בלילה הזה, האמת הפשוטה צריכה להיות ברורה: נתניהו מפטר את שר הביטחון יואב גלנט משיקולים פוליטיקה ואינטרס הישרדותי. גלנט לא היה מוכן לאפשר חוק שמעודד השתמטות של חרדים בזמן מלחמה. סביר שגלנט עצמו צפה שהפיטורים הללו יגיעו, אחרי שהודיע אתמול על גיוס של שבעת אלפים חרדים נוספים.
מבחינת המלחמה, צריך לזכור: בתקופה האחרונה ישראל רשמה הצלחות מאוד גדולות מבחינה אסטרטגית - מבצע החיסול של נסראללה, הפגיעה בחיזבאללה, התקיפה באיראן ועוד. לצד זאת, סלע המחלוקת בין שר הביטחון גלנט לראש הממשלה נתניהו היה ונותר, וזה נאמר גם בדיונים השבוע בנושא עסקת החטופים, זה הצורך לסגור את המערכה בדרום כדי להביא את החטופים הביתה.
באופן אבסורדי, נתניהו בהודעה שלו מאשים את גלנט בהדלפות, כשאנחנו זוכרים אילו חקירות נמצאות עכשיו על הפרק - גנבת מסמכים ושיבוש פרוטוקולים, שתיהן קשורות ללשכת ראש הממשלה. העובדה שהוא מפטר אותו על הרקע הזה היא שיא חדש של ציניות.
נתניהו בוחר להוציא לפועל את הפיטורים ערב בחירות בארצות הברית, כשהציר בין גלנט לממשל הוא חיוני ביותר בכל מה שקשור להיערכות למתקפה האיראנית והתיאום עם ארצות הברית. זאת בשל חוסר האמון העמוק בין ממשל ביידן לנתניהו. יש כאן סימן שאלה אמיתי כעת: מה המשמעות של הפיטורים הללו כשצריך להרים טלפון למזכיר ההגנה אוסטין, לבית הלבן, ואיך זה יתבצע? דווקא ברגע הזה, ראש הממשלה לוקח שיקול פוליטי של שרידות ויוצר סיכון בפיטורי שר הביטחון לפני מתקפה מתוכננת מאיראן, לפני הצורך לתאם עם ארצות הברית כשגלנט שימש כציר המתאים, וכשיש משבר אמון גדול בין ציבור המשרתים לבין הממשלה.
זו גם ככל הנראה בשורה רעה גם לחטופים: שר הביטחון גלנט היה זה שהוביל את הקו של ראשי מערכת הביטחון בדיונים, שאמרו שצריך לעשות עכשיו עסקה ולסגור את המלחמה בדרום. ברגע שגלנט בחוץ, זהו קול שלא יהיה יותר - ואין קול אחר שיחליף אותו. מה שראש הממשלה עושה בעצם זה סילוק של כל דעה אחרת שעומדת בדרכו. ברגע שמסירים את שר הביטחון ואולי גם את הרמטכ"ל, נסללת הדרך לשנות את המערכה כולה: גם בעניין החטופים, גם בעניין היום שאחרי בעזה וגם בעניין האיראני. ואנחנו מכירים את הלחץ שמפעילים סמוטריץ' ובן גביר לראות בעזה שלטון ישראלי.
מדובר אירוע הרבה יותר עמוק בהשפעתו על החברה הישראלית - שהאמון של חלקים גדולים בה בקבלת ההחלטות התערער מאוד הערב. הסיטואציה תהיה, בעצם, שראש הממשלה יקבל את ההחלטות הגורליות לבד וללא קבוצת ביקורת שתאתגר אותו. זו תהיה הפעם הראשונה שבה לפחות מחצית מהציבור, חלק ניכר מהציבור, כולל לוחמים ומשפחותיהם, לא ימצאו את הנציגות שלהם סביב שולחן מקבלי ההחלטות ובקבינט. מי שיכתיבו את הפעילות מעתה זו ממשלה שרוב שריה לא שירתו בצבא. זהו מצב בעייתי ומסוכן במלחמה, שסותר את המסר החשוב ביותר לציבור הישראלי: יחד נילחם, ויחד ננצח.