ש: נראה שההסלמה המתגברת בגבול הצפון מתנהלת באופן כאוטי. מה ההיגיון או הסדר שמכוון את הצדדים בעימות הזה?
צריך קודם כל להדגיש שישראל, ברמה הטקטית, מנצחת את חיזבאללה. עם זאת, ברמה האסטרטגית, המצב לא כזה. לציר השיעי בהובלת איראן וחיזבאללה יש הישגים לא מעטים, במרכזם היכולת להסיג מגבול הצפון יותר מ-80 אלף אזרחים וליצור מרחב חיץ בתוך שטחנו ועל חשבון הריבונות שלנו. לכן, הימשכות המצב הזה ולמרות ההצלחות הטקטיות, לא טובה לנו ברמה האסטרטגית.
מעגל ההסלמה מול חיזבאללה מתנהל תחת היגיון מסוים: אזרחים תמורת אזרחים ועומק תמורת עומק. כלומר, ברגע שצה"ל פוגע באזרחים, ברוב המקרים בלי כוונה, חיזבאללה רוצה ומנסה לפגוע באזרחים. מאחר שרוב גבול הצפון מפונה מתושבים, אז חיזבאללה מנסה לפגוע במטרות עמוקות יותר בשטחנו, שם עדיין מתגוררים ישראלים. מול העומק שחיזבאללה פועל בו, צה"ל מגיב בנקודה הרגישה מאוד בעיר בעלבכ, אזור לוגיסטי חשוב לחיזבאללה. מאחר שבחיזבאללה משתמשים גם בכלי טיס לא מאוישים, אז ישראל תוקפת מחסני כטב"מים, שמבחינת הארגון מדובר במטרות מאוד רגישות. בתגובה לכך, שוב, עומק מול עומק. חיזבאללה לא רוצה להסתכן בלשגר טילים יותר דרומה לתוך ישראל, אז הוא מנסה לפגוע ברמת הגולן עם יחסית הרבה כוח אש. זה ההיגיון שסביבו מתנהלת הלחימה בגבול הצפון - משחק מאוד מסוכן שכרגע גם מוביל לשום מקום.
אז לאן כל הדבר הזה הולך? ראשית, צריך להכניס כמטרת מלחמה את השבת תושבי הצפון לביתם מהר ככל הניתן, בביטחון ובתחושת ביטחון. כדי לעשות את זה, אפשר לעשות אחד משלושת הדברים הבאים:
- אפשר לצאת למלחמה מלאה, כולל תמרון וכיבוש חלקים מלבנון. זאת, במקביל להמשך המלחמה בעזה. מדובר במצב מורכב מאוד במובנים של חלוקת משאבים בין שתי הזירות, פיצול הכוחות, נזק חמור לעורף בשל יכולות חיזבאללה שגדולות בעשרות מונים ממה שיש לחמאס. האירוע הזה דורש גם גיבוי אמריקני.
- אפשרות שנייה היא לעשות מערכת מוגבלת באש לכמה יממות. הבעיה - אי אפשר לשלוט בזה, וסיכוי טוב שמערכה כזאת תוביל למערכה גדולה יותר. חשוב לזכור גם שברגע שהמערכה מוגבלת - אז גם ההישגים מוגבלים. לא יהיה פה הישג מוחלט, ותחושת החמיצות מובטחת כבר מתחילת הדרך.
- האפשרות השלישית היא ליצור, במסגרת הפוגה שתחל לאחר עסקת חטופים או פירוק כל מסגרות הגדודים של חמאס, הקפאת מצב שבמסגרתה כוח רדואן איננו בחזית הצפון. כלומר, אין איום פשיטה על יישובינו בצפון. אפשר להקפיא את המצב ולגבש ערבויות בין-לאומיות, לצד עיבוי הכוחות על הגדר. ניתן יהיה לסמן לעצמנו שבעתיד ישראל תעסוק בהפרות הגבול ובאפשרות של פירוז דרום לבנון.
האפשרות השלישית מספקת לישראל, במחיר הנמוך ביותר, אפשרות להחזיר את התושבים לבתיהם. עם זאת, לא בטוח שזה נמצא בידיים שלנו כי זה קשור ללחימה בדרום. עלינו להיערך לשתי האפשרויות האחרות.
ומילה לגבי האמריקנים: גם בנוגע לרפיח וגם בנוגע ללבנון, אנחנו צריכים את ארצות הברית מלא-מלא לצידנו. זה לא הזמן לריב איתם וליצור שסעים שיכולים אחר כך להביא למגבלות על הפעלת הכוח שלנו בזירות השונות.
>>> אלוף (במיל') תמיר הימן הוא ראש אמ"ן לשעבר, כיום מנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS