חיסולו של יחיא סינוואר מבליט את הציפייה שסילוקו ישפר מיידית את הסיכוי לשחרור חטופים. מאחר ששחרור כזה עוד לא התרחש, רבים ממהרים לקבוע שחיסולו של רב המרצחים איננו ממלא את הציפיות שנתלו בו. זוהי קביעה בוסרית מדי. כמו כל דבר במלחמה הזו, גם כאן נדרשת סבלנות. חיסול סינוואר היא אבן דרך חשובה והשינויים שיתחוללו בעקבותיה עשויים להיות חשובים מאוד, הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך, ביחס למלחמה בכלל ולעסקת חטופים בפרט.
האסטרטגיה של סינוואר שהובילה למתקפת 7 באוקטובר עוצבה עוד בהיותו "אמיר האסירים" של חמאס בכלא הישראלי. האסטרטגיה הזו ראתה בישראל אויב צבאי חזק, אך חלש כ"קורי עכביש" מבחינה חברתית. בליבתה עמדה תפיסת החברה הישראלית כחברת מתיישבים קולוניאליסטית חסרת שורשים בארץ. לפיכך, חתרה לשבירת רוחה וליצירת דילמות פנימיות שיקרעו וימוטטו אותה מבפנים על ידי חטיפות ומתקפת פתע. סינוואר, כג'יהאדיסט קלאסי, הניח שאם מטרות גאולת הפלסטינים ושחרור הארץ כולה לא יושגו מיד, הן לפחות תקודמנה. הוא וההנהגה הצבאית שרקמה עימו את מתקפת 7 באוקטובר קיוו שהדוגמה שהציבו לממשיכיהם תוביל לנפילת לבנה ועוד לבנה מהמבצר הישראלי עד לקריסתו.
התפיסה האסטרטגית הזו הכתיבה את עיקשותו של סינוואר לאורך כל המלחמה. הוא נשאר עיקש גם כשראה את צבא המחבלים האימתני שהקים מושמד בשיטתיות על ידי צה"ל. הוא הופתע מאוד מהתמדת ישראל במלחמה ארוכה כל כך – עמידה איתנה ("סומוד") שהחשיב כיתרון מובהק של חמאס, לא של ישראל. סינוואר לא חשב גם שישראל תעמוד בלחץ הבין-לאומי בשל הפגיעה באזרחים העזתים. הוא בעיקר היה בטוח שישראל תתקשה לתפקד בדילמות האיומות שהציב לה בעניין החטופים. בימים אלו, מרבה העיתונות הערבית לעסוק בקריסת האסטרטגיה של סינוואר, ובמיוחד בכישלונו לחזות את עמידתה של ישראל באתגרים שמייצרת סוגיית החטופים.
היעד והכישלון לקרוע את ישראל מבפנים
בחודשים האחרונים סינוואר כבר סיפק סימנים כי הוא מבין את היותו מת-מהלך שדינו נגזר, עם עסקה או בלעדיה. אין זה מקרי שניתק קשר שבועות ארוכים עד שנשקלה האפשרות שנהרג. אין זה מקרי שפעל בימיו האחרונים כמי שיש לו משאלת-מוות ונמצא בין אנשיו, בניגוד להיגיון לפיו קברניט המערכה צריך לפעול ממקום מבטחים כדי להמשיך לנהלה. צה"ל אומנם הלך וסגר שיטתית על המנהרות ועל מרחב רפיח בכללותו, אולם אפשר להניח שסינוואר היה יכול למצוא מסתור טוב יותר מהבית שבו חוסל. במצב תודעתי פטאליסטי שכזה, לא נותר לסינוואר אלא לדאוג למורשתו כצלאח-אל-דין הפלסטיני, ובעיקר – להמשיך לקרוע את הישראלים מבפנים.
כפי שחיסולו של נסראללה פתח את הדלת בפני סגנו ומחליפו, נעים קאסם, להציע הפסקת אש שכבר איננה ממקמת את הפסקת המלחמה בעזה בראש תנאי חיזבאללה, כך חיסולו של סינוואר מאפשר ליורשיו הזדמנות לאמץ גישה פרגמטית יותר במשא ומתן. היורשים המסתמנים, בין אם ח'ליל אל-חיה, חאלד משעל או מוחמד סינוואר, אינם פחות קיצוניים מיחיא סינוואר באופן בסיסי. עם זאת, בהנחה שאינם רוצים לסיים את חייהם כהשאם סאפי אל-דין, יורשו קצר-הימים של נסראללה, אלא מעוניינים לנסות ולהציל את תנועתם – האפשרות שיאמצו גישה פרגמטית בכל זאת קיימת. הבנתנו אם התגמשות פרגמטית שכזו אכן תתרחש מצריכה עוד זמן, ולכן מוקדם להכריז על תוצאות החיסול כמאכזבות.
על פי כל הסימנים ובצורה שתאמה היטב את האסטרטגיה שלו, סינוואר התכוון להמשיך ולהחזיק בחטופים כתעודות ביטוח לקיום תנועתו וכאמצעי לחץ על ישראל לאורך שנים גם לאחר עסקה. אין זה מקרה שסירב לספק רשימות חטופים חיים; אין זה מקרה שחמאס טענה בעקשנות שאיננה יודעת היכן כל החטופים; אין זה מקרה ששיקרה, על פי דיווחו של ירון אברהם, לגבי מותם כביכול של חטופים חיים כנועה ארגמני. כל האמצעים הללו היו אמורים לספק לחמאס את היכולת לשלוף מעת לעת ולאורך שנים חטוף חי חדש ולסחור בו. המטרה בכך הייתה גם לבלום מתקפות עתידיות של ישראל על עזה, גם לסחוט ממנה עוד ועוד הישגים וגם להמשיך ולענות את החברה הישראלית בדילמות שכל סחיטה כזו הייתה מייצרת. חיסולו של סינוואר טומן אפוא גם את האפשרות לשינוי באסטרטגיית החזקת-חטופים-לנצח.
המצב החדש דוחף את האזור להסדרה
גם ברמה הגיאו-פוליטית פותח החיסול את הדלת בפני האפשרות לשינוי מהותי ביחסי הכוח בתוך חמאס, ובמיוחד בין הנהגת החוץ להנהגת עזה שריסוקה הגיע לשיאו בחיסול סינוואר. תחת סינוואר הפכה חמאס בשנה האחרונה לארגון ריכוזי מאוד. תהליך זה עמד בניגוד מוחלט לדנ"א הבסיסי שלה המבוסס על התייעצות קבועה ("שורא") והגעה לקונצנזוס ("אג'מע") בין מנהיגיה. סילוקו של סינוואר עשוי לאפשר להנהגת החוץ להשפיע יותר על קבלת ההחלטות. גם כאן הדבר תלוי במידה רבה ביכולת של יורשי סינוואר להתנתק מהציווי שהשאיר אחריו ולאמץ מדיניות פרגמטית יותר. כמו נעים קאסם, סגנו של נסראללה ויורשו, עשויים גם יורשיו של סינוואר להסיק שהזמן איננו פועל רק נגד החטופים, אלא גם נגדם אישית ונגד תנועתם.
משקלן של המתווכות קטאר ומצרים עולה גם הוא במצב הנוכחי ועשוי לדחוף לעסקה. ישראל, כפי שעולה משליחותו של ראש המוסד, כבר מגששת באשר לעסקה חדשה. התנאים השתנו לטובת ישראל, הן בהיבט העזתי והן בהישענות הכושלת של חמאס על חיזבאללה שנלחם כעת על קיומו ועל איראן שנאלצת להתמודד ישירות עם ישראל. החופש המבצעי של ישראל ברצועה מאפשר לה להסכים לנסיגה מתוך הבנה ברורה ומבוססת שתשוב ככל שתידרש על מנת לשמר את היבלית החמאסית מכוסחת היטב. שחרור מוגבל של אסירים פלסטינים יכול לבוא בחשבון, אך מומלץ להימנע מהכרזות קצרות-ראות על "כולם תמורת כולם". שחרור מאסיבי יאפשר לחמאס לשקם את עצמו במהירות באלפי מחבלים בעלי יכולת ארגון, ביצוע ויוקרה. כמו כן, אין שום סיבה לנהוג כתייר מערבי נאיבי בבזאר מזרח-תיכוני לאור העובדה שאפילו חמאס לא דרש בינתיים שחרור שכזה.
>>> ד"ר הראל חורב הוא היסטוריון, מומחה לחברה הפלסטינית וחבר סגל במרכז משה דיין לחקר המזרח התיכון שבאוניברסיטת תל אביב