אי אפשר שלא להסתכל בסיפוק רב כשאנו בוחנים את המינויים החדשים של טראמפ בממשלו החדש. אלו האנשים שיעצבו את מדיניות החוץ בשנים הקרובות. רוב הישראלים, בתחושתם, רצו לראות את טראמפ מנצח, ובצדק, כי הבינו שמדיניות טראמפ תהיה נחרצת יותר מול האתגר הגדול ביותר שניצב בפני ישראל והוא עצירתה של איראן מהפיכתה למעצמת גרעין. לפני כשלושה חודשים ניתחתי כאן את המדיניות ההגנתית של ממשל ביידן וציינתי כי על אף היותו תומך ישראל גדול, נעדר במדיניות החוץ שלו מרכיב אחד חשוב והוא ההתקפה. העובדה שהמרכיב הזה היה חסר שידרה לעולם חולשה: באסיה, באירופה ובמזרח התיכון. ה-Don't האמריקני לא רק שלא הידהד, אלא אף לא נשמע ולראיה המתקפות האיראניות החוזרות על ישראל.
עם זאת, לגבי טראמפ, רב היה הנסתר על פני הגלוי. בתקופת ממשלו הראשון, כאשר האיראנים תקפו ב-2019 את שדות הנפט הסעודיים, טראמפ נמנע מתגובה, מה שגרם להתקרבות מהירה בין הסעודים לבין איראן. מצד שני, טראמפ לא היסס לצאת מהסכם הגרעין לנוכח לחץ ישראלי וחיסל את ראש כוח אל-קודס האיראני, קאסם סולימאני, בבגדד.
מעבר לזה, שני זרמים עיקריים מובילים ומנחים את המדיניות במפלגה הרפובליקנית. הראשון, ה-MAGA (Make America great again), שבעיקרו הוא זרם בדלני שתומך במדיניות "אמריקה קודם". היטיב לבטא אותו סגן הנשיא ג'יי.די וואנס, כשנשאל בפודקאסט של ג'ו רוגן על איראן, וענה שזו בעיקר בעיה ישראלית. הזרם השני העוצמתי הוא האוונגליסטי, זרם שרואה בישראל את בת הברית החשובה ביותר של ארצות הברית ועליה להיות מחויבת לבת בריתה ברמה המוחלטת.
החשש היה, שלמרות ממשל ראשון של טראמפ מאוד ידידותי לישראל, בשל הזרם הבדלני הכל כך משפיע במפלגה הרפובליקנית, הממשל השני עלול להיוותר הרבה יותר מסויג, בעיקר לנוכח האתגרים האדירים: סיום המלחמה בעזה והשבת החטופים, הסכם בלבנון שיבסס את העליונות הצבאית הישראלית ויאפשר את חזרת התושבים לבתיהם, ומעל הכול עצירת ההתגרענות האיראנית, במיוחד לאור הברית החזקה שלה עם רוסיה. ארצות הברית לא תרצה להתעסק בנושאי חוץ כבדים (מלבד סין), לא תרצה להציב ולסכן חיילים אמריקנים במלחמות שאינן קשורות אליהם ישירות, ותתרכז רק במה שקורה בפנים. בנוסף, נשאלו שאלות לגבי החותן הלבנוני של טראמפ, בולוס, שהביא לו ניצחון במדינה המתנדנדת מישיגן והעובדה ששוב היהודים בחרו להצביע בהמוניהם לדמוקרטים ולהאריס (כ-70%) יקטינו את מחויבותו לישראל.
אז מדובר בצפירת הרגעה-רבתי מבחינת ישראל. המינויים החדשים מצביעים על ממשל ניצי, שלא יפחד להתעמת עם האיראנים ועם האיסלאם הקיצוני, ואפילו להעמיד אפשרות צבאית אמינה מולה וליצור מציאות חדשה במזרח התיכון. שר החוץ החדש הסנטור מרקו רוביו, היועץ לביטחון לאומי מייק וולץ, שר ההגנה פיט הגסת', השגריר לישראל מייק הקאבי, השגרירה לאו"ם אליס סטפאניק והשליח למזרח התיכון סטיבן וויטקוף היהודי. כולם מחויבים באופן מוחלט לישראל, כולם מחויבים באופן מוחלט לעצירת התגרענותה של איראן, לפירוק חיזבאללה ולהשמדת חמאס. ללא ספק מדובר ב"דרים טים" של ארצות הברית לישראל. לזה יש להוסיף את השר דרמר, שעם הממשל הנוכחי מהווה נכס גדול. הוא מדבר את השפה של הממשל החדש ויש לו דלת פתוחה אל כולם. הוא כבר נפגש עם הנשיא טראמפ. מיותר לציין כמה זמן לקח לייצר את הפגישה הראשונה בין נתניהו לביידן, עם כניסתו של האחרון לתפקיד.
בחירת טראמפ כבר גורמת לשינויים טקטוניים באזור: הקטארים תומכי חמאס נשמעים אחרת, האיראנים שוקלים שוב אם לתקוף את ישראל, הלבנונים ימהרו להגיע לעסקה לסיום המלחמה תוך שהם חושבים שתחת טראמפ יזכו לעסקה גרועה יותר, ואולי אפילו בחמאס ינסו להגיע לעסקה מתוך אותה מחשבה. טראמפ, שגם אמר את זה לא פעם, רוצה לראות את סיום כל החזיתות לפני כניסתו לתפקיד.
יותר מכל, טראמפ ירצה לראות הסכם בין סעודיה לבין ישראל - הישג שביידן לא הצליח להגיע אליו, ירחיב את "הסכמי אברהם" ואולי גם יזכה אותו בפרס נובל לשלום, שכבר היה מגיע לו בזכות "הסכמי אברהם". כאן יידרש נתניהו לשלם במטבע ישראלי ויהיה לו קשה לסרב ללחץ מצידו טראמפ. גם עם איראן ינסה הנשיא להגיע לעסקה, אבל כאן השוט יהיה כבד במיוחד - הסכם או עיצומים קשים מאוד ושחרור הרסן מישראל, כולל אור ירוק להפצצת מתקני האנרגיה והגרעין. גם מזכירי המדינה וההגנה החדשים שלו אמרו יותר מפעם אחת שזה מה שצריך להיות. גם עצירת חימושים ואי הטלת וטו באו"ם על החלטות אנטי-ישראליות נעלמו מהלקסיקון, כמו גם בידוד ישראלי בעקבות תביעות המרחפות בהאג. ארצות הברית תעמוד לצידנו באופן נחרץ.
יש חשש גדול מתשעת השבועות הקרובים, דמדומי ממשל ביידן והזיכרון מתקופתו האחרונה של אובמה, כשנמנע מלהטיל וטו על החלטת מועצת הביטחון. עם זאת, ביידן הוא לא אובמה. אומנם ישראל נאלצה להגדיל את הסיוע ההומניטרי לעזה, אבל עצירת החימושים נמנעה וגם הפחד הגדול, שארצות הברית לא תטיל וטו על החלטה במועצת הביטחון המכירה במדינה פלסטינית, להבנתי לא יתרחש למרות שזו השקפת הממשל. ביידן לא ירצה להשאיר עובדות בשטח, שישאירו לו מורשת אנטי-ישראלית. יותר מכל הוא ירצה להשלים את החזרת החטופים.
על ישראל להיות מתואמת לגבי הכול כבר עכשיו עם ממשל טראמפ החדש, מה שכבר קורה באמצעות השר דרמר. עלינו להבין אם נוכל לקבל עם הממשל החדש עסקאות יותר טובות בלבנון ובעזה מאשר אלה שעומדות על הפרק. יגידו בישראל מתנגדי ראש הממשלה נתניהו, שאם זה טוב לו זה לא בהכרח טוב לישראל. אולם, במקרה הזה, כשאנו צועדים לעבר תקופה דרמטית, לא פחות מזה, שתעצב את המזרח התיכון שנים קדימה - לא היינו יכולים לצעוד לעברה מבחינת ישראל עם נבחרת אמריקנית יותר טובה. אם נדע לעבוד איתה נכון, התמורות שלנו עשויות להיות גבוהות מאוד.
>>> יקי דיין שימש כראש המטה של שרי החוץ סילבן שלום וציפי לבני, כיועץ מדיני בוושינגטון וכקונסול הכללי של ישראל בלוס אנג'לס