אוהד חמו
סאלח אל-עארורי, שחוסל הערב (שלישי) בביירות, היה למעשה עד לפני 88 ימים, מתחילת המלחמה, היעד מספר 1 של אנשי חמאס מבחינת ישראל, המבוקש הכי גדול של ארגון הטרור. עארורי, שגר בטורקיה תקופה ארוכה, מצא את משכנו בשכונת הדאחיה בביירות כבר למעלה משנתיים, מתוך הבנה שזה המקום הכי בטוח לו. מבחינתו, הדאחיה של ביירות היה מחוץ לטווח של ישראל, ומשם בעצם בחר המרצח לפעול.
אומנם הוא מוגדר סגנו של איסמאעיל הנייה, אבל למעשה זה האיש שאחראי לטרור בשנה וחצי – שנתיים האחרונות ביהודה ושומרון. עארורי מכונה בישראל "ראש מטה הגדה" בחמאס, מאותה קבוצה של משוחררי עסקת שליט שגורשו לאחר מכן לעזה או לטורקיה ומשם, בראשותו של עארורי, מנסים לשלח טרור נגד ישראל. אותו עארורי נחשב גם למקורב ביותר בחמאס למזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה. הוא היה האיש שקישר בין חיזבאללה לבין חמאס ונמצא ממש בליבה הכי משמעותית של תכנון הטרור.
ארגון הטרור חמאס בנוי בשלוש דרגות - חמאס חו"ל, חמאס עזה וחמאס הגדה. האיש הזה נחשב לאיש חמאס הגדה הבכיר ביותר. אדם שידיו טובלות בדם. רק לאחרונה הצטלם בנשק ובמדים, ונתן את אחד הראיונות החשובים ביותר, שם כמעט התנבא על מה שיקרה ב-7 באוקטובר. הוא דיבר על "מלחמת שחרור", ושהאירוע הגדול באמת עוד לפנינו. זה התרחש בסוף כמעט אחד לאחד.
חיסולו הוא אירוע דרמטי. מה שלא פחות דרמטי הוא המקום שבו חוסל - ביירות. אם החיסול המיוחס לישראל אכן התבצע על ידיה, יש כאן אמירה, אולי הכי משמעותית מאז תחילת המלחמה ברצועת עזה, שאין שום נקודה מעבר לטווח ידה של ישראל. גם הדאחיה בביירות, שנמצא בשליטת נסראללה וחיזבאללה. ישראל פעלה למרות הסיכון. האמירה הישראלית פה היא ברורה - אין לאף איש חמאס שום נקודה שהוא יכול להתחבא בה. זו נקודה חשובה גם בקשר לעתיד שאליו אנחנו מתקדמים. השיח או הניסיונות של בכירי חמאס להעתיק את מקום מגוריהם לקטאר או מקומות אחרים.
עדיין יש סימן שאלה גדול לגבי התגובה של חיזבאללה לחיסול הזה. נסראללה הוא אדם שאוהב משוואות והוא הציב אחת כזאת כשהבהיר שלא יקבל חיסולים על אדמת לבנון. אפשר להניח שתגובה גם תגיע, אולי בקרוב. אם אנחנו נמצאים כבר בימים של לחימה עצימה מול לבנון, השאלה מה תהיה סף התגובה ואם היא תגרד את סף המלחמה עם חיזבאללה. זו השאלה הגדולה ביותר. בסוף זו לא רק ישראל–חמאס, זה סיפור הרבה יותר רחב. חיזבאללה הכניס את עצמו בכוח לתוך המלחמה והתחיל עימות עם ישראל גם על אדמת לבנון. בחיסול הזה ישראל מוכיחה לחיזבאללה שגם ביירות יכולה להיות חלק מהלחימה.
הנעלם הגדול הוא עדיין מה תהיה התגובה של נסראללה, ואם היא תהיה גדולה דייה כדי לדרדר את האזור למלחמה כוללת.
ניר דבורי
החימוש המדויק שנכנס לדירה שבה שהה עארורי, בקומה השלישית בבניין ברובע הדאחיה בביירות, היה מדויק ופגע ישירות במי שהיה שם ולא בכל מי שהיה בסביבה. זה אומר רבות על היכולות של מי שעשה את זה, גם בהיבטים של טכנולוגיה וגם בהיבטים של מודיעין.
הייתה החלטה של ישראל אחרי 7 באוקטובר, שכל מי שהיה מעורב בטבח הוא בן מוות. ראש הממשלה כבר נתן אישור לרשימה של שמות בצמרת חמאס שניתן ואפשר לפגוע בהם אם זה מתאפשר מבצעית ומודיעינית. הוקם גם צוות משותף לשב"כ ולמוסד שיכול לעקוב ולפעול. ישראל הרשמית לא קיבלה אחריות לחיסול ושותקת, אבל יש מוכנות גבוהה להמשך.
אומנם חיזבאללה נתן מחסה לבכיר חמאס, אבל החיסול כוון לחמאס ולא לחיזבאללה. מי שפגע באיש דייק את הדבר הזה וביקש לעשות את ההפרדה. גם הערב ההערכה במערכת הביטחון היא שתהיה תגובה, מהדרום או מהצפון. ייתכן שהיא תהיה מתחת לרף המלחמה. אין ספק שצפויים לנו ימים מתוחים מאוד, אבל צריך להיות ברור - עארורי הוא הראשון, לא האחרון.
אהוד יערי
עארורי היה האיש המקורב ביותר לחיזבאללה בכל הנהגת חמאס. הוא האיש, מאז שוחרר מהכלא ב-2010, שהיה האדריכל, המתכנן והמממן של כל הטרור של חמאס בגדה המערבית. בזה הוא היה עסוק, תוך תיאום הדוק עם חיזבאללה ומשמרות המהפכה של איראן. הוא היה פעיל בהפעלת יחידות של חמאס בלבנון לביצוע ירי רקטי לעבר ישראל. לאחרונה הוא היה פעיל בעיקר בניסיון של חמאס להשתלט, בחסות חיזבאללה, על מחנות הפליטים הגדולים בלבנון שנשארו עדיין בשליטת שרידי הפתח. מאז חיסול רמטכ"ל חמאס אחמד ג'עברי, לא חוסל בכיר בדרגה שלו בארגון.
צריך לזכור, עארורי הוא אויב פוליטי של יחיא סינוואר. השניים הם שונאים גדולים. הוא גם יריב פוליטי של הנייה. עארורי ראה את עצמו כמנהיג העתידי של חמאס. הוא בנה את הכוח שלו על השותפות עם חיזבאללה והאיראנים, והמערכת שהוא בנה בגדה המערבית. עכשיו המערכת הזאת נהרסה בסוג של "חומת מגן 2", בהובלת פיקוד המרכז ביו"ש.
דנה ויס
מהתבטאויות העבר של ראש הממשלה וראשי מערכת הביטחון על בכירי חמאס ניכר שיש יכולת ובעיקר רצון לבוא חשבון עם מי שביצע את הטבח. זה היה ברור מהרגע הראשון בכל הצהרה פומבית וגם הנחת העבודה של ישראל. אפשר ללמוד מעיתוי החיסול שייתכן שמדובר רק בהזדמנות מבצעית, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שזה קורה רגע לפני שמגיעים לכאן בסוף השבוע שר החוץ האמריקני ועמוס הוכשטיין, השליח האמריקני המיוחד לאזור. ישראל בעצם מנסה להסדיר מחדש את המצב בגבול הצפוני עם חיזבאללה. יכול להיות שתמונות כאלו יבהירו את העניין שעומד מאחורי ההצהרות של ישראל והכוונות הרציניות שלה לאכוף סדר אחר בצפון, הן דרך דיפלומטיה והן דרך כוח צבאי.
עיתוי כזה יכול להשפיע גם על המשא ומתן בעניין החטופים. ניתן גם להעריך שזה הובא בחשבון בסבב הקודם עם החטופים. בישראל העמדה היא שרק לחץ צבאי יכול להביא לשחרור חטופים ורק כשראשי חמאס יבינו שהחרב מונחת על צווארם יכולה להיות תזוזה משמעותית בעמדה שלהם. מצד שני, אנו עוסקים באויב מאוד אכזר שמחזיק את החטופים כקלפי מיקוח. החטופים, מבחינתם, הם הביטחונות שלהם להישרדות.