"מר ביטחון", ה“אסטרטג" בנימין נתניהו הוביל אותנו לביצה עמוקה וטובענית של משבר הביטחון הלאומי החמור ביותר בתולדות המדינה. שילוב האיומים הגלום בו הוא בעל פוטנציאל קיומי, ולכן דורש טיפול מיידי. המשבר הזה לא היה גזירת גורל. נתניהו הוביל אותנו ממחדל ביטחון לאומי אחד למשנהו עד למחדל 7 באוקטובר. הוא עשה זאת ביהירות אין-סופית, ניתוק גובר והולך מהמציאות, יועצים כושלים, פרנואידיות אין-סופית, ומעל לכול - מנהיגות אישית המבוססת על פילוג ושקר.
נתניהו שולט במדינת ישראל למעלה מ-90% מהזמן מאז עלה בשנית לשלטון בשנת 2009. רשימת מחדלי הביטחון הלאומי שהוא חתום עליהם בתקופה זו היא בלתי נתפסת:
- נתניהו שכנע את טראמפ לפרוש מהסכמי הגרעין עם איראן, מה שאיפשר לאיראן, לדעת רוב המומחים, להפוך למדינת סף-גרעינית הקרובה ביותר לפצצה.
- נתניהו פלירטט במשך שנים ארוכות עם חמאס על מנת לשמרו כגורם אסטרטגי נגד הקמת מדינה פלסטינית.הוא ביצע את עסקת 1,027 אסירים תמורת 1, הידועה כ"עסקת שליט", שחרר את יחיא סינוואר באותה עסקה, ניהל מול חמאס שלושה מבצעים צבאיים כושלים, אחד מהם יזום שנאלצנו להפסיק בשל תכנון לקוי (עמוד ענן) ולשניים מתוכם נגררנו ללא תכנון (צוק איתן ושומר החומות). בסיומם הוא התהדר (למרבה האירוניה, יחד עם שרי הביטחון והרמטכ"לים, ולעיתים גם ראשי שב"כ) בהישגים אדירים ובשינוי המציאות מול חמאס. כאן, ככל הנראה, החלה להשתרש קונספציית השקר האהובה על נתניהו וראשי מערכת הביטחון של "חמאס המורתע". הדבר המדהים ביותר הוא שנתניהו עודד את הזרמת כספים לחמאס מקטאר, על מנת לקנות שקט. לאן הכסף הזה הלך ראינו ב-7 באוקטובר.
לאן נעלמו ההישגים בהם התהדר במהלך השנים? (ארכיון)|צילום: n12 - תחת עיניו הפקוחות של נתניהו התבסס לו כוח רדואן של חיזבאללה על גדר הגבול הצפוני שלנו, תוך שהוא מתגרה שוב ושוב במדינת ישראל, חופר מנהרות לשטחנו ומכריז על תוכניתו לכבוש את הגליל.
- בתקופת נתניהו הפכו גבולות המדינה המזרחיים עם ממלכת ירדן פרוצים להברחות אמל"ח וסמים. אלו זורמים בכמויות גדולות לתשתיות טרור באיו"ש ולגורמי פשיעה בישראל.
- מרחב החיץ בין איו"ש לקו הירוק הפך בשנים הללו למחורר לחלוטין. דרכו זורם אמל"ח רב לשני הכיוונים וגם שב"חים רבים. כתוצאה מכך, כמות האמל"ח הבלתי חוקי שנמצא בתוך מדינת ישראל מהווה איום על הביטחון הלאומי של המדינה. השאלה היא מזמן לא - אם, אלא - מתי האמל"ח הזה יופנה ממלחמות בין משפחות פשע, סכסוכי חמולות ונקמות דם בחברה הערבית – לפיגועי טרור.
- במשמרתו של נתניהו המשילות בתוך מדינת ישראל הגיעה לשפל חסר תקדים, המהווה כבר סכנה חמורה לביטחון הלאומי. המצב רק הולך ומחמיר. אזורים רבים בנגב, בגליל, בוואדי-עארה, במשולש הקטן ובערים המעורבות הפכו להיות בלתי נשלטים. משפחות פשע השליטו את תופעת דמי החסות על רוב מדינת ישראל, השתלטו על רשויות מקומיות, על מכרזים רבים ברחבי המדינה ובמקרים מסוימים אף על מכרזים של מערכת הביטחון.
- תחת הנהגתו מצב הביטחון באזור יהודה, שומרון וירושלים יוצא מכלל שליטה, דווקא באזור שבו יש לנו נגישות צבאית מלאה מאז "חומת מגן". בשנות נתניהו חוזרים ונשנים גלי פיגועים קשים ביהודה ובאזור ירושלים, ובמקביל הגענו לאובדן שליטה ביטחוני חמור ביותר בשומרון. המצב הורע עד כדי כך, שבשנתיים האחרונות ישראל נאלצת לבצע פשיטות צבאיות, לצד סיכולים ממוקדים מהאוויר באזור השומרון.
פעילות בלתי פוסקת נגד גלי טרור ביו"ש, ארכיון|צילום: דובר צה"ל - לצד כל אלו הולך וגובר אובדן השליטה החמור על הקיצונים המשיחיים היהודים באיו"ש. מה עשה נתניהו בעניין הזה? הוא הקים עם הקיצונים המשיחיים הללו את קואליציית הבלהות, שניסתה להוביל את המהפכה המשטרית במדינת ישראל. כתוצאה מכך גבר מאוד החיכוך של גורמים אלו עם פלסטינים, כשהם נתמכים פומבית על ידי גורמים בממשלת החידלון של נתניהו.
- נתניהו העניק שלושה משרדים אסטרטגיים לקיצונים משיחיים, גזענים ולאומנים: את המשרד לביטחון לאומי לבן גביר – פירומן מוכח שנזקיו לביטחון המדינה הם דרמטיים, ולסמוטריץ' המשיחיסט המנותק את משרד האוצר ושר שני במשרד הביטחון העוסק בעיקר בענייני ההתיישבות באיו"ש. הנזק שנגרם מאז למשטרת ישראל, לתקציב המדינה ולאובדן השליטה על ההתיישבות באיו"ש ועל גורמים קיצוניים בקרב המתנחלים, הוא חסר תקדים.
- ללא שום תכנון, נוצרה בתקופת נתניהו מציאות בלתי אפשרית של מדינה אחת בה יש ארבעה קנטונים, ביניהם מערכת יחסים בעייתית: אחד ליהודים ולמיעוט הערבי בישראל, השני ליהודים באיו"ש, השלישי לפלסטינים באיו"ש והרביעי לחמאס ברצועת עזה. זו מציאות בלתי אפשרית, שבהיעדר גבולות ובהיעדר הסדר סביר, תוביל להתפרצויות ביטחוניות חוזרות ונשנות.
- בזירה הבין-לאומית נגרם נזק חסר תקדים בתקופת נתניהו. הלגיטימציה הבין-לאומית של מדינת ישראל נמצאת בשפל נוראי, כך גם יחסינו האסטרטגיים עם ארצות הברית ועם מדינות המערב. נתניהו מסומן על ידי טובי ידידינו ובעלי בריתנו כמי שמוביל את מדינת ישראל לאבדון.
גם הידידה הכי גדולה שלנו מבינה שישראל בבעיה, ארכיון|צילום: רויטרס - על מנת לשרת את מטרותיו הפוליטיות והמשפטיות, המשיך נתניהו במלאכת ריסוק אחדות החברה הישראלית. הוא שיסה במשך שנים את הימין בשמאל ובמרכז, את היהודים בערבים, את הדתיים בחילונים והעיר את השד העדתי מרבצו. בעזרת הבייס הוא מהדהד את מסרי השנאה הרעילים השכם והערב ברשתות החברתיות ובכלי התקשורת.
מתרבות השקר המוחלט לשקר הניצחון המוחלט
החמור מכול – נתניהו ממשיך לשקר בלי סוף לציבור בישראל. למעשה, תרבות השקר שהפכה סמל לשלטונו של נתניהו השתלטה לחלוטין על המרחב הציבורי, על הנרטיב הישראלי ועל מהלכי הממשלה. הבעיה היא שתרבות השקר, הזחיחות והיהירות מחלחלת במהירות גם למערכות המקצועיות, שקידשו את קונספציות השווא שמנהיג השקר קידם. התרבות הזו היא תרבות הרסנית.
השקר שמופץ ומקודם השכם והערב על ידי נתניהו בימים אלו, הוא שקר "הניצחון המוחלט על חמאס". לנרטיב השקרי הזה יש השפעה עצומה על היכולת לצאת ממשבר הביטחון הלאומי החמור: אם המלחמה לא הסתיימה, אז לכאורה, אסור לעסוק בפוליטיקה או להחליף את המנהיג, או להקים ועדת חקירה ממלכתית.
מה משמעות ניצחון מוחלט על חמאס?
ניצחון מוחלט אמור להיות השמדה מוחלטת של חמאס. אולם משום שחמאס היא קודם כל תנועה אידיאולוגית מבית מדרשם של "האחים המוסלמים", אין ביכולתנו להשמיד את חמאס כתנועה אידיאלוגית דתית. ניתן לנצח אידיאולוגיות על ידי אידיאולוגיות מתחרות, אולם אין כאלו ככל הנראה באופק. מכיוון שכך, מטרות המלחמה התמקדו ב"שלילת יכולותיו הצבאיות" של חמאס. אנסה להסביר מה אמורה להיות הכוונה בשלילת היכולות הצבאיות של חמאס:
- חמאס לא יוכל לשגר שוב רקטות או נשק תלול מסלול לעבר ישראל.
- מערך המנהרות של חמאס יושמד וחמאס לא יוכל להמשיך לחפור מנהרות אסטרטגיות, מנהרות התקרבות לגדר, מנהרות תקיפה, מנהרות להסתרת התעשייה הצבאית שלו, או מנהרות הברחה למצרים.
- תעשיית האמל"ח של חמאס תושמד, וחמאס לא יוכל להמשיך לייצר אמל"ח בשטח הרצועה.
- יופסקו כלל ההברחות לרצועת עזה מגבול מצרים מעל ומתחת לקרקע וגם ממעבר רפיח.
- היכולת התפקודית של הזרוע הצבאית של החמאס תנוטרל לחלוטין.
- ההנהגה הצבאית של חמאס תחוסל.
- נצליח לנטרל את מוטיבציית חמאס לנהל מלחמת גרילה מול כוחותינו בשטח הרצועה.
והחשוב מכל, גם אם תיאורטית כל היעדים הללו יושגו, עלינו לזכור כי יהיה צורך לתחזקם, במקרה הטוב, פרק זמן ארוך של שנתיים, עד שיקום בעזה גורם שלטוני עם יכולות אכיפה משטרתיות או צבאיות, שיוכל למנוע שיקום של היכולות הללו.
האם אנחנו בדרך לאותו ניצחון מוחלט?
בחינת התוצאות בתום חמישה חודשים לחימה מראה כי על אף ההישגים החשובים של צה"ל ושב"כ, אנו רחוקים מהשגת "הניצחון המוחלט" כדברי נתניהו. אסביר מדוע:
- פעם שהגדרת מטרת המלחמה היא מיטוט חמאס ושלילת יכולותיו הצבאיות, הרי שדחיית הטיפול בדרום הרצועה לסוף המלחמה מצביעה על שיקול דעת לקוי בתכנון המערכה. דרום הרצועה ובעיקר גזרת רפיח והגבול בין רצועת עזה למצרים היה תמיד האזור האסטרטגי ביותר מבחינת חמאס. דרך האזור הזה מתנהלות רוב הברחות האמל"ח לרצועה, ודרכו התנהלה גם כלכלת חמאס במשך שנים רבות.
- הניסיון ממבצעים קודמים בעזה היה צריך לגרום לנו להבין שהלגיטימציה האמריקנית והבין-לאומית תתפוגג בתוך שבועות מתחילת המלחמה. הפעם התווספו לאירוע גם הבחירות בארצות הברית בנובמבר 2024, ודיוני בית הדין הבין-לאומי בהאג, שמסבכים מאוד את המצב ובסבירות גבוהה ימנעו או לכל הפחות יגבילו מאוד את הוצאתו לפועל של השלב המשמעותי ביותר למיטוט שלטון חמאס. במקביל מתקיים גם משבר הומניטארי שהולך ומתרחב.
- אזורים נרחבים מאוד ברצועת עזה עדיין לא נמצאים בשליטת צה"ל או שנמצאים בשליטה חלקית בלבד. כך למשל מחנות המרכז (בוריג', נוציראת, מוע'אזי), דיר אל בלח, חלקים מגזרת ח'אן יונס, העיר רפיח והגבול בין הרצועה למצרים. צפון הרצועה אומנם נגיש לחלוטין מבצעית לכוחות צה"ל, אולם רחוק מלהיות בשליטה ביטחונית מלאה ורחוק מאוד מלהיות מטוהר ממחבלים ומתשתיות צבאיות של חמאס.
- לא נראה שאנו מתקרבים בשלב זה להחזרת החטופים בדרך צבאית. ככל שהחזרת החטופים תתבצע בעסקה מדינית, תהיה לכך בסבירות גבוהה השלכות משמעותיות על המשך המלחמה ועל השלמת יעדיה הצבאיים המוצהרים.
אין דרך צבאית להחזרת החטופים, ארכיון|צילום: אריק מרמור, פלאש 90 - כמות הכוחות הקטנה יחסית שצה"ל מחזיק ברצועה מעידה על כך שצה"ל אינו ערוך להשלים את שלילת היכולות הצבאיות של חמאס.
- המצב בחזית הצפונית אינו משתפר, וצה"ל חייב להעביר חלק מהכוחות לצפון ולשפר את מוכנותם למצב של התדרדרות נוספת מול חיזבאללה.
- על פי מידע גלוי, יש "אינטרסים עסקיים" רבים של גורמים פרטיים בצד המצרי (כמו איש העסקים הבדואי אברהים אלערג'אני, בכירים בשלטון המצרי וחברות של חמאס), המעורבים עמוקות בכלכלת ההברחות לרצועה וכנגזרת מכך גם בסוגיית השליטה בגבול הרצועה עם מצרים ובמעבר רפיח. לכן, לא ייתכן פתרון מעשי להברחות הגבול בין מצרים לרצועה ללא הסכם בין-לאומי שבו יהיו מעורבות ישראל, מצרים, ארצות הברית והגורם שיהיה אחראי לרצועה ביום שאחרי.
- על מנת לתחזק את הישגי המלחמה החלקיים עד כה, צה"ל יצטרך להקצות סד"כ משמעותי ואיכותי, שירותק לביצה העזתית. צה"ל ימצא את עצמו פועל מרצועת הביטחון שהוא מקים לאורך הגבול עם הרצועה בפשיטות תכופות, בתקווה שהן ישמרו, אם בכלל, את הקיים.
- למרות הישגי צה"ל, שום גורם לא יוכל לשלוט ברצועה מבחינה צבאית, כל זמן שהכרעת חמאס כצבא גרילה לא תתממש באופן מלא. לצורך זה נדרש, להערכתי, מאמץ מודיעיני וצבאי אינטנסיבי מאוד של לכל הפחות שנתיים.
- אי אפשר לדבר על ניצחון מוחלט מבלי לעסוק ב"יום שאחרי". בהיעדר גורם שמסוגל לשלוט ברצועה גם אזרחית וגם צבאית ולשמר את הישגי המלחמה, ההישגים הללו יתפוגגו במהרה. חמאס יתיש אותנו במלחמת גרילה, הכאוס יילך ויתגבר ברצועת עזה וכל המאמצים וההקרבה העצובה של לוחמינו ירדו לטמיון. אין לנתניהו ולממשלת החידלון שלו שום תוכנית ריאלית ליום שאחרי.
אז מה הלאה?
ברור כי נתניהו לא נוקט בפועל במהלכים שיובילו אותנו להשמדתו הצבאית של חמאס ולמיטוט שלטונו. סיפור "הניצחון המוחלט" הוא עורבא פרח. ובינתיים האתגרים הולכים ונערמים ועלינו להיערך להם בדחיפות: החזרת החטופים ומפוני הדרום והצפון לבתיהם, היערכות בהולה להתמודדות חזיתית עם חיזבאללה ועם האויב האיראני על שלוחותיו השונות, החזרת הביטחון לאיו"ש, וכמובן - ביצוע תיקונים עמוקים במערכת הביטחון על זרועותיה, על בסיס תפיסת ביטחון לאומי עדכנית.
בהיבט הכלכלי, נדרש ייצוב הכלכלה הישראלית והחזרת אמון המשקיעים וסוכנויות דירוג האשראי במדינת ישראל. בהיבט הפוליטי נדרשות בחירות והקמת ממשלת אחדות לאומית רחבה ללא קיצוניים. צעד זה נחוץ לצורך בניית אמון מחודש במערכת הפוליטית וחיזוק האחדות והחוסן הלאומיים.
ולבסוף: נדרשת חתירה להסדר גיאו-אסטרטגי כולל, שיחזק את "הציר המתון" ויכלול את מצרים, ירדן, סעודיה, והאמירויות, שיכלול בתוכו הסדרה זהירה שבראש מעייניה ביטחון המדינה, שתתפרס על ציר זמן ארוך של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. במסגרת ההסדר הגיאו-אסטרטגי הזה אני סבור שמדינת ישראל חייבת לחתור לברית הגנה פורמלית עם ארצות הברית.
הגיעה העת שנביט לשקר בעיניו עד שהוא ישפיל את מבטו
העבודה רבה. רבה מאוד. והאמת פשוטה. פשוטה מאוד. מי שבמו ידיו ובאופן עקבי הוביל אותנו אל סף התהום של הביטחון הלאומי והחוסן הלאומי שבהם אנחנו נמצאים, לא יכול להיות האדם שיבצע את התיקונים הנדרשים. הסביר את זה נתניהו, כבר ב-2007 לוועדת וינוגרד שחקרה את מלחמת לבנון השנייה (ההדגשות שלי - י"ד):
"האחריות על ביטחון מדינת ישראל היא של הקברניט המופקד, ראש הממשלה, ההנחיה של המדיניות. אתה נבחר לראש ממשלה על מנת לדאוג לביטחון המדינה ואתה צריך להיות אקטיבי גם בהנחיית הקונספציות בין המלחמות וגם תוך כדי המלחמות...האחריות לביטחון המדינה, לביטחון הלאומי שלנו, היא בידיים של ראש הממשלה. אתה מקבל את הפיקדון, הפיקדון הוא המדינה. לפני כל דבר אחר, ביטחונה. בשביל מה אתה שם? אתה מנהיג ולא מונהג"
הוא גם הוסיף בסוגיית אחריות ראש הממשלה, בהתייחסותו לדוח וועדת וינוגרד לאחר שפורסם ב-2008:
"ראש הממשלה, אתה היית צריך לבדוק את מוכנות הצבא, הפעלת הצבא, הגנת העורף. גלגול כזה של אחריות לא ראיתי מימיי. כשהכישלון כל כך רחב, הצעד המתבקש הוא החלפת ראש הממשלה שכשל"
הגיעה העת שנביט לשקר בעיניו עד שהוא ישפיל את מבטו וישחרר אותנו מעונשו. השקר הוא נתניהו, האיש שהוביל בעיניים פקוחות לרווחה את מדינת ישראל אל סף איום קיומי, שפילג את החברה הישראלית, שהוכיח לנו השכם והערב שהוא מאוהב בעצמו ולא בעמו.
אין שום סיבה הגיונית לצפות שמי ששיקר בלי למצמץ לציבור בתום כל מבצע כושל מול חמאס, יוביל אותנו לניצחון מוחלט. נתניהו חייב ללכת הביתה ומיד, ויחד איתו חייבים לממש את אחריותם כל ראשי מערכת הביטחון האחראים למחדל הנורא.
כולנו יודעים כי נתניהו לא יילך הביתה מרצונו. על כן דרושים לעם ישראל מספר חברי כנסת מהקואליציה שיתעלו לגודל השעה ויתגייסו להחזיר את המדינה לפסים. זו לא העת לחישובים פוליטיים קטנוניים, אלא לשיקולים ממלכתיים נטו.
לאלו מביניכם שהמדינה אכן יקרה להם יותר מכל, הרוצים בכל ליבם שאומץ ליבם והקרבתם של לוחמינו לא יהיה לשווא – אליכם בתקווה נשואות עינינו! באין ממלכתיות יפול עם, ותשועה תימצא באומץ ליבכם.
>>> יובל דיסקין הוא ראש השב"כ לשעבר