התקפת הטרור הרצחני ב-7 באוקטובר תוזמנה, בין השאר, עקב איתור חולשה ישראלית חמורה על ידי כל חורשי רעתנו במהלך 2023. גם אם ההתקפה הייתה נבלמת ללא חדירה, ללא כיבוש ישובים, ללא נפגעים, גם אם הייתה התרעה מודיעינית וגם אם צה״ל היה ערוך כהלכה, עדיין חייבת הייתה להישאל השאלה - מה הביא את חמאס לשגר התקפה זו בעיתוי הזה?
הערכות מודיעין חוזרות ונשנות במהלך 2023 ואזהרת שר הביטחון הזהירו כי ההרתעה נשחקה, ישראל נתפסת כחלשה ויריבינו חושבים כיצד לנצל סיטואציה חריגה זו. לכל דבר ועניין, המשמעות היא קריסת הקונספציה.
ניסיון להיכנס לראשם של ראשי החמאס ילמד שאירועי ההפיכה המשטרית, המחאות, הקיטוב, אזהרת אנשי המילואים, הימנעות מאג׳נדה ביטחונית ברמת קבינט, אמירת ראש הממשלה שאזהרות המודיעין ״לא כצעקתה״ ואיתור חולשות בתפיסת ההגנה בעוטף, הביאו אותם למסקנה שקיימת הזדמנות שכדאי לנצלה.
לאחר 7 באוקטובר ובמיוחד מתחילת המהלך ההתקפי של צה״ל, חזרה ישראל לשדר עוצמה, לשחרר את כל החסמים, "להשתולל", לתקוף בתוך הרצועה כפי שלא עשתה מעולם. מבצעי הסיכול בשטחי יהודה ושומרון במהלך החודשים האחרונים היו ועדיין עוצמתיים אף יותר מתקופת "חומת מגן" ובימים אחרים היו פותחים את מהדורות החדשות. הפעילות מול חיזבאללה בלבנון וסיכול סלאח אל-ערורי בלב ביירות שידרו עוצמה והסרת חששות גם בזירה זו. כניסת המחנה הממלכתי שידרה בימים הראשונים חזרה לאחדות וחיזוק הביטחון. לכך אוסיף את התייצבות ארצות הברית לימין ישראל בעוצמה מופגנת. למעשה, שידרה ישראל מעבר מחולשה, קיטוב, פילוג והססנות בהפעלת הכוח - למצב של עוצמה צבאית, חזרה לאחדות ונחישות להשגת המטרות.
אני מדלג שלושה חודשים קדימה, וכעת אני רואה סיכון לשידור מחודש של חולשה. לחולשה זו כמה מרכיבים בולטים:
- הימנעות מכוונת מדיון אסטרטגי בקבינט, בעיקר לאור שיקולים קואליציוניים.
- דחיית יוזמת ארצות הברית לקידום נורמליזציה אזורית רחבה, עקב אי רצון "לנרמל" את הרשות הפלסטינית בהיבטי פתרון מדיני עתידי.
- סימני חילוקי דעות מהותיים מול ארצות הברית, העשויים לדעת יריבינו להחליש את יכולת ישראל לממש את מטרותיה.
- הימנעות ישראל מהכנסת גורם פלסטיני מקובל לניהול החיים ברצועה, מקבעת את הדומיננטיות של חמאס שם, למרות המכות הקשות שחטף מצה"ל.
- קושי בשחרור חטופים וקריאות לעצור לחימה לשם כך.
- תקיפת ראשי הצבא על ידי חברי הממשלה. זהו מהלך הנתפס בצד השני כחולשה.
- ביקורת מבקר המדינה על צה"ל תוך כדי מלחמה. רק על צה"ל! מהלך הנתפס כמכוון על ידי ראש הממשלה ומיועד להאשים את צה"ל במחדל. בזווית היריבים שלנו זה עוד מהלך שיחליש את צה"ל ויעמיק את הקיטוב בינו לבין הממשלה.
- מתח גבוה בין שר הביטחון לראש הממשלה.
- איתור חולשה בולטת של ראש הממשלה ותלותו המוחלטת במפלגות הקיצוניות.
- איום ריאלי של המחנה הממלכתי לצאת מממשלת החירום, מה שיסמן תחילת מהלכים לקראת בחירות חדשות.
- התביעה בבית הדין הבין-לאומי בהאג פתחה חזית לחימה חדשה שעלולה לגרום לישראל בתקופה הקרובה להיסוס בהפעלת הכוח בלחימה.
- חוסר גמישות בנושא הכנסת פועלים פלסטינים מיהודה ושומרון עלולה לפתוח חזית נוספת מול ישראל.
הדאגה היא שחולשה זו תיתפס בקרב יריבינו כהזדמנות להקשחת עמדות. הקשחת עמדות חמאס מתוך תקווה ששעון החול של ישראל הולך ומתקצר, הקשחת עמדות של חיזבאללה בניסיון להגיע להסדרה ביטחונית-מדינית להסרת האיום הישיר מול יישובי הצפון, הזדמנות לתקוע טריז בין ישראל לארצות הברית וניסיון לסיכול חזרת "היוזמה הסעודית" לסדר היום.
כל אלו נובעים מכשל מנהיגותי קריטי, או ממנהיגות הרסנית העלולה לפספס את ההזדמנויות שנוצרו מתוך התופת. לפני 7 באוקטובר טענתי בכלי תקשורת רבים שנתניהו מהווה סיכון ביטחוני לישראל. הסיכון לא חלף, אולי אף גבר.
>>> אלוף במיל' עמוס מלכא הוא ראש אמ"ן לשעבר