ההתקפה האיראנית הישירה על ישראל, ובפרט השימוש הבלתי קביל בנשק אסטרטגי, אסור שתהפוך לנורמה ומחייבת תגובה מרתיעה. עם זאת, אסור לישראל לפעול מהבטן ולהחמיץ את ההזדמנות האסטרטגית הנדירה: ההתייצבות הבין-לאומית והאזורית הרחבה לצידה, ובייחוד התגייסות ארצות הברית להגנתה ולהבטחת ביטחונה, בהצהרות ובמעשים. התנהלות נכונה ושקולה של ישראל, בתיאום הדוק עם ארצות הברית ומתוך ראיה כוללת ולא הסתכלות צרה של המאזן מול איראן, יכולה להניע שינוי חיובי במלחמה כולה ולאפשר לישראל לצאת מהבידוד הבין-לאומי ומן המצר האסטרטגי שנקלעה אליהם במלחמה בעזה.
- הבלגה היא לא אופציה, אז מה כן? | עמית סגל, פרשנות
- יש יתרונות - ישראל יכולה שלא להגיב על המתקפה | אלוף במיל' גיורא איילנד
הלילה (בין שבת לראשון) תקפה איראן את ישראל משטחה במאות כטב"מים, עשרות טילי שיוט ומעל מאה טילים בליסטיים. בהתקפה השתתפו גם שלוחיה מעיראק ומתימן, וגם חיזבאללה הגביר את התקיפות בצפון. מדובר באירוע חסר תקדים בתולדות המזרח התיכון ובשינוי דרך הפעולה של איראן, שהעדיפה תמיד לפעול בעקיפין באמצעות שלוחיה באזור.
תקדים נוסף שנקבע הלילה הוא ההצלחה המרשימה של ישראל בהתרעה, בהגנה ובבלימת ההתקפה האיראנית. מדובר ביכולת טכנולוגית ומבצעית ייחודית בקנה מידה עולמי, גם אם מיצויה התאפשר, בין היתר, באמצעות התגייסות אופרטיבית והתארגנות מהירה, מודיעינית ומבצעית, ליירוט האיומים על ידי קואליציה אזורית ובין-לאומית, בהובלת ארצות הברית.
אבל מעבר להצלחה המבצעית, איראן "העניקה" לישראל הזדמנות פז לשנות את מהלך המלחמה הכולל, בעיתוי שבו נראה כי האסטרטגיה הנוכחית של ישראל מיצתה את עצמה.
מבידוד בין-לאומי וקריאות של בכירים בארצות הברית ובאירופה להטיל אמברגו על אספקת נשק התקפי לישראל, היא זוכה לפתע לתמיכה מקיר לקיר, והמערב קיבל תזכורת כי היא למעשה מדינה צודקת, המתגוננת מול תוקפנות איראן והציר הרדיקלי
יתרה מכך, מדינות ערב נחלצו לסייע לישראל בבלימת המתקפה, כי הן מבינות שנדרשות התארגנות אזורית נגד איראן ותוקפנותה, אחרת הן יהיו הבאות בתור. כך, בין לילה, מעמדה של ישראל כחלק מקואליציה מערבית ואזורית בהובלת ארצות הברית, קיבל זריקת מרץ, והופגנה פעם נוספת נִכסיותה בתחומי ההגנה, המודיעין והטכנולוגיה.
ברמה האסטרטגית, אירועי הלילה מסמנים, אפוא, באופן ברור, את קו השבר בין הציר הרדיקלי באזור בהובלת איראן, הזורע הרס ואלימות במזרח התיכון, לבין המחנה המתון, החותר ליציבות ולשגשוג, בהובלת מדינות ערב המתונות וארצות הברית. זהו ההיגיון בבסיס המהלך המדיני עליו הכריז הנשיא ביידן ב-G7 לגינוי המתקפה שביצעה איראן, ולבידודה.
זו לא רק איראן - ישראל מנסה להימנע מרב-זירתיות
משתנה המפתח להמשך הוא מדיניות ארצות הברית, המצויה בדילמה. מצד אחד ארצות הברית מבינה כי המתקפה האיראנית מהווה חציית קווים מסוכנת, וכי בעלות בריתה באזור זקוקות למנהיגותה ולנחישותה מול תוקפנותה של איראן. מצד שני ממשל ביידן הבהיר עוד באוקטובר, שמניעת מלחמה אזורית היא אינטרס אמריקני עליון; וחושש, כמו רבים בוושינגטון, כולל ידידי ישראל, כי ראש הממשלה נתניהו חותר לגרור אותו למשבר מסוג זה.
הדילמה של ישראל, לעומת זאת, נסובה סביב סוגיית ההרתעה. בעוד ארצות הברית מסתפקת בסיכול התקפתה של איראן, כבסיס להרתעתה בעתיד, ישראל נוטה להסתמך גם על גביית מחיר שיעלה על התועלת שיפיק מי שיתקוף אותה מפעולתו. במידה מסוימת, זה גם ההיגיון שמנחה את איראן בהתנהלותה. כך, על ישראל לבחור אם וכיצד לתקוף את איראן על עצם ההתקפה הנרחבת ששיגרה, ולא רק על הפגיעה המצומצמת שהשיגה. זאת, כדי למנוע מצב שבו מחיר ההתקפה עבור איראן יהיה רק עלות החימוש ששיגרה נגד ישראל.
בפומבי, ארצות הברית אומרת כרגע לישראל Don't!. מזכיר ההגנה האמריקני אומנם גינה את המתקפה האיראנית, והבהיר כי ארצות הברית לא תהסס לפעול כדי להגן על כוחותיה ולתמוך בביטחון ישראל. עם זאת, הוא קרא לטהראן "להפיג את המתיחות", והבהיר כי ארצות הברית לא מעוניינת במלחמה עם איראן. במקביל, הממשל הדליף לתקשורת שבשיחתו עם נתניהו, ביידן הבהיר לו כי יתנגד לכל מתקפה ישראלית וכי ארצות הברית לא תיטול בה חלק; דווח גם כי מזכיר ההגנה דרש משר הביטחון, שישראל לא תפתיע את ארצות הברית בתגובתה.
לישראל יש אפוא עניין לגבות מחיר מאיראן על תוקפנותה, ובה בעת להימנע מלהפוך את המלחמה בעזה לעימות אזורי רחב עם איראן, שעלול להידרדר למלחמה קשה גם בחזית הצפון, בעיתוי בעייתי מבחינתנו. יתרה מכך, יציאה למתקפת תגובה נגד איראן ללא תיאום וגיבוי אמריקני תשחק את סיכויי ההצלחה של ישראל, גם אם ארצות הברית צפויה לשוב ולהתגייס להגנתה, תחליש את ההרתעה שלה, תמחק את הגיבוי הבין-לאומי שזכתה לו כצד שהותקף על ידי איראן, ותפגע במאמץ המדיני שמוביל ביידן נגד טהראן.
הסלמה הדדית מול איראן תגביר את הפוטנציאל להתפרצות בזירות נוספות ובראשן איו"ש, שהתנאים בה ממילא לא יציבים, ובצפון, שם ממשיך חיזבאללה לאתגר את ישראל בהתקפות יומיות. הסלמה בזירות אלה תשרת יותר מכל את האינטרסים של איש אחד: יחיא סינוואר, המייחל למימוש מטרתו המקורית מ-7 באוקטובר, להצית מלחמה בין ישראל לציר הרדיקלי באזור כולו.
תקופת ההמתנה של איראן
בנסיבות אלה, ישראל נדרשת לפעול על בסיס חשיבה אסטרטגית רחבה על זירת המלחמה, שאליה נקלעה מ-7 באוקטובר. במסגרת זאת, על ישראל:
- להבהיר לממשל ביידן כי תפעל ותתנהל בתיאום הדוק עימו. בה בעת, עלינו להציג גם את הסיכונים המשמעותיים של תגובה חלשה מדי לתוקפנות של איראן, שרק תזמין תוקפנות גוברת מצידה, כפי שקרה אחרי התקפתה נגד תשתית הנפט של סעודיה ב-2019. על בסיס אינטרס משותף להימנע מעימות אזורי ולהרתיע את איראן, ואסטרטגיה רחבה ומשותפת בזירת המלחמה כולה, מערכות הביטחון של שתי המדינות יגבשו הבנות על אופן התגובה נגד איראן, שתבוא במקום ובעיתוי המתאים.
- לא להיחפז ולתקוף את האיראנים הערב או בהמשך השבוע, ולחזור בכך על השגיאה האיראנית מאמש. יש לתת לאיראן להמתין בעצבנות לתגובת ישראל, לאפשר לתורים בתחנות הדלק שלה להתארך, למסכים בבורסה בטהראן להאדים ולערך הריאל מול הדולר להמשיך ולצלול. ישראל וארצות הברית יידרשו לעצב מענה אופרטיבי חזק אך מושכל, שיעביר את המסר כי אינן מקבלות את כללי המשחק שמנסה איראן לכפות, אולם, זאת בלא לדרדר את האזור למלחמה כוללת, שאינה רצויה לאף אחד מהצדדים בעיתוי הנוכחי.
- לייצב באופן דחוף את המצב באיו"ש. למרות הרצח הנתעב של הנער, ישראל חייבת להשתלט על אלימות קיצונים שעושים דין לעצמם. הרג ושרפת בתים ומכוניות של פלסטינים חפים מפשע הם פרס לאיראן וליחיא סינוואר. מעבר להיותה לא מוסרית, אלימות ופשיעה לאומנית גם פוגעת בהיערכות צה"ל ובתפיסת הרוצחים, מחייבת השקעת כוחות רבים על חשבון גזרות אחרות ופוגעת במעמדה ובדימויה של ישראל במערב בכלל ובוושינגטון בפרט.
- ולבסוף, ואולי חשוב מכול, על ישראל ליזום מהלך לשינוי כיוון אסטרטגי, שיחלצה מן המצר, ויפתח עבורה מרחב אפשרויות למהלכים מדיניים, שיבססו את ההצלחות הצבאיות ברצועה. במוקדו, הכרזה כי ישראל תהיה מוכנה לעצור את המלחמה בעזה לאחר שיוחזרו כל החטופים, לוותר כעת על ביתור הרצועה בתמורה לשלב הראשון בעסקה, ולהמשיך כל העת את המאמץ ההומניטרי.
למהלך כזה סיכוי סביר להניע עסקת חטופים, ולהביא להפסקת אש בעזה (שאליה ממילא נידרש עוד לחזור במלחמה ארוכת השנים שתימשך נגד חמאס). בעקבות הפסקת האש בעזה תיפסק כנראה הלחימה גם בצפון ותיבחן אפשרות להרחקת חיזבאללה מהגבול בהסדר מדיני - ולספק לצה"ל זמן להיערך למלחמה שם אם לא יושג הסדר. מהלך כזה ישמר, ימנף ויבצר את ההתייצבות הבין-לאומית מאחורי ישראל בעקבות ההתקפה האיראנית.
התנהלות כזו תאפשר לישראל למצות את ההזדמנות לתיאום עם וושינגטון סביב קידום מפת דרכים לנורמליזציה עם סעודיה; ולתרגם את ההתארגנות האזורית המהירה להגנת ישראל מול ההתקפה האיראנית, מהרמה האופרטיבית לרמה המדינית, הישג שיבודד את טהראן באזור. התגייסות ערבית ובין-לאומית למימוש מטרות אלה תלויה בנכונות ישראלית לאפשר לגורמי פת"ח ורשות פלסטינית "מחודשת" להיות חלק מהפתרון ומהיום שאחרי בעזה.
כל אלו יקלו על ישראל לגייס קואליציה ישראלית-ערבית-אמריקנית, שתכליתה קידום תחליף לשלטון חמאס ברצועה, וניהול מערכה-רבתי ממושכת נגד הארגון, כולל נגד מקורות המימון והתמיכה המדינית בחמאס, ובבוא העת גם חיסול מנהיגיה ומעצר/הרג מחבלים שישוחררו במסגרת העסקה. זאת, לצד הסדרה מול מצרים בנוגע לחסימת נתיבי ההברחה בגבול עם עזה.
בשורה התחתונה, תגובתה האגרסיבית והתקדימית של איראן לחיסול בדמשק חרגה בהיקפה מציפיות ישראל. האירוע הוכיח שוב כי במלחמה התנאים משתנים והערכות ותפיסות אסטרטגיות קיימות, שנראו די טריוויאליות, עלולות להיכשל במבחן המציאות. ישראל צריכה להפיק לקחים ולפעול כעת על פי הגישה של סוף מעשה במחשבה תחילה: לנתח לעומק את החלופות העומדות בפניה בעקבות ההתקפה האיראנית ואת השלכות דרכי הפעולה השונות, ולבחור בדרך שתמרב (תמקסם) את הישגיה בכלל זירת המלחמה, באזור ובעולם. נדמה כי זו עוברת דרך תיאום הדוק עם וושינגטון, בהימנעות מהתלקחות אזורית ובעסקת חטופים.
אם חמאס ימשיך ויתנגד למתווה חטופים, גם בתמורה לעצירת המלחמה, ישראל תזכה ללגיטימציה מחודשת להמשך הלחימה וייתכן שאף לפעולה ברפיח, בכפוף לפינוי העקורים. גם בחלופה זו תידרש ישראל להמשיך ולהתמודד עם אויביה - מטהראן ועד עזה - אולם תעשה זאת כאשר המערכת האזורית והבין-לאומית לצידה, ולא מולה.
>>> אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, נשיא ומייסד MIND ISRAEL
>>> אל"ם (במיל') אודי אבנטל הוא מומחה לאסטרטגיה ותכנון מדיניות, MIND ISRAEL