המחיר הקשה ששילם צה"ל בכניסה לפעולות הקרקעיות בלבנון הוא מחיר טבילת האש מול חזית שרגלו של צה"ל לא דרכה בה למעלה מ-20 שנה ושאינה דומה בשום דבר למה שהייתה בעבר - גם לא ללחימה הנוכחית בעזה.
חיזבאללה בלבנון, על אף היותו מוכה ומבולבל ועל אף שאינו מצליח להתאושש ארגונית מהמכות שספג וממשיך לחטוף - עדיין הינו ארגון טרור צבאי שאי אפשר להקל ראש ביכולתיו הטקטיות בשטח הביתי שלו. הבעיה הקשה ביותר שלו בעת הזאת היא היעדר פיקוד מכוון, מורל נמוך ותחושת נרדפות.
למול כך, כוחות צה"ל אומנם מנוסים מאוד מעזה, אבל לבנון זאת זירה אחרת עם קרקע ותכסית שונות לגמרי. הלוחמה של חיזבאללה הנה ברמה גבוהה הרבה יותר מהחמאס, האמל"ח שהוא מצויד בו טוב משל החמאס והוא מטיב להשתמש בנ"ט בטווחים רחוקים, כמו גם במטענים ומרגמות. הטקטיקה שלו יותר משוכללת ודינמית בניצול השטח, בשונה משיטת העקיצות הקרובות של החמאס, והוא התאמן על הגנה מפני צה"ל.
כוחות צה"ל הם כמובן הרבה יותר טובים וינצחו בכל קרב, אבל נדרש לקחת את האויב הזה ברצינות רבה - ולא להסס לרכך את הקרקע בכמות מכובדת של אש.
מבצע הניקוי של כל התשתיות הקרובות לגדר הוא מבצע הגנתי חשוב לכל דבר ועניין, וכל כפר סמוך גדר שהיווה תשתית פעילה לחיזבאללה, בין אם בתיו שימשו כעמדות לצורך לוגיסטי ו/או סיוע מכל סוג שהוא - הינו מטרה צבאית לגיטימית הניתנת להריסה וחישוף גם על פי הדין הבין-לאומי. ניתן וצריך לפלס את הכפרים כחלק מהתשתית, מאחר וחיזבאללה יחזור לפעול מיד עם חזרת החיים האזרחיים. כל עוד אין שליטה לבנונית בלתי-עויינת - אסור יהיה לאפשר בנייה מחדש בכפרים צמודים וסמוכים לגדר.
צה"ל צריך להגדיר את היקף עומק הפעולה והזמן במסגרת פעולת חריש המנע, אבל משני דברים חייב להימנע: היסחפות לתמרון רחב ומעבר לכיבוש דרום לבנון, שבמצב כזה לא יהיה ניתן לעצור את הפעולה שיכולה גם לגלוש עד ביירות., ובנוסף שהייה ממושכת שתוביל לבסוף להישארות בלבנון. למעשה, חוסר ההחלטה האסטרטגית של אי-סגירת המלחמה בעזה מגבילה מאוד את ריכוז המאמץ שלנו בלבנון ואת מה ניתן להשיג במסגרת הכוח הקיים.
הצבא כדרכו יודע כל הזמן בדיוק מה נדרש ליזום ולעשות צבאית. השאלה היא האם משהו השתנה בעשייה של הדרג המדיני, שעד עתה במשך שנה של מלחמה היה משותק לגמרי - ושום החלטות קריטיות לא התקבלו בזמן. בתוך כך - הכישלון להבאת החטופים מעזה, העובדה שחמאס ממשיך לשלוט ברצועה, וההישגים הצבאיים שהושגו שם שהולכים ונשחקים. אגב, הכיוון שמסתמן להחזקת צפון הרצועה הוא הגרוע מכל העולמות. כעת, יש בלבנון הזדמנות גדולה לתקן.
הפתרון ללבנון יכול ללכת על מהלך גדול - או בקטן
מאז התעצם החיזבאללה למימדים כה גדולים, לראשונה הפגיעה בו היא כה קשה שהארגון נחלש בצורה דרמטית - ונוצרה כעת בלבנון הזדמנות אמיתית להחזיר את השליטה בלבנון ללבנונים. הקריאות לכך עולות בימים אלה מכל העדות, כולל מהשיעים והדרוזים. התגייסות למהלך בין-לאומי משמעותי מצד צרפת וארה"ב לחזק את צבא לבנון, ואף מאמץ לקרוא לגייס אנשים מתוך שורות החיזבאללה שיעברו לשרת בצבא - יכולים לפרק את הארגון או להקטין אותו לחסר משמעות. זאת גם הזדמנות לחזק מאוד את כוחם של הדרוזים עצמם - שיכולים לעמוד איתן מול התחדשות חיזבאללה אם יקבלו גיבוי ישראלי או בין-לאומי.
אם החלון הזה לא ינוצל הוא ייסגר מהר מהצפוי כי בחיזבאללה כבר ממנים מחליפים לערופים - וגם הם מודעים לחולשתם ויעשו הכול כדי להתחזק. המשך הרדיפה של צה"ל אחרי כל דרגי הפיקוד כעת הוא זמן מעולה להרים את צבא לבנון מחדש ולתת לו משימה לפירוק בשלבים של החיזבאללה מנשקו.
פריסה של צבא לבנון בדרום עם ליווי וגיבוי צרפתי צמוד, בנוסף לבקרה מנגד של ישראל - יכול לבודד את מרחב דרום לבנון מהליטאני דרומה ולתת בטחון לחזרת היישובים. זאת בתנאי שגם צה"ל ייערך אחרת, וכל אימת שחיזבאללה ינסה לחזור - יש לפעול ולא לדחות.
התוכנית הקטנה היא לייצר רצועת בטחון מנגד, כזאת שצה"ל יפעל בה מול כל זיהוי. הבעיה במצב הזה היא שבפועל מלחמת ההתשה תימשך ללא סוף ושקט לא יהיה ביישובי הגליל.
הסיפור הגדול על הפרק הינו התגובה לאיראן. די. בנאלי ללכת על מהלך צבאי התקפי של ענישה, כמו סוג של תגובה מתבקשת על מתקנים צבאיים. מה שיכול לעשות את ההבדל הוא פעולה משותפת ישראלית-אמריקנית, שתסמן שאנחנו ביחד בעניין הזה. בכך יהיה ניתן לעלות קומה ולפגוע בתוכנית הגרעין האיראנית ו/או אפילו במתקני שלטון.
היות ואיראן הינה מדינת טרור שמערערת את היציבות האזורית והעולמית ע"י הקמה של ארגוני טרור המשתלטים על מדינות כמו עיראק, לבנון, תימן, סוריה בדרך, וירדן המטרה הבאה - אחרי שתהפוך גרעינית אף אחד לא יוכל לעצור אותה, כעת אחרי שהכריזה מלחמה על ישראל וארה"ב וצפצפה על הנשיא ביידן - נדרש לחשוב על עליית מדרגה משמעותית ואף על חיסול ההנהגה האיראנית ומאמץ להחליפה.
מהלך כזה מחייב הובלה אמריקנית, וגם אם המועד ידחה למעט אחרי הבחירות בארה"ב שמועדן ממש מעבר לפינה, מדובר במהלך אסטרטגי רבתי גדול שישנה את המציאות העולמית. פגיעה עוצמתית כזאת תפרק מבחינת האמריקנים גם את הציר של איראן-רוסיה-סין המאיים על יציבות אירופה והעולם כולו. לביידן יש חודשיים וחצי להיות נשיא שבהם הוא משוחרר מלחצים פוליטיים, ולמהלך כזה יקבל תמיכה רחבה מהפנטגון, לצד תמיכה פוליטית - כשישראל תעשה לו לפחות חצי מהעבודה.
מהלך גדול יעשה טוב ליציבות העולם אם כי ברור שיהיה כרוך בהיקף גדול של ירי משמעותי לעבר ישראל. בכל מקרה, על ישראל להיות מתואמת לחלוטין עם ארה"ב. השאלה הגדולה ביותר היא - איך ההישגים הללו עוזרים להחזיר את החטופים? אי-חזרתם מהווה עננה שחורה כהה על הלב של כולנו, על לב החיילים המדהימים שנלחמים בלי הפסקה, על לב המילואימניקים שכבר עושים יותר מ-200 יום, ועל לב העם כולו - שאין ולא תהיה לו שמחה גדולה מכך.
מנהיג בעל שיעור קומה היה לוקח את כל ההישגים המצויינים ושם על השולחן עסקה רחבה של החזרת החטופים - אין דבר ראוי מזה.