אחרי תקופת המתנה של כמעט חודש, הסתיימה הלילה הציפייה המותחת לתגובת ישראל למתקפת הטילים האיראנית של 1 באוקטובר. מדובר באירוע תקדימי של תקיפה ישראלית נגד איראן תוך נטילת אחריות, כאשר לראשונה מאז מלחמת איראן-עיראק טהראן נכנסת למעגל האש.
שנה אחרי אסון שמחת תורה מדובר בהצלחה מרשימה נוספת של ישראל, התורמת לשיקום דימוי ההרתעה שלה מול איראן ובאזור. ועדיין, צריך לזכור שההישגים הצבאיים טרם תורגמו ע"י הדרג המדיני להסדרים שישפרו את מצבה האסטרטגי של ישראל, ובכל מקרה אין להתבשם בהם יתר על המידה, במיוחד כשמדובר באיראן – מדינה גדולה, בעלת יכולות טיליות מרשימות, סבלנות אסטרטגית ונכונות להקרבה.
במסגרת התקיפה צה"ל הפגין יכולת מבצעית השמורה רק למעצמות, בהקשרי תכנון מורכב, מודיעין איכותי ושינוע חימושים וחנ"מ בכמות גדולה לתקיפה בטווחים רחוקים של 1,600-1,400 ק"מ דרך מדינות תווך ותוך תדלוק אווירי. מטוסי חיל האוויר ו/או החימוש שנשאו הצליחו לחדור את מערכי ההגנה של איראן, לפגוע במדויק במטרות ולשוב מהתקיפה ללא שריטה, אחרי שפגעו בכעשרים מטרות צבאיות וביטחוניות איכותיות מסוגים שונים.
השוואה בין המתקפה האיראנית לבין התגובה הישראלית מבליטה את הא-סימטריה בין הצדדים על רקע יכולותיה המעצמתיות של ישראל ועליונותה בטכנולוגיה ובמערכות נשק, שחלק משמעותי מהן מסופק לה ע"י ארה"ב וחלק לא פחות חשוב מפותח בתעשיות הביטחוניות הישראליות. איראן תוקפת במסה של טילים וכטב"מים כדי להרוות את מערכות ההגנה ולייצר פגיעה. חלק גדול מהטילים האלה מיורט ע"י מערך ההגנה החדשני של ישראל - וחלקם לא משיג דיוק ואף פוגע במרחבים אזרחיים.
ישראל, מנגד, תוקפת באופן ממוקד ומדויק, כאשר כל חימוש שמשוגר מגיע למטרתו, ונהנית מיתרון מובהק גם בהגנה ובהיערכות העורף. ועדיין, בשל הפערים הגיאוגרפיים בין המדינות, איראן מצליחה להכניס חלק גדול מהאוכלוסייה בישראל למקלטים - בעוד שבשטחה העצום זה לא המצב, גם בשל היעדר מערכת התרעה מאורגנת.
למרות המכה החזקה שהנחיתה על איראן, נראה כי היגיון התקיפה של ישראל נועד "לסגור" את האירוע. ישראל לא יכלה שלא להגיב על המתקפות האיראניות באפריל ובאוקטובר, אבל נמנעה מתקיפת מטרות גרעין ואנרגיה, והודיעה כי פגעה ביעדים צבאיים בלבד דוגמת בסיסי שיגור וייצור טילים וכטב"מים - שהשמדתם משרתת גם את המערב על רקע אספקתם לרוסיה במסגרת המלחמה באוקראינה. בנוסף, נתקפו אתרי הגנה אווירית להמחשת חדירות איראן ופגיעותה - כמסר של אזהרה לבל תבחר להמשיך בחילופי המהלומות.
בחירת היעדים והגיון התקיפה הם אמנם תוצאה של הדיאלוג ההדוק עם וושינגטון ולחץ מצדה למתן את הפעולה, אבל גם של אינטרס ישראלי להימנע מלפתוח חזית פעילה נוספת לפני הבחירות בארה"ב. לפיכך, בסופו של יום, תכלית התקיפה הייתה לשקם את ההרתעה מול איראן ולהוציא אותה כזירה ממעגל העימות הישיר - כדי למקד את צה"ל בהעמקת ההישג בצפון והגברת הלחץ על חמאס בדרום.
ישראל לא ביקשה את רשות ארה"ב לתקיפה, אך היא בהחלט התחשבה בעמדותיה ותיאמה איתה ציפיות ותוכניות. התמורות יהיו בטווח הארוך: בהערכות משותפת מול איראן, ובטווח המיידי - בהצבת סוללות ה-THAAD כדי לתגבר את מעטפת ההגנה על ישראל לקראת אפשרות של תגובה איראנית. התיאום עם הממשל הוא קריטי כדי לאותת לאיראן שהמשך ההתכתשות עם ישראל יפגע בה יותר ועלול להביא להרחבת המעורבות האמריקנית כאשר המגבלות הפוליטיות יצטמצמו לאחר הבחירות לנשיאות ב-5 בנובמבר.
ועדיין, בהצהרתה הפומבית הלילה, ארה"ב קשרה עצמה לתקיפה בהקשר ההגנתי בלבד. וושינגטון אמנם תמכה בזכות ההגנה העצמית של ישראל אבל שללה כל מעורבות אמריקנית בתקיפה.
ברמה האזורית, אחת השאלות המרכזיות מבחינת ישראל וארה"ב בהקשר של תקיפה ישראלית מוצהרת נגד איראן, הייתה תמיד החזית שתיפתח נגדנו מלבנון ע"י חיזבאללה. היום ברור שחיזבאללה לא יכול לספק לאיראן את המנוף האסטרטגי נגד ישראל, בו השקיעה עשרות מיליארדים בעשורים האחרונים. מדובר בעדות לפגיעה הקשה של ישראל בחיזבאללה בחודשים האחרונים.
טרם התקיפה האיראנים איימו בתגובה מהירה כדי "לומר את המילה האחרונה" תוך הסתכנות בתגובה ישראלית נוספת, אולם לאחריה מסתמן שהמשטר האיראני החליט לבחון פעם נוספת את תגובתו. בניסיון שלא לחייב את עצמם לתגובה, האיראנים מגדירים את תקיפת ישראל כ"חלשה" ויוצאים מגדרם כדי להפחית מחומרתה תוך הדגשה שקרית כי רוב החימושים ששוגרו יורטו ולא נגרם נזק משמעותי למטרות במדינה.
בשלב זה, ניתן לשרטט שלושה תרחישי אב לתגובה האיראנית:
א. איראן מחליטה לסגור את רצף חילופי המהלומות עם ישראל או מגיבה באופן שמאפשר לסגור את האירוע.
ב. איראן משנה הגיון ובוחרת באסטרטגיית התשה באמצעות שיגור טילים בודדים נגד ישראל לאורך תקופה ארוכה. זהו תרחיש בעייתי לישראל, אך לאור מה שהודגם והושג בתקיפה הלילה ניתן להרתיע את איראן מללכת בנתיב זה ואולי אף למנף אותו לטיפול במטרות נוספות.
ג. איראן מחליטה להסלים ומרחיבה את התקיפה – נגד מטרות ישראליות ואף נגד מדינות נוספות באזור שנתפסו ככאלה שתמכו בתקיפה הישראלית.
לאחר התקיפה, האתגר הישראלי הוא להימנע ממלחמת התשה גם מול איראן ולמנף את ההישג של סגירת החשבון עמה כדי לעצור את ההידרדרות למלחמה רב-זירתית - שהדרג המדיני בישראל מייצר במו ידיו. הגיע הזמן לתרגם את ההצלחות הצבאיות במלחמה להישגים אסטרטגיים מדיניים ברי קיימה, במיוחד בעזה ובלבנון - ובדגש על החזרת החטופים. רק מעשה מדיני, שישלים את הצבאי, והסדרים מדיניים - יאפשרו לשמר את ההישגים הצבאיים ולא "למסמס" אותם.
אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, נשיא ומייסד MIND ISRAEL
אל"מ (במיל') אודי אבנטל הוא מומחה לאסטרטגיה ותכנון מדיניות, MIND ISRAEL