נסראללה, מן הסתם, "מתהפך בקברו" כשהוא רואה איך ישראל משיגה את רוב היעדים שבמשך שני עשורים ושנת מלחמה הוא לא היה מוכן להתפשר עליהם. ניתוח ההסכם המסתמן עם לבנון אל מול יעדי המלחמה ובמישור האסטרטגי מראה כי מדובר בהסכם עם יתרונות חשובים לישראל, המאפשר לה לתרגם את המהלומה המוחצת שהנחיתה על חיזבאללה למציאות משופרת בגבול הצפון וברמה האזורית.
להלן עשרה יתרונות הגלומים בהסכם, המשרתים את יעדינו הביטחוניים והמדיניים:
- חופש פעולה לאכיפת ההסכם בכוח: ההסכם עם לבנון, וחשוב ממנו הבנות הצד עם ארצות הברית, מספקים לישראל לגיטימציה להשמיד תשתיות צבאיות שחיזבאללה ינסה להקים מחדש מדרום לליטאני, במקרה (הסביר?) שצבא לבנון ויוניפי"ל לא ימנעו זאת ממנו. מנגנון הפיקוח הבין-לאומי על ההסכם, בהובלת ארצות הברית, יוכל לספק בסיס עובדתי מוצק יותר לתלונות ישראל על הפרות של החלטה 1701. אם בעבר, איום האש המסיבית של חיזבאללה הרתיע את ישראל מלפעול בלבנון מחשש להידרדרות למלחמה כוללת, כיום המלחמה הזו כבר מאחורינו - מה שיספק לישראל חופש פעולה ליזום הסרה בכוח של איומים ולהגיב בעוצמה על התקפות לשטחנו. אכיפה ישראלית תהיה כרוכה בחיכוך צבאי וגם בסיכוני הסלמה, כגון ימי קרב, אולם זאת על בסיס לגיטימציה משופרת ו"מטריה מדינית" אמריקנית.
- פירוק רעיון "אחדות הזירות" והזדמנות מחודשת לעסקת חטופים בעזה: מרגע שתיכנס הפסקת האש בלבנון לתוקף, תנותק למעשה הזיקה הלוחמתית בין לבנון לעזה, והתוכניות של איראן והציר הרדיקלי להקיף את ישראל בטבעת אש פעילה יספגו מהלומה וייגנזו לעתיד הנראה לעין. עם התנפצות חלומו של סינוואר לאחד את הזירות, שעמד בבסיס החלטתו ליזום את המתקפה הרצחנית ב-7 באוקטובר, חמאס ימצא עצמו מבודד במערכה מהציר הרדיקלי, כשגם איראן אינה ממהרת להתעמת עם ישראל אחרי המכה האחרונה שספגה מחיל האוויר ובשל חששה ממהלכי הממשל האמריקני הבא. עמדת החולשה אליה ייקלע חמאס מייצרת תנאים משופרים מבחינת ישראל לממש את מחויבותה העליונה, הניצבת בראש סדר העדיפויות הלאומי, להשיב בהקדם את החטופים בעסקה.
- התנעת שיקום הצפון והחזרת התושבים לבתיהם בביטחון: זאת, לאחר שהוסר האיום בפלישת כוחות רדואן ובירי בכינון ישיר וקצר טווח, הושמדו התשתיות הצבאיות של חיזבאללה בקו הכפרים הראשון ובמידה מסוימת בקו השני, והוא יסיג את יתר נשקו הכבד מצפון לליטאני. בנוסף, מערך האש של הארגון נפגע קשות וצומצם ב-75%, אלפים מלוחמיו נהרגו והנהגתו הצבאית והמדינית המנוסה "נערפה". כל אלה לצד עיבוי מערך הגנה ביישובים ומדיניות אקטיבית של צה"ל להסרת איומים במרחב הגבול, אם חיזבאללה ינסה לשוב אליו, מייצרים תנאי ביטחון משופרים ביישובי הצפון.
- הימנעות ממלחמת התשה: התעקשות על מטרות מלחמה בלתי ריאליות כמו פירוק חיזבאללה מנשקו, כפי שאמר לאחרונה שר הביטחון כ"ץ, תהיה שגיאה קשה. כפי שהוכיחה המלחמה בעזה, זהו יעד מקסימליסטי שעלול לשאוב את צה"ל וישראל כולה לדרום לבנון ולהתשה, במשך שנים. התשה היא האסטרטגיה של האויב – תפישת הביטחון שלנו היא מלחמות קצרות והכרעה ברורה. ועדיין, מבחינה מדינית, יהיה נכון לחתור למסגרות פעולה רלוונטיות לקידום החלטה 1559, שקראה לפירוק כלל המיליציות מלבנון, כמקור ללגיטימציה וכאופק לעתיד.
- חיזבאללה בעמדת מגננה בפוליטיקה הפנים-לבנונית: הפסקת האש תפתח פתח עבור הציבור הלבנוני לבוא חשבון עם חיזבאללה, לפחות ברמה הפוליטית, על שגרר את לבנון לקטסטרופה כמעט ידועה מראש, שהמיטה חורבן על המדינה, על כלכלתה השברירית ועל כמיליון וחצי מתושביה שנאלצו לעקור מבתיהם. גם אם חיזבאללה עדיין יישאר הארגון הצבאי החזק בלבנון, הוא יעמוד בפני אתגר עצום אל מול הצורך לשקם את מעמדו בעדה השיעית ובמדינה בכלל, משימה שתהיה כרוכה בגיוס משאבי שיקום נרחבים שיוטלו על איראן.
- חזרה להתמקדות בגרעין האיראני: סיום המלחמה בלבנון, במיוחד אם יבואו בעקבותיה הפוגה ושחרור חטופים בעזה, יאפשר לישראל "לנקות שולחן" לקראת כניסת הנשיא טראמפ לבית הלבן, במטרה למקד את הדיאלוג עמו בטיפול באיום הקריטי ביותר עלינו – איראן ומאמצי ההתגרענות שלה. מדובר בהזדמנות של ממש. איראן והמערכת הבין-לאומית נמצאות על מסלול התנגשות סביב התרחבות תוכנית הגרעין שלה והגישה הניצית של מדינות אירופה כלפי טהראן, בין היתר על רקע הנשק שהיא מספקת לרוסיה במלחמתה באוקראינה.
אנשי טראמפ מצהירים כי מ"יומו הראשון" בתפקיד הוא יטיל "מקסימום לחץ" על איראן, כדי לייבש את משאביה לטרור, טילים וגרעין, ולהניע אותה לחזור להסכם גרעין משופר. ישראל תצטרך להזכיר לטראמפ כי ללא איום צבאי אמין על איראן, אמריקני וישראלי, ונכונות לעשות בו שימוש, הלחצים הכלכליים על טהראן לא יעבדו, כפי שקרה בקדנציה הראשונה שלו. בנסיבות החדשות שנוצרו גובר הסיכוי שארצות הברית תפעיל לחץ צבאי אפקטיבי על איראן, בין היתר, לאור ירידתה מהפרק של אפשרות הטלת חיזבאללה למלחמה על ידי איראן, והמחשת פגיעותה בסבבי המהלומות בינה לבין ישראל. - חידוש מאמצי הנורמליזציה עם סעודיה: "כיבוי" הזירה הלבנונית, הגברת הלחץ על איראן והחלשת האיום שהיא מציבה על מדינות האזור יחזקו את מעמדה של ארצות הברית באזור באופן שיסייע לה, לצד גישה קונסטרוקטיבית של ישראל בזירה הפלסטינית, לקדם את תהליך הנורמליזציה עם מדינות ערב והעולם המוסלמי, ובראשן סעודיה.
- הפחתת הנטל על המילואים והכלכלה: הסכם בלבנון יבלום את השחיקה הגוברת והעומס הבלתי נסבל על מערך המילואים, וייתן דחיפה לכלכלה לאחר הורדות דירוג האשראי במהלך המלחמה.
- חידוש מלאים ושחרור חימושים: עצירת המלחמה בצפון תאפשר לישראל למלא מחדש את מחסני החימושים ואמצעי הלחימה של צה"ל, ההגנתיים וההתקפיים, ולשחרר משלוחי נשק המעוכבים בארצות הברית, כגון פצצות כבדות וציוד הנדסי כבד. זאת, באופן שיאפשר היערכות ומוכנות ברמה משופרת להתמודדות עם האתגרים הצבאיים שעוד לפנינו.
- פגיעה בהברחות הנשק דרך סוריה: ההסכם עם לבנון - המבוסס על מימוש משופר של החלטה 1701, שאחד מנדבכיה הוא אמברגו נשק על חיזבאללה - יאפשר לישראל להתניע מהלך אזורי ובין-לאומי לסגירת גבולות לבנון עם סוריה למעבר נשק עבור הארגון. מהלך כזה יכלול, בין היתר, הפעלת לחץ מדיני וצבאי על משטר אסד למנוע העברות אמצעי לחימה דרך סוריה ולהתרחק בכלל ממעגל ההשפעה של הציר הרדיקלי בהובלת איראן.
בשורה התחתונה, ההסכם עם לבנון מספק לישראל שורת יתרונות והזדמנות לתרגם את הישגיה הצבאיים המוחצים מול חיזבאללה למציאות אסטרטגית משופרת. זהו מהלך נכון בוודאי מול האלטרנטיבה של מלחמת התשה ארוכה והתבוססות בבוץ הלבנוני בחורף הקרב, ומתוך ראיה של כלל החזיתות ומצב הכלכלה והחברה הישראלית. ועדיין, ניצחון במלחמה מול הארגון לא יושג ללא מאמץ אכיפה צבאי משלים ונחוש והשקעה ממשלתית, בקנה מידה היסטורי, בשיקום ובפיתוח הצפון שתבטיח את שגשוגו ועתידו. ולבסוף, את תרגום ההישגים הצבאיים להישגים מדיניים חיוני לשכפל גם בדרום: להביא לשחרור מהיר של כל החטופים ולהפריח מחדש של הנגב המערבי.
>>> אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, נשיא ומייסד MIND ISRAEL. אל"ם (במיל') אודי אבנטל הוא מומחה לאסטרטגיה ותכנון מדיניות, MIND ISRAEL