דניאל לוי היה פעם סתם דני לוי, אבל אז אלוהים נגע בו והפך אותו מדני לדניאל ומניצב לרב ניצב. לאלוהים של דני לוי קוראים איתמר. לאיתמר אין אלוהים, לכן הוא לא צריך לתת הסברים. דניאל עדיין צריך, לכן הוא שלח מכתב תשובה ליועצת המשפטית לממשלה, מכתב שכתב עבורו מאן דהוא עם ידע משפטי ועם אותה נגיעה אלוהית: "לא מוכרת חובה בדין להיוועץ עם היועצת המשפטית לממשלה, טרם מינוי קצין בכיר בארגון לתפקיד רוחב, וודאי טרם דיון עם סגל פיקוד המשטרה, המכיר היטב את מפת הצרכים הארגוניים".
במילים אחרות, דניאל מבקש לומר כי החליט למנות את היועץ המשפטי של המשטרה לראש חטיבת התביעות, בשל צרכים ארגוניים, שכן תפקיד ראש חטיבת התביעות התפנה. לשיטתו, מדובר בהצרחה של משפטן, העומד בראש מערך הייעוץ המשפטי, לעמוד בראש מערך התביעה. לכאורה, היגיון בריא, ניצול מקסימלי של כוח האדם העומד לרשותו, מפת צרכים ארגוניים - כהגדרתו.
על בסיס אותו היגיון ניתן, למשל, להעביר מתפקידו את ראש המחלקה הכירורגית בבית חולים פלוני ולמנותו לראש המחלקה לכאב והרדמה. מה הטעם בעצם להידרש לאותן התמחויות ומיומנויות שונות, הנלמדות לאורך שנים? בסוף מדובר בשני רופאים. לפי אותו היגיון ניתן מחר להעביר את דניאל עצמו לפקד על חיל האוויר הישראלי, בסוף הרי מדובר במפקד רב-יכולות, עתיר הישגים, עם שם של טיס ומדים דומים.
התמחות בייעוץ משפטי שונה מהתמחות בליטיגציה פלילית. בראש מערך התביעה המשטרתית צריך לעמוד מפקד מיומן, המכיר את רזי המערך, את האתגרים והקשיים, בעל ניסיון וידע בתחומי החקירה והתביעה הפלילית, היכרות עם מערכת בתי המשפט, מומחה לסדר דין פלילי ולדיני עונשין. יועץ משפטי למשטרה, לעומתו, מצוי בדין המנהלי והחוקתי. הוא מייעץ לפיקוד המשטרה, מפרש עבורם את החוק בהתאם לפרשנותה של היועצת המשפטית לממשלה ומבהיר את הגבולות המשפטיים להפעלת הסמכויות הנתונות למשטרה ולמפקדיה. מדובר בשני תפקידים שונים, בתוך עולם תוכן משפטי רחב. הניסיון המלאכותי להצריח ביניהם הוא אחיזת עיניים.
דניאל יודע זאת, ואם הוא אינו יודע מישהו אחר כבר הסביר לו את הדברים, אבל דניאל רואה לעצמו חובה נעימה לרצות את השר הממנה ולריב עבורו עם יריביו. דניאל בוחר לפתוח במלחמה מול היועצת המשפטית לממשלה על גבו של נציגה, שומר סף ארגוני, כדי לשאת חן ולרצות את השר הממנה. דניאל אינו מוטרד ואינו עסוק כלל בצרכיו של מערך התביעה המשטרתי, כפי שהוא אינו מוטרד מהעלייה בפשיעה ובתאונות הדרכים, מהנסיגה באמון הציבור במשטרה ומהירידה בתחושת הביטחון האישי - דניאל, כמו השר הממנה, רוצה שנעסוק בספין, בריב המתוקשר, ולא חלילה במענה המשטרתי לנתוני הפשיעה העולים, למקרי הרצח, לאלימות הגואה, בחוסר האמון בו ובנטישה החריגה של טובי השוטרים והקצינים. לדניאל אכפת ממערך התביעה המשטרתית כפי שלשר שלו אכפת מגורלם של הפלסטינים בשטחים.
התנהלותו של דניאל כלל אינה מפתיעה, גם לא שתיקתם המוחלטת של אסופת המפקדים החדשה, שמינה. מדובר למעשה בהצלחה כבירה: גם למנות פיקוד חדש לגמרי למשטרת ישראל וגם לגלות שמדובר בקבוצה בעלת יכולת נדירה להתעלם מהפרה גלויה של הנוהג והנוהל, למרות היותם נציגיו המוכרזים של שלטון החוק. מדובר בהמצאה משטרתית חדשנית, כמו פלנלית על עיני עצורים, כמו מעצרים בעילת חלוקת עלונים, כמו אפס אכיפה נגד אספסוף מוסת, שפורץ לבסיס צבאי. במילים אחרות, המייצגות באמת את דרך חשיבתו הפשוטה של דניאל וזכו להשמעת בכורה בזירת הפיגוע בחדרה: "כנראה שזה מה שנגזר עלינו בתקופה הזו, ואנחנו צריכים להיות חזקים".
>>> ערן קמין הוא תת ניצב בדימוס, לשעבר ראש חטיבת החקירות ונציג משטרת ישראל בצפון אמריקה, כיום יועץ לחברות ולפרטיים בנושאי ציות וחקירה כלכליים.