במהלך הימים האחרונים מתרחשים בסוריה אירועים דרמטיים בקצב מהיר, כאלו שלרוב מתפרסים על פני שנים. עם זאת, כפי שלמדנו בשנה האחרונה, למזרח התיכון קצבי זמן משלו. תוך שלושה ימים הצליחו ארגוני המורדים בסוריה להשתלט על העיר השנייה בגודלה בסוריה ולבצע מתקפות רחבות נגד המשטר ותומכיו ללא התנגדות אפקטיבית ותקיפה נרחבת מצידם כפי שאירע בעבר. ברשתות החברתיות בסוריה מתקפת הפתע כבר זכתה לכינוי "7 באוקטובר של אסד".
ב-27 בנובמבר פתחו ארגוני מורדים המשתייכים לחמ"ל המרכזי "אל-פתח אל-מבין" באזור אדליב, שבצפון מערב סוריה, במתקפה נרחבת נגד המשטר הסורי. מי שמוביל את המערכה הוא ארגון "היאת תחריר א-שאם", שלוחת אל-קאעידה לשעבר, שבראשו עומד מוחמד אלג'ולני. למורדים הצטרפו קבוצות נוספות, ביניהם "הצבא הסורי הלאומי", הנתמכים על ידי טורקיה. מטרת המתקפה, על פי הצהרות המורדים, היא לבלום את התקיפות של המשטר והרוסים שהתגברו בחודשים האחרונים ולהשיב את הפסקת האש ששררה באזור מאז 2020.
על פניו, נראה היה שהמורדים תכננו מבצע מוגבל, אך החולשה של כוחות המשטר ותומכיו (כולל טענות על בריחת כוחות מעמדותיהם) עודדה את המורדים להרחיב את המערכה ולנצל את הפוטנציאל שנוצר.
לראשונה אחרי שנים הצליחו המורדים לכבוש שטחים נרחבים מידי צבא אסד. בשלב הראשון, הם השתלטו על העיירה ח'אן אל-עסל שבציר M5 האסטרטגי, ובהמשך אף על אזורים בתוך העיר חלב – העיר השנייה בגודלה בסוריה. כיבושה מחדש של חלב מידי המורדים בדצמבר 2016 סימן את תחילת ניצחונו של אסד במלחמה, אך כעת התמונה מתהפכת. מאז ארגוני המורדים החלו להתקדם דרומה, ולהשתלט על אזורים בעיר חמה, אולם נראה שעל פי שעה כוחות הצבא הסורי הצליחו למנוע את השתלטותם המלאה על העיר.
על אף שישראל אינה מעורבת הפעם באופן ישיר במתרחש, עיתוי המתקפה אינו מקרי ומושפע במידה רבה מאירועי השנה האחרונה. גורם ההפתעה שיחק כאן תפקיד מרכזי, אולם נראה כי לוחמי "היאת תחריר אלשאם" תכננו את המתקפה בחודשים האחרונים, פרסו מחדש כוחות בגבולות מחוז אידליב ונערכו מבחינה צבאית לקראתה.
המתקפה תפסה את ציר ההתנגדות בנקודת חולשה קריטית. חיזבאללה ויתר המיליציות השיעיות נפגעו באופן קשה בעקבות הלחימה הממושכת עם ישראל, וביתר שאת לאחר מבצע "חיצי הצפון". הנוכחות הרחבה של גורמי ציר ההתנגדות בחלב ובאזורים אחרים בסוריה הידלדלה, עם העברתם של חלק מהפעילים ללבנון וכתוצאה מגל החיסולים הישראלי בזירה. איראן שקועה בטיפול בנזקי חיזבאללה ומתקשה עד כה להפנות לוחמים לסוריה. במהלך הימים הראשונים לקרבות חוסל קצין בכיר במשמרות המהפכה, יומרת' פורהאשמי. איראן גם נאלצה לפנות את הקונסוליה שלה בעיר חלב. מעבר לחולשה האופרטיבית של הציר, יש כאן ממד תודעתי לא פחות חשוב. המורדים, שמתבוננים על מצבו העגום של ציר ההתנגדות בשנה האחרונה, מבינים שעוצמתו ודימויו הבלתי מעורער נסדק. אפשר לטעון שמחסום הפחד של מתנגדיו נשבר.
כרגע הישועה גם לא מגיעה מרוסיה. בעלת הברית הנאמנה של אסד, שמשקיעה מאמצים רבים לייצב את משטרו בשנים האחרונות, הופתעה מהמתקפה של המורדים ונרתמה בשלב מוקדם, אך בהיקף מוגבל יחסית, להדוף אותה. כהרגלה, היא מבצעת ירי חסר הבחנה לעבר מרכזי אוכלוסין באידליב. עם זאת, המלחמה עם אוקראינה תקשה על מתן סיוע רוסי נרחב בהיקפים שראינו בעבר. מתקפת הפתע מערערת גם את הדימוי העוצמתי שרוסיה התאמצה לתחזק באזור ומול המערב.
טורקיה ככל הנראה עומדת מאחורי המערכה הנוכחית. בפברואר 2020, במסגרת מבצע "מגן אביב", השתלטו הטורקים על חלקים ממחוז אידליב, בתגובה להתקפות של הכוחות המזוינים הסורים בטורקיה. מאז, המורדים באזור נהנים מתמיכה צבאית וכלכלית של טורקיה. השליטה וההשפעה שיש לטורקיה בצפון סוריה מהווה קלף מיקוח חשוב בראייתה מול אסד. המוטרדות הטורקית נובעת בעיקר מהנוכחות הכורדית בצפון-מזרח סוריה וכן ממיליוני הפליטים הסורים ששוהים בטורקיה ומהווים נטל פוליטי וכלכלי על הנשיא. ארדואן מחזר אומנם בשנתיים האחרונות אחר אסד, אך זוכה לכתף קרה. ייתכן שבמהלך הנוכחי הוא חותר להפעיל לחץ על הנשיא הסורי לקבל את תנאי ההסדרה בתנאים שאנקרה מציבה, זאת לצד בלימת התקיפות הרוסיות-סוריות האחרונות שעלולות לייצר גל פליטים נוסף.
סיכונים והשלכות
הישגי המורדים מהווים אומנם חדשות מעודדות למתנגדי אסד ולציר ההתנגדות, ובמידה רבה עשויים להעמיק את ההישג הישראלי להחלשתם. גם היעלמותו של אסד, שפתח שעריו לאיראנים וטבח בבני עמו, אינה בהכרח בשורה רעה. אם ארגוני האופוזיציה יפיקו לקח חשוב ממלחמת האזרחים ויתאחדו לכדי כוח יעיל, מסונכרן ובעיקר מתון שיהווה חלופה חיובית למשטרו האכזרי של אסד – אז עתידם של הסורים יכול בהחלט להשתפר.
מנגד, כדאי לזכור שבשלב זה אין מדובר במורדים הסורים החילוניים ומתונים יחסית שאנו זוכרים ממלחמת האזרחים, אלא בארגונים בעלי אידיאולוגיה דתית-ג'יהאדיסטית (הגם שהתמתנו יחסית). מעבר לכך, אפשר שהאיום המחודש על אסד יוביל לנהירה מחודשת של אלמנטים איראניים ושיעים למרחב, התפתחות שאינה עולה בקנה אחד עם האינטרס הישראלי. תרחיש של קריסת משטר אסד, אם יתממש, עשוי להוביל למרחב כאוטי שבו עלולים להתהוות איומים צבאיים חדשים.
נכון שישראל תימנע בשלב זה ממעורבות במתחולל בסוריה, למעט במקרים של איום על אינטרסיה הביטחוניים, עד אשר התמונה תתבהר. הימים הקרובים יתבררו כקריטיים בעיצוב פניה העתידיים של סוריה - האם המערכה תתרחב ותסכן את שרידותו של אסד, או שמא משענות התמיכה המוכרות שלו – רוסיה ואיראן - יתעוררו ויצילו אותו?
>>> ד"ר כרמית ולנסי היא חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) וראש תוכנית הזירה הצפונית במכון