כשהייתי ילד, הקריאו לי לראשונה אודות העיר חלם ומעלליהם של תושביה. היה לי קשה להבין כיצד עיר שכל תושביה כסילים גמורים שורדת מיום ליום, מסיפור לסיפור. כך הפכה חלם לשם נרדף לטמטום, ואנשי חלם לשם נרדף למטומטמים. מאוד נהניתי מסיפורים אלו, אך כשהם הופכים למציאות - מדובר בחלום בלהות של ממש.
בחלם, למשל, כל מי שמבקש לחצות את הגשר מעל הנהר, נופל בין קורותיו הסדוקות היישר אל תוך המים הקפואים. במקום לתקן את הגשר, חכמי חלם בנו בית חולים סמוך לגשר. ההיגיון ברור, כך כל מי שיפול מהגשר ויפצע, יזכה לטיפול המהיר והטוב ביותר. לצד זאת, הטמטום ברור יותר.
בישראל, כמו בחלם, אוהבים לפתור בעיות מבלי לפתור אותן. ואם אפשר לייצר בעיות חדשות בדרך, מה טוב. כך במשך יותר מ-20 שנים בונים לנו מקלטים, מתקצבים לנו מרכזי חוסן, נוטעים עצים שיסתירו את ילדי ההסעות מעיני הצלפים, מתקצבים, בונים והכול כדי שלא ניפגע מהטילים המתעופפים של חמאס, מבלוני התבערה ומירי. ומה קיבלנו בתמורה למיגון? מה שאפילו חכמי חלם לא היו מצליחים לעשות – קיבלנו תופת שבעתיים. תופת ששום מיגון לא מנע. תשאלו את מעל 1,300 הנרצחים, את החטופים ובני משפחותיהם.
ועכשיו, לאחר שלמדנו בדרך הקשה יחד שמיגון הוא לא הפתרון – מה הגיוני יותר מאשר למגן שוב? אפשר לשמוע כבר את שרי חלם, מנהיגיה וחכמיה יושבים סביב שולחן וממשיכים בשלהם. "למגן את הרכבת צפונה", אומר אחד. "להעביר תקציבים להקמת שערים לכניסה ליישובים", זועק השני. "להקים מרכז חוסן נוסף בכל יישוב", מציע השלישי.
ממשלת ישראל, נתניהו, גלנט והרצי, די עם פתרונות החלם. די להתמגן לדעת במקום להוביל לשינוי המציאות. במקום למגן, תתקנו כבר את הנזק האדיר שעשיתם בהכלת חמאס לאורך שנים
תנו הנחיה לצבא להשמיד ולמחוק כל בניין או עמדה שמאיימת עלינו ולהחזיק במקומות אלו באופן רציף ועקבי עד להשמדת חמאס והג’יהאד. ככה מנצחים וככה מבטיחים את חיינו כאן.
כדי להדגיש את האבסורד שבמצב, ניתן לשאול מה יקרה אם נמשיך במתווה זה. האם נוכל לחיות במדינה שבה כל צעד ושעל מוגן מפני איומים חיצוניים, אך בפנים אנו נשרפים בבערת החולשות והפחדים שלנו? האם באמת אפשר לבנות עתיד בטוח כשכל מה שאנו עושים זה לטייח את הקירות הסדוקים ולבנות בתי חולים לצדי הגשר?
הפתרון חייב להיות שורשי ואמיץ. עלינו להתעמת עם הבעיה באופן ישיר ולא לפחד לפעול בנחישות. זה הזמן להפסיק לדבר ולהתחיל לעשות, לבנות מחדש את הביטחון שלנו על יסודות איתנים ולא על תקוות שווא ומיגון מדומה.
התשובה היא לא בעוד מיגון, אלא בהסרת האיום מהשורש. זה דורש שינוי תפיסתי משמעותי, מנהיגות חזקה ואומץ לפעול בהתאם. אני קורא לממשלת ישראל להפסיק להסתתר מאחורי פתרונות זמניים ולפעול למען עתיד בטוח באמת עבור כל אזרחי המדינה. רק כך נוכל להבטיח שאנו לא חיים בחלם מודרנית, אלא במדינה שמגנה על אזרחיה באמת ובתמים.
>>> אלון דוידי הוא ראש עיריית שדרות