ישראל מנצחת בשדה הקרב אבל מפסידה במלחמה. למעט הפצע הכואב של החזרת החטופים, בזירה הצבאית ישראל מנצחת. חיילינו משמידים את המסגרות הגדודיות, מערכי הרקטות ותשתיות הטרור של חמאס בהצלחה. אך סינוואר, שהכיר בעליונות הצבאית של צה"ל, הספיק להנדס מלחמה אחרת לחלוטין, כזו שהותרנו כמעט בלי מענה, והיא המלחמה על הלגיטימציה שלנו להתקיים. מלחמת התודעה, המלחמה על לבבות אזרחי העולם החופשי.

עיר הטרור המסועפת שהוקמה דווקא תחת בתי ספר ובתי חולים נועדה כדי למקסם הרס, מוות ואומללות לפלסטינים. אלה מתורגמים בתוכניתו של סינוואר לרגשי חמלה עולמיים, שבתורם יתורגמו ללחץ על ישראל לחדול מהמערכה. תמונות הזוועה מעזה אינן מופצות באופן אורגני ואותנטי.

ארבעה מפעלי שקרים ממומנים היטב פועלים כדי לייצר מציאות של שקר המטביע את העולם המערבי בתיאוריות קונספירציה, שקרים ותכנים קיצוניים נגד ישראל:

קטאר מסבסדת כבר עשורים את ההקצנה באוניברסיטאות העילית ומפעילה את זרוע התעמולה "אל-ג'זירה" בשפות שונות, בטלוויזיה ובאינטרנט. איראן עומדת מאחורי חוות בוטים המעצימות תכנים מסיתים ושקריים. רוסיה מפעילה מנגנון משומן לזיוף כתבות, יצירת תכנים אנטי-ישראליים ואנטי-מערביים והפצתם באמצעות חוות טרולים ובוטים מתוחכמות. סין, שקונה או משפיעה על ערוצי תקשורת במערב, כשהרכישה הסינית המוצלחת ביותר במובן זה היא טיקטוק, אמצעי מרכזי במכונת התעמולה. פורסמו מחקרים המעידים, לכאורה, על סיקור תכנים מוטה בטיקטוק, התואם את האינטרסים של ממשלת סין, בין השאר גם הטייה נגד ישראל.

טיקטוק לוגו (צילום: רויטרס)
קמפיין אגרסיבי, יומיומי, ישירות לעיני צעירים ומבוגרים בכל רחבי העולם (אילוסטרציה)|צילום: רויטרס

פעם היינו מרימים גבה לאור שקרים או אמירות אנטי-ישראליות בערוצי טלוויזיה אמריקניים או נאומי מנהיגים באו"ם. כיום אזרחי העולם החופשי נתונים לקמפיינים אגרסיביים, יום-יומיים, מתוחכמים, ששוטפים את עיניהם מרגע היקיצה עד שעת השינה. ברחובות הערים הגדולות, ברשתות החברתיות שנמצאות בכף היד של כל ילד ומבוגר, במקומות העבודה, בשיעורים באוניברסיטה ובהליכה על מדשאות הקמפוס בין שיעור לשיעור. קשה לפתח מחשבה עצמאית מול נחשול הפרופוגנדה.

למי אכפת?

אחת לחודש מתפרסם סקר "הרווארד-האריס" שבוחן את עמדות האמריקנים בנושאים שונים. אחת השאלות החוזרות על עצמן מאז תחילת המלחמה היא - "האם אתה תומך בישראל או בחמאס?". אומנם לאוזניים ישראליות זה יישמע ביזארי לחלוטין שאמריקני כלשהוא תומך בחמאס. ובכל זאת, כבר בתחילת המלחמה כ-19% מהאמריקנים תמכו בחמאס ושיעור התמיכה עולה בעקביות מאז והגיע ל-21%, בעיקר בקרב צעירים.

הלחצים שמופעלים מאזרחים החשופים למפעלי השקר על ממשלות וגופים עסקיים וציבוריים הם הרוח במפרשי עיכוב משלוחי הנשק. הם הקיטור שהניע את רכבת הצווים המשפטיים לבכירים שדוהרת קדימה. הם מה שמאפשר ניתוק קשרים כלכליים ואקדמיים. התהליכים הללו עלולים להקשות עלינו לסיים את המלחמה בתנאים טובים עבורנו. במקביל, הם עלולים להשאיר אותנו ביום שאחרי עם נתק כלכלי, מדעי ומדיני מחלק מהשותפות החשובות שלנו. הלגיטימציה ודעת הקהל העולמיים הם לא נושא שולי יותר, הם עניין של ביטחון לאומי.

כן, אנחנו יכולים

פעמים רבות נשמעת הטענה ש-"אין מה לעשות". העולם תמיד נגדנו. יש כשני מיליארד מוסלמים מול כמה מיליוני יהודים. אלה טענות נכונות, אבל אסור לנו לקבל בהכנעה את התבוסה שלנו בזירה הזו. כפי שנוכחנו בשדה הקרב הצבאי, לישראל תמיד עדיף להיות בהתקפה ולא במגננה. אנו זקוקים למנהיגות שלא מתרצת למה אי אפשר ותסביר שאין אנשים "שיודעים לחבר מילה למילה" באנגלית. אנחנו צריכים מנהיגים שמודעים לקושי, ולמרות זאת מחליטים לגייס את כל המשאבים והמוחות הרלוונטיים כדי להתגבר על הפער.

ישיבת ממשלה, נתניהו (צילום: Kobi Gideon (GPO) / Handout)/Anadolu Agency via Getty Images)
מספקים בעיקר תירוצים - במקום לקחת את הנושא ברצינות המגיעה לו, ארכיון|צילום: Kobi Gideon (GPO) / Handout)/Anadolu Agency via Getty Images

הרבה דברים הממשלה לא תוכל לעשות בעצמה. את המלחמה על האמת יצטרך לעשות העם היהודי בעיקר מתוך החברה האזרחית, שכן לממשלה מגבלות רבות. מאז 7 באוקטובר אזרחים רבים עושים עבודת הסברה מופלאה כפרטים או כארגונים לא-ממשלתיים, והמדינה צריכה לסייע להם בכל מה שירצו ויעזור להם להצליח. ועדיין, יש למדינה כלים רבים שהיא חייבת להפעיל.

המדינה חייבת להחליט שתחום ההשפעה והתודעה הוא בעל חשיבות עליונה לביטחון הלאומי שלנו. החלטה כזאת תוביל להקצאת משאבים ובהם בנייה מחדש של מערך ההסברה הלאומי שרוסק. הקבינט הביטחוני צריך לדון בכובד ראש בזירת התודעה וההשפעה, כפי שהוא דן בזירות הקינטיות.

לאחר ההחלטה, תגיע הפעולה. בהתקפה תוכל הממשלה לגייס גיוס סוללת דוברים מוכשרים בכל השפות שייצרו נוכחות קבועה בתקשורת העולמית, עם מסרים שנוסחו על סמך מחקרי דעת קהל מקצועיים באירופה וארצות הברית. אסור לוותר על אף זירה - פודקאסטים, עמודי טיקטוק בולטים וערוצי טלגרם. הכול חשוב. טורי דעה בניו יורק טיימס לא יספיקו. אנו צריכים הסברה התקפית, יצירתית ונרחבת.

מחאות נגד הריגת סינוואר, בטורקיה (צילום: רויטרס)
חייבים מענה ללחץ האגרסיבי, ארכיון|צילום: רויטרס

בהגנה, ישראל צריכה לחבור למדינות אירופיות ולקחת חלק בעיצוב רגולציה הגנתית שתנקה את הרשת ממפעלי טרולים ובוטים עוינים למערב המפיצים דיס-אינפורמציה מסוכנת, תיאוריות קונספירציה ומסרים מקטבים. כליברל, חופש הביטוי מקודש עבורי ולכן ברורה לי הסכנה בפעילות ממשלתית כזאת. לצערנו, אין לנו ברירה אלא לברר איך לנטרל את הפעילות המלחמתית העוינת שמופעלת תחת מעטה של "תוכן".

עדיין לא מאוחר מדי. ישראל צריכה להבין שהיא הפקירה לחלוטין את זירת ההשפעה והתודעה, זירה שאויבי המערב משקיעים בה כסף רב והיא רכיב עיקרי בביטחון הלאומי שלנו. יש לישראל את הכישרונות להפוך את הקערה על פיה, צריך רק לרצות להצליח.

>>> ברק הרשקוביץ הוא מומחה להסברה והשפעה. לשעבר בכיר בטיקטוק שחשף לעולם את מנגנוני ההטייה האנטישמית של הרשת, ומנהל ההסברה של ממשלת ישראל בתקופת הקורונה