כאשר השכנים שומעים מעבר לקיר את הצעקות, זה סימן שהיחסים בין בני זוג מעורערים. כשהם מדברים נגד בן הזוג אצל השכנים, נראה שהמצב בלתי הפיך.
זה בדיוק מה שקרה אתמול באולפן "פגוש את העיתונות". השר גדעון סער, עדיין איש המחנה הממלכתי, השמיע את המשפט הבא: "אני מצפה מכל חברי הממשלה להביע עמדה חד-משמעית אל מול רעיון המדינה הפלסטינית, שהוא כמוסת רעל".
בואו נחשוב רגע למי מתכוון סער, הקורא להביע עמדה חד-משמעית כלפי המדינה הפלסטינית: אורית סטרוק מתעטפת בשתיקתה בסוגיה? איתמר בן גביר שומר על ערפל קרב באשר לחלוקת ירושלים? אולי השמאלן הידוע בצלאל סמוטריץ'?
סער מכוון, כמובן, לשני עמיתיו לרשימה, בני גנץ וגדי איזנקוט. זו דרכו להעביר מסר ברור, שתואם אידיאולוגית את זה של האיש שנטש לפני שלוש שנים, בנימין נתניהו: אחרי כמה שנות הפוגה, קו פרשת המים החדש-ישן של הפוליטיקה הישראלית חזר להיות הסוגיה הפלסטינית. ולפיכך, הקו הזה מפריד גם את חברי הסיעה שאליה הוא עדיין משתייך רשמית.
זה לא היה המצב ביולי 2022. אז, אחרי ארבע מערכות בחירות ובואכה עוד אחת שבהן אבו מאזן לא עניין איש, היה הגיוני שסער ואלקין יחברו לאיזנקוט וגנץ, בכפוף למסמך שמבהיר ש"לעת הזאת" מדינה פלסטינית איננה על הפרק. רק פעם אחת התפצל המחנה הממלכתי בהצבעתו מאז, סביב החוק לביטול ההתנתקות בחומש. כעת, כאשר ביטול ההתנתקות בעזה מתבצע הלכה למעשה, שוב ניבעות המחלוקות.
ההתרחקות בין מרכיבי המחנה הממלכתי החלה עוד טרם המלחמה, במשא ומתן חשאי בין שר המשפטים לוין וקודמו סער על פשרה בנושא המשפטי. כמקובל במקומותינו, לא מדובר רק בחיבוטי נפש אידיאולוגיים אלא גם בהיערכות לבחירות הבאות. סער היה רוצה שליש מהרשימה, כמו היום. גנץ היה רוצה לשריין לו רק ארבעה מקומות, כמו היום. שר הביטחון לשעבר עדיין רוצה כנף ימין לקראת הבחירות הבאות, אבל במחיר מוזל בהרבה. סער היה רוצה להיות בכנסת הבאה, אבל לא כסרח עודף זעיר במפלגה שמתקרבת בסקרים לארבעים מנדטים. מועמד אפשרי: ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, אם יסכים לבלוע את הרוק ולשמש מספר שתיים או שלוש של מישהו אחר.
הפנייה של סער איננה מאותתת על חבירה לליכוד: כל עוד נתניהו שם הוא לא רוצה לשוב, ואחרי שנתניהו ילך הוא לא יוכל, שכן איש לא יקצר את תקופת האכשרה ויפתח לו את הדלת. אבל כמו ליברמן שמדבר על אחדות ונגד בחירות, ומפליג בשבחי המתנדבים החרדים, גם סער מזהה את כשל השוק העצום שמתהווה במרכז המפה הפוליטית: שלושים מנדטים בערך, למעלה ממיליון מצביעים, שרוצים ימין אבל לא את ממשלת הימין הנוכחית. לפי הסקרים נתניהו הוא הבעיה שלהם, ספק אם גנץ יהיה הפתרון.