידום, איך בכל זאת יקודמו קצינים הלכה למעשה?
נדמה כי התשובה לכך נמצאת גם היא בדברי השר על שניים מהחשודים בחקירה. הראשון, נציב שב"ס, הצטיינותו נגזרת מהעובדה שהוא החמיר את תנאי הכליאה של האסירים הביטחוניים: "אין קנטינות למחבלים, אין טיולים אין-סופיים, אין מקלחות אין-סופיות". השני, מפקד ימ"ר ש"י – הצטיינותו שלו נגזרת מהפסקת "ההתנכלות לנוער הגבעות". הצטיינותם של השניים לשיטתו של השר, נגזרת, אם כן, מיכולתם לשלול ולהפסיק התנהלות עבר. על הרקע הזה ניתן להבין טוב יותר מופעי הצטיינות נוספים, כמו אלו שהפסיקו את חקירת השחיתות הפוליטית, מופעי הצטיינות של מניעת הפגנות תמיכה בהחלפת הממשלה, והצטיינות בהפסקת האכיפה המשולבת נגד מחוללי הפשיעה הכלכלית. אמור מעתה כי הדרך להתקדם במשטרה עוברת דרך הפסקת פעולת אכיפה, שאינה תואמת את עמדותיו הפוליטיות של השר.
הגדיל להבהיר חה"כ צביקה פוגל, שהבנתו באכיפה ושיטור שנייה רק לזאת של השר לכאוס ולשסע. יו"ר הוועדה חסר הניסיון ורב הביטחון סבור כי מעצרם של הנציב ומפקד הימ"ר כמוה כמעצר הרמטכ"ל ומפקד סיירת מטכ"ל. נקווה כי הצטיינותם של האחרונים לא תיגזר מהתנהלות דומה להצטיינות הראשונים. מדינת ישראל לא תוכל לאפשר לעצמה הצטיינות בדרך של הפסקת פעילות מבצעית קודמת על בסיס פוליטי. אני מתקשה גם לראות את הרמטכ"ל מתקן, למשל, את עניבתו של שר הביטחון, או את מפקד סיירת מטכ"ל מלטף את גבו של השר בחתונת בתו של פעיל מפלגה חשוב, לוחש על אוזנו במתק שפתיים סודות מבצעיים, השמורים ליודעי דבר.
בדמוקרטיה של בן גביר, שהיא אולי אינה רפובליקת בננות אבל אפרטהייד על-מלא, הצטיינות הנתינים נגזרת מיכולתם להפסיק התנהלות קודמת, שהפריעה לבוחריו. עצם הפסקתה היא הישג. המצטיינים ביותר ידעו לשכלל את ההפסקה לפעולה סקטוריאלית לטובת קהל הבוחרים. למשל, הפסקה מוחלטת של האכיפה נגד נוער הגבעות ובמקביל התנכלות לשכנים הפלסטינים, הצמודים למקום המגורים של אותם נערים, שבגרו. או למשל הרעת תנאי הכליאה של האסירים הביטחוניים והטבת תנאי הכליאה של אסירים שהציתו בתים פלסטינים על הדרים בהם.
הטיב לבטא זאת חה"כ משה סעדה, בעבר סגן ראש מח"ש ללא אופק קידום, כיום חבר כנסת משוריין ללא אופק אלקטורלי, שמיהר לקפוץ על עגלת החנופה והקונספירציה. "מאסנו בפקידים שלא יודעים את מקומם וחורגים מתפקידם", אמר, בהתייחסו לכלל משרתי הציבור, מדובר צה"ל ועד היועצת המשפטית לממשלה. לשיטתו של סעדה, הצטיינות קצינים או פקידים היא נגזרת של מידת הצייתנות שהם מגלים כלפי הדרג הפוליטי הנבחר. כשנאשם בפלילים משריין וממנה פקידי ציבור ממורמרים מהזן החנפני ועבריינים מורשעים מהזן הלאומני, רק בכדי למלט את עצמו מהליך פלילי - הצייתנות הופכת למטבע סחיר, אבל ההצטיינות הופכת למצרך נדיר.
>>> עו״ד ערן קמין, תת ניצב בדימוס, לשעבר ראש חטיבת החקירות כיום מומחה לחקירות ולמודיעין עסקי