ישראל נתונה ללחץ כבד בזירה האזורית והבין-לאומית, בהובלת ארה"ב, להימנע מפעולה קרקעית נרחבת ברפיח. מנגד, לישראל שורת יעדים חשובים להשגה במרחב רפיח, והיא אינה יכולה להותירו מחוץ למערכה בעזה, מכמה סיבות מרכזיות.
ראשית, יעד פירוק יכולותיו הצבאיות של חמאס מחייב טיפול גם בארבעת גדודי חטיבת רפיח, שלא נפגעו. חשוב הרבה יותר הוא הצורך לקטוע את נתיבי ההברחה מסיני, מעל ובעיקר מתחת לקרקע, לאורך גבול מצרים-עזה (ציר "פילדלפי"), שאפשרו לחמאס לצבור כמות אדירה של אמצעי לחימה - שאותם "פגשו" אזרחי ישראל וכוחות צה"ל במלחמה. בלא טיפול שורש, מנהרות ההברחה יאפשרו לחמאס לגרוף רווחים, לקלוט סיוע מתומכיו בעולם המוסלמי ובעיקר לשקם את יכולותיו הצבאיות ולחזור להתעצם. לבסוף, ברפיח מסתתרים בקרב האוכלוסייה ובמנהרות שמתחתיה מפקדי חמאס וכנראה גם חלק ממנהיגיו, ומוחזקים בה חטופים ישראלים.
134 חטופים בעזה: כל השמות, כל התמונות, כל הסיפורים
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
על ישראל לתכנן את מהלכיה ולפעול בתבונה כדי לממש את מטרותיה ברפיח ובה בעת למנוע משבר חמור עם וושינגטון וקהיר, שעלול לפגוע ביעדיה הכוללים של המלחמה בעזה ובמעמדנו בעולם. אם ננהל את המערכה ברפיח לאור תוכנית כוללת ל"יום שאחרי", שבמסגרתה לא ישראל תחליף את חמאס כשלטון ברצועה, נוכל להשיג את יעדינו ברפיח בסיוע וושינגטון וקהיר ולהימנע מעימות חריף עימן סביב המהלך.
בתום שיחת טלפון השבוע בין הנשיא ג'ו ביידן לראש הממשלה בנימין נתניהו, פרסם הבית הלבן כי השניים הסכימו על שיגור משלחת ישראלית לוושינגטון לדיון משותף על חלופות לפעולה ברפיח "באופן שיפגע בגורמי מפתח בחמאס ויאבטח את גבול מצרים-עזה, בלא מבצע קרקעי רחב". בהמשך נמסר כי השר רון דרמר וראש המל"ל צחי הנגבי, ובנפרד שר הביטחון יואב גלנט, ייצאו לוושינגטון. בשבועות האחרונים הנשיא ביידן והממשל, התומכים במוצהר בצורך להביס את חמאס, הרבו להביע דאגה מהפעולה ברפיח ומהכאוס שתיצור ברצועה, הזהירו את ישראל לא ליזום אותה לפני שתוודא פינוי בטוח של האזרחים - ודחקו בה להעדיף מבצע ממוקד.
פעולה קרקעית נרחבת ברפיח מעוררת התנגדות משמעותית לא רק מצד ארה"ב, אלא במערב בכלל ומצד מדינות ערב. נוכחות כ-1.4 מיליון אזרחים ברפיח (מהם כמיליון עקורים שהתפנו לשם במהלך המלחמה) מעוררת באזור ובעולם חששות כבדים מהחרפת המצוקה ההומניטרית בעזה, החמורה ממילא, ומפגיעה נרחבת באזרחים בלתי מעורבים - שבאזורים האורבניים שבהם הם מרוכזים מחופרים גדודי חמאס המשתמשים בהם כמגן אנושי. מעבר לכך, מצרים רואה באפשרות של נהירת אזרחים מרפיח לתוך סיני, כתוצאה מפעולה צבאית עצימה, איום כבד על ביטחונה הלאומי, וגם קטאר מזהירה מפעולה ברפיח שתוביל להרס ול"זוועות".
שגריר גרמניה בישראל: "מבצע ברפיח לא מתקבל על הדעת – הנסיבות מחרידות"
מנגד, האיום בפעולה נרחבת ברפיח מהווה גם מנוף לחץ על חמאס בהקשר למימוש עסקת חטופים. על צה"ל לנצל את תקופת רמדאן לפינוי האזרחים ולצבירת כוחות מול רפיח כי כל עוד יישארו חטופים בעזה, סביר שההנהגה הישראלית, המדינית והצבאית, לא תוכל להימנע ממימוש מהלך קרקעי ברפיח, בהיעדר מנופי לחץ אפקטיביים אחרים על חמאס.
ההחלטות על אופי והיקף הפעולה ברפיח אינן עומדת בפני עצמן, ועליהן להיגזר מתוכנית כוללת של ישראל ל"יום שאחרי" המלחמה בעזה, ככל שזו קיימת. אם ישראל מבקשת לקחת אחריות על פירוז מוחלט של עזה (שיימשך שנים) – כפי שהבהיר ראש הממשלה ב"תוכניתו" – ולשלוט על גבולותיה כדי להבטיח מניעת התעצמות מחדש של חמאס, הרי שפעולה קרקעית נרחבת לכיבוש ולשהייה ארוכה ברפיח עשויות להיות מהלך רלוונטי.
יש לזכור כי מהלך כזה יטיל על ישראל את נטל האחריות הכוללת על הרצועה בכל יתר ההיבטים, ובכלל זה בתחומים ההומניטריים והאזרחיים, באופן שירחיק אפשרות להתגייסות אזורית ובין-לאומית לסייע לנו להתמודד עם האתגר העזתי. גם שליטה ישראלית מוחלטת ברפיח אינה מהווה ערובה להצלחה בקטיעת מנהרות ההברחה ובפיקוח יעיל על מעבר רפיח (ושער סלאח א-דין הסמוך לו). יעדים אלה תלויים, בין היתר, בפעילות יעילה של הכוחות המצריים מצדו השני של הגבול, הנשכרים מההברחות ומנהלים מדיניות של ויסות לחצים מול עזה. כזכור, גם בשנים הרבות שבהן צה"ל שלט ברפיח עד להתנתקות לא הצלחנו לאטום את הגבול לחלוטין.
מצד שני, אם החלופה ל"יום שאחרי" היא בניית אלטרנטיבה שלטונית פלסטינית לחמאס במקביל לפגיעה הצבאית בתשתיותיו - כפי שממליצים שר הביטחון, צה"ל והשב"כ, כדי שכוחות צה"ל לא יצטרכו לחזור כל פעם מחדש לשכונות עזה שכבר טוהרו (ואפילו לאתרים כמו בית החולים שיפא) – נדרש לעצב בהתאם גם את תוכנית הפעולה ברפיח. במסגרתה יידרשו, בכל מקרה, הרס מנהרות ופגיעה קשה בגדודי חמאס, שאינם מהגדודים ה"איכותיים" של הארגון, ויש הסבורים כי על ישראל או אולי מצרים להציב להם אולטימטום לכניעה בטרם פעולה.
בהמשך, את משימת מניעת ההתעצמות והשליטה בגבול תנהל ישראל בשיתוף פעולה הדוק עם ארה"ב ומצרים, תוך התבססות הדרגתית על כוחות פלסטינים מקומיים, בעלי זיקה לרשות פלסטינית "מחודשת". התחייבות מצד ישראל להימנע מכיבוש ארוך ברפיח, ותיאום מהלכים להבטחת פינוי סדור ומענה הומניטרי הולם לאזרחים השוהים בה (וברצועה בכלל), יסייעו לרתום את המצרים והאמריקאים למדיניות יעילה בהקשרים מבצעיים והנדסיים (כגון מכשול נגד מנהרות), לחסימת נתיבי ומנהרות ההברחה לרצועה מסיני, תוך שילוב מאמצים משני צידי הגבול.
בטווח הקצר, לישראל אינטרס להסכים על עסקת חטופים ולממש את השלב הראשון שלה, בלא להידרש לפעולה רחבה ברפיח - שאותה נכון לשמור למקרה של קשיים במימוש השלבים הבאים, המורכבים יותר. בנוסף, חזרת חלק מהאזרחים מרפיח לצפון הרצועה, כפי שדורש חמאס במסגרת השלב הראשון של עסקת חטופים, דווקא עשויה לסייע בפינוי רפיח מהעקורים, כחלק מהכשרת הקרקע לפעולה במרחב, כשיוחלט עליה.
בשורה התחתונה, לישראל אינטרס להתמודד עם בעיית רפיח, ובמיוחד עם אתגר נתיבי ההברחה מסיני, בתיאום ובשיתוף פעולה הדוקים עם מצרים וארה"ב. חלופה של אחריות מלאה על פירוז הרצועה ומניעת ההתעצמות מחדש, רק תעמיק את הישאבות ישראל לעזה, ללא ערובה להצלחה, תחת נטל צבאי וכלכלי כבד ובצל פוטנציאל למשבר מדיני מחריף עם וושינגטון וקהיר - שיקרין על מעמדנו בזירה הבין-לאומית ובמזרח התיכון.
>>> אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, נשיא ומייסד MIND ISRAEL
>>> אל"ם (במיל') אודי אבנטל הוא מומחה לאסטרטגיה ותכנון מדיניות, MIND ISRAEL