הדיווחים על הפסקת אש זמנית והאפשרות לפתיחת מגעים לסיום המלחמה בצפון מתכתבים עם ההצהרה המשותפת שפרסמו הנשיא האמריקני ג'ו ביידן ונשיא צרפת עמנואל מקרון אתמול (רביעי) בלילה. למרות שנתניהו מכחיש ושר החוץ כ"ץ קובע ש"לא תהיה הפסקת אש בצפון", בימים האחרונים נעשים מאמצים דיפלומטיים להגיע למרחב ההסכמות בנוגע להפסקת אש זמנית בצפון על מנת לפתוח במשא ומתן להפסקת אש קבועה.
למהלכים שמקדמות המתווכות יש יתרונות לישראל, אך גם חסרונות רבים. ראש הממשלה בנימין נתניהו מינה את השר רון דרמר לעמוד בראש הצוות שינסה להגיע למתווה שיכלול את מנגנוני הסיום של המערכה בצפון, והוא כבר התחיל לעבוד. במקביל, מתרבים הסימנים שישראל מתכוננת ברצינות לכניסה קרקעית ללבנון. ההצהרות הלוחמניות של הרמטכ"ל הרצי הלוי ושל מפקד פיקוד הצפון גורדין, יחד עם גיוס של שתי חטיבות חי"ר במילואים, מסמנים את הכיוון שאליו האזור הולך.
אפשרות לשגרה בצפון - ואשראי בינ"ל
למהלך הנוכחי יש כמה יתרונות. אם ישראל אכן שוקלת ללכת לתמרון קרקעי בהמשך, אז יכול להיות ששווה לה להראות לעולם את סרבנותו של נסראללה. הרי ברור שכוח רדואן לא יסוג בפתאומיות מהאזור ויצפין עד נהר הליטני. הוא לא יעבור אל מעבר לליטני מרצונו, וספק אם הוא גם ינתק כל כך מהר את הקשר בין חמאס לבין לבנון, בין עזה לבין לבנון. כך שמראש נתוני הפתיחה של ההפסקה הזמנית הם לא טובים. רק לפני שבוע בדיוק נסראללה דיבר על הקשר בין עזה ללבנון. במצב הזה ראש הממשלה נתניהו יכול להחליט שכדאי לו ללכת למהלך מפני שנסראללה, בכל מקרה, לא יעמוד בהסכמות והאשראי הבין-לאומי של ישראל למהלך קרקעי יהיה נרחב יותר.
הפסקת האש הזמנית נותנת לצה"ל עוד זמן בכדי לבדוק תוכניות התקפה ולרענן אותן, זאת על אף ההצלחות הגדולות בשדה הזה. אפשר להמשיך לאמן את הכוחות וגם לתת לעשרות אלפי הלוחמים שנמצאים שם כבר חודשים ארוכים - להתרענן ולאגור כוחות להמשך.
ישנו יתרון נוסף, עם סיכוי לא גבוה במיוחד, שהמהלך הזה יצליח בסופו של דבר ותושבי הצפון יוכלו לחזור בבטחה לבתיהם אחרי שנה שהיו גולים בארצם. ישראל מכוונת להסכם על בסיס החלטה 1701 מסוף מלחמת לבנון השנייה, אך מבחינת התושבים חתימה או הסכמה מדינית לא שוות את הנייר שהן כתובות עליו. הם מצפים לפעולה ממשית. עם זאת, אם תהיה הסדרה אמיתית עם אכיפה אמינה וסנקציות על כל הפרה של ההסכם, יכול להיות שזה יאפשר חזרה לשגרה בצפון.
נסראללה חוזר להכתיב את לוח הזמנים
החסרונות במהלך הם ברורים: חיזבאללה ינצל את ההפוגה כדי להיערך מחדש. הוא חטף מכה קשה מאוד, כשכל מערך הפיקוד הבכיר שלו נמוג ואחוזים הולכים ועולים של אמצעי הלחימה שלו מושמדים מדי יום. בזמן הזה, נסראללה יבנה את שדרת הפיקוד מחדש וירענן את השורות.
במקביל, חשוב לזכור, מזכ"ל חיזבאללה הוא אדם שלומד ומתפתח. הוא ינצל את ההפוגה בשביל לבנות אסטרטגיה בהגנה ובהתקפה, אחרי המכות שספג לאחרונה. גם אם ישראל תחליט בסוף ההפוגה שהיא הולכת למהלך קרקעי נרחב, שלושת השבועות הללו הם זמן יקר מפז שאותו נסראללה ינצל כדי להכין הפתעות עבור הלוחמים שלנו.
חיסרון נוסף זה שנסראללה שוב יהיה זה שמכתיב את הקצב ואת לוח הזמנים. ישראל נקטה יוזמה לראשונה אחרי כמעט שנה של ירי לצפון. המכות שישראל הנחיתה עליו כואבות לו במיוחד. פיצוצי הביפרים המסתוריים ושיתוק מערכי התקשורת של הארגון, יחד עם החיסולים שמהדהדים בכל פינה במזרח התיכון, החזירו לישראל במידה מה את ההרתעה שהתרסקה בשבעה באוקטובר ובשנה החולפת. משמעות ההחלטה היא שאנחנו נותנים לנסראללה זמן להתאושש, במקום להכות בו שוב ושוב ולהביא אותו לנקודה שבה הוא מבקש את הפסקת האש ולא העולם.
יש כאן גם חיסרון גדול נוסף: למה 21 יום? שלושה שבועות זה הרבה זמן כדי לנסח הפסקת אש קבועה. ישראל צריכה לתחום את המגעים להרבה פחות זמן. 5-4 ימים, שבוע לכל היותר. למה ללכת לשלושה שבועות של הפסקת אש כאשר ברור שאף אחד מתושבי הצפון לא יחזור לבתים במשך הזמן הזה?
וישנו עוד חיסרון - זה לא שבמסגרת הפסקת האש אנחנו מקבלים תמורות בדרום. כל המטרה של סינוואר זה איחוד הזירות ומלחמה אזורית, אז למה שמנהיג חמאס יקבל את כללי המשחק הללו? המהלך הזה לא מקדם אותנו בכל מה שנוגע לעסקת חטופים, ולכן גם כאן התועלת של המהלך הזה אל מול ההישגים של צה"ל בשבועות האחרונים היא נמוכה מאוד.