כאשר מנחם בגין חזר מקמפ דייוויד, מהוועידה בה החזיר את כל סיני, פירק את חבל ימית והסכים לאוטונומיה מלאה לפלסטינים – הוא הותקף על ידי הרב משה לווינגר. הרב לווינגר, למי שלא יודע, לדור שלא ידע את משה – היה תערובת של סמוטריץ', בן גביר והרב אבינר. לווינגר צווח על בגין: אוטונומיה זו מדינה פלסטינית, אוטונומיה לא כתובה בתנ"ך! בגין השיב לו: גם F16 לא כתוב בתנ"ך!
כל ראשי ממשלות ישראל ידעו שקיומנו הלאומי, מדינה קטנה מוקפת אויבים, תלוי בתמיכת מעצמה עולמית. גם נתניהו יודע זאת. במובן זה הוא איננו שונה מאף אחד מקודמיו. הוא שונה מכל קודמיו ביחסו לעצמו לעומת יחסו למדינה, בסדר העדיפות בין הקיום הלאומי שלנו לקיום השלטוני שלו.
התלות היום בארצות הברית ובממשל ביידן גדולה שבעתיים מאשר אז, בתקופת בגין, בממשלו של הנשיא ג'ימי קרטר. ללא מאות מטוסי תובלה ועשרות אוניות שהביאו לנו נשק ותחמושת – היינו אכן נאלצים להילחם עם רובים צ'כים. התייצבות הנשיא ביידן לצד ישראל למחרת 7 באוקטובר בלמה את הצטרפות חיזבאללה למלחמה. הוא שיגר הנה שתי נושאות מטוסים, צוללת גרעינית ומסר עקיף ורועם לאיראן: אם חיזבאללה יתקוף את ישראל - יהיה לכם עסק איתי.
אם ישנם כאן כאלה המשתיתים את תקוותם על טראמפ כנשיא הבא, כדאי לתזכר אותם שטראמפ, שאיננו ציוני כמו ביידן, אמר באחרונה בקולו יותר מפעם אחת, שישראל נמצאת בסכנת בידוד עולמי, שהיא חייבת לסיים מיד את המלחמה בעזה ולהצטרף למעגל השלום (!). הוא צוטט גם כאומר, שכשהוא יהיה נשיא, רצוי מאד שנתניהו לא יהיה ראש ממשלה, שהוא מקווה שהכנסת תדיח אותו.
ארצות הברית לא תמכה, רק נמנעה, בהחלטת האו"ם משום שזו לא כללה את גינוי החמאס ולא התנתה את הפסקת האש בהחזרת חטופים. היא דבקה דבקות מלאה במדיניותה לפיה המלחמה צריכה להסתיים עם החזרת החטופים וכשחמאס איננו עוד השליט בעזה.
מלחמת חרבות ברזל נגד חמאס, שהוא אויב ארור וטוטאלי, החלה כמלחמה המוצדקת ביותר בתולדותינו מאז מלחמת השחרור. המשכה הוא מעשה פוליטי. הסלוגן "ניצחון מוחלט" הוא נקודת אין סוף באופק שאיננו קיים. זו מלחמה ללא מועד סיום וללא הסדר לאחר סיום שאיננו ולא יהיה כל עוד הממשלה הזו מנהלת אותה. כבר כחודשיים שהיא מתנהלת למראית עין פוליטית. בשיאה פעלו ברצועה 28 חטיבות וכעת 4 בלבד. לצבא הישגים מרשימים מאוד כמו במבצע בשיפא למשל. אלא שהדרג הפוליטי מאיין אותם. גם הצבת כיבוש רפיח כתנאי הכרחי ומספיק גם יחד ל"ניצחון המוחלט" - זו אחיזת עיניים וגניבת דעת.
השבר הגדול עם ארצות הברית הוא מתנה, עוד מתנה, שנתניהו מעניק לחמאס. כך גם חוק הגיוס. הוא מפורר את הלכידות החברתית, מבקע את ה"ביחד" של ה"ננצח", הוא אמור לעלות לנו יותר ממאה מיליארד שקלים בעשור, הוא מדלל את תחושת המחויבות של הציבור המשרת. זו מתנת חינם לאויבי ישראל. נתניהו אמר השבוע לשריו: "אם החוק לא עובר אין ממשלה". ניכרו דברי אמת. דבריו אלה הם הוכחה, עוד הוכחה, שהממשלה, כלומר ראשות הממשלה, חשובה לו קצת יותר מהמדינה.