מכתב הפיטורים שקיבל שר הביטחון יואב גלנט היה מוכן וחתום במגירה של נתניהו זה זמן רב. נתניהו חיכה בחוסר סבלנות לרגע הנכון, ממתין למצב שבו טבעת החנק הפוליטית תלחץ קצת חזק מדי, לרגע הזה שבו תיבת הקסמים של לשכת נתניהו תיחשף לציבור כתיבת פנדורה, ממתין ליום הזה שבו האמריקנים יהיו מוסחים על מלא, הלוא זה ליל הבחירות בארצות הברית.
ביום שלישי בערב הגיע הרגע הזה. התזמון זעק, האינסטינקט ההישרדותי האישי של נתניהו הבהב באורות בוהקים וגבר על כל אינטרס לאומי. המכתב נשלף במהרה מהמגירה ונמסר לשר גלנט. 3 דקות של שיחת פיטורים ונגמר. איבוד עשתונות מוחלט.
גלנט הציב בנאומו מראה ברורה בעיני הציבור. שלוש מחלוקות מובהקות בינו ובין נתניהו, שהמשותף להן ברור כשמש - על האינטרס הלאומי נלחם גלנט, על האינטרסים האישיים של נתניהו, נלחם - נתניהו. גלנט מצדיע למשרתים, נתניהו מגן על המשתמטים. גלנט נחוש להשיב את החטופים, נתניהו מפקיר אותם כדי להמשיך את מלחמת האין-מוצא בעזה. גלנט נלחם על ועדת חקירה ממלכתית וחקר האמת, נתניהו עסוק - במסמוס. התמונה מעולם לא הייתה חדה יותר. המדינה נלחמת על קיומה, נתניהו נלחם על קיומו כראש ממשלה.
גלנט לא חף מאחריות. הוא היה שר הביטחון כשהטבח הנורא ב-7 באוקטובר קרה. זה גם עליו. אבל פיטוריו בהקשר ובתזמון הנוכחי הם שילוב קטלני בין פגיעה איומה בתפקוד מערכת הביטחון, כתב ויתור על חיי החטופים והקרסת החברה הישראלית מבפנים. ובעיקר, פיטורי גלנט הם פרס לאיראן, שמבחינתה מחסור בחיילים, שר ביטחון לא מנוסה, חברה ישראלית מתפוררת והמשך מלחמות ההתשה באמצעות השלוחים - כל אלו הם חלום שמתגשם בתוכנית-העל האיראנית להשמדת הישות הציונית. ערב מתקפה איראנית קרבה הגיש נתניהו לעלי ח'אמנאי מתנה גדולה עטופה בסרטים נוצצים, תוצרת כחול-לבן.
נתניהו מדבר על משבר אמון, אבל את אמון רוב הציבור איבדה ממשלתו מזמן. כל הסקרים מראים זאת. משפחות החטופים לא נותנות בו אמון שיחזיר את יקיריהם. המשפחות השכולות לא נותנות בו אמון על כך שההקרבה העצומה שלהן לא הייתה לשווא, ועל הכוונה להגיע לחקר האמת בשאלת האחריות על הטבח הנורא. ראשי הרשויות בצפון לא נותנים בו אמון על כך שייתן את הגב הביטחוני והכלכלי הנדרש כדי להחזיר את תושבי הצפון לביתם ולשקם חבל ארץ שלם שננטש. המילואימניקים תלו את אמונם בגלנט, פיטוריו רק מערערים אמונם בניהול המלחמה. האמון של האמריקנים בנתניהו בתחתית. ולא, זה לא הולך להשתנות עם ניצחונו של דונלד טראמפ.
משבר אמון? כן, יש משבר אמון, עמוק. כי את טיפת האמון שעוד נותרה בממשלת ישראל, פיטר ראש הממשלה אמש.
אבל יש גם תקווה. לראשונה מתחילת המלחמה, ניצבו ראשי האופוזיציה אביגדור ליברמן, בני גנץ, יאיר לפיד ויאיר גולן אל מול הציבור - יחד. רגע אובדן העשתונות המוחלט של נתניהו מספק את הרוח הגבית האולטימטיבית לראשי האופוזיציה להתגבר על המחלוקות, לאפסן את סקרי דעת הקהל בצד (לעת עתה), להתחיל לעבוד כגוש מתואם, מלוכד ואיתן, לעבר השינוי המיוחל. מה שמונח על הכף הוא לא פחות מביטחון המדינה, לא פחות מחיי החטופים, לא פחות משלמותו של צה״ל. מה שמונח על הכף הוא לא פחות מלכידות החברה הישראלית, לא פחות מהמצפן הערכי שלנו. מה שמונח על הכף הוא לא פחות - מעתידה של מדינת ישראל.
>>> ליאן פולק-דוד היא יועצת אסטרטגית. שימשה בעבר כיועצת במשרד רה"מ, המל"ל ובצוות המו"מ עם הפלסטינים. יועצת לשעבר בחברה של טוני בלייר המייעצת לממשלות