מתקפת שמחת תורה היא הגרסה האיראנית של הפתעת יום הכיפורים לפני 50 שנה. זהו מהלך יזום ומתוזמר, שאינו מבודד לחזית אחת בלבד .זו מהלומת המנע המקדימה של טהראן, באמצעות שותפיה הפלסטינים - ובהמשך אולי גם חיזבאללה - נוכח הסכנה שהם מזהים בהתקדמות לעבר הסכם ישראלי-סעודי. בבת אחת, אבל אחרי הכנות ממושכות, שהמודיעין לא קרא כהלכה. גם הפעם קדם תרגיל צבאי נרחב להסוואת הכוונות וגם כעת נצמדנו ל"קונספציה" שגויה. הנחת העבודה הייתה, שגמלה ההחלטה בחמאס לא להסתבך לבדו בסיבוב נוסף ולהעדיף סידורים לשיפור המצב הכלכלי ברצועה, תוך כדי מאמץ להבעיר את הגדה המערבית. כ-30 גדודים של צה"ל הושקעו בזירה זו וכך דוללה הפריסה בעוטף עזה. מעבר ארז נפתח לפועלים בצד שתדלנות אצל קטאר להגדיל את העברת הכספים לרצועה. כמו ב-1973, ייחסו "סבירות נמוכה" לאפשרות של התקפה רבתי שתצית מלחמה של ממש.
בשיחות הארוכות בין ראשי חמאס והג'יהאד האיסלאמי לבין חסן נסראללה ומפקד "גיס אל-קודס" של משמרות המהפכה, גנרל איסמאעיל קאאני, גובשה, לפי הערכתי, התוכנית לקום על ישראל ביום חג ושבתון באמצעות מהלכים שלא נצפו - חדירה בו-זמנית ליישובים רבים, ניסיון פריצה בסירות מנוע אל החוף הישראלי, שימוש ברחפני תקיפה וכמובן מטחים כבדים של רקטות מכל הסוגים, לכל הטווחים. לראשונה חמאס נתן דגש להסתערות קרקעית של יחידות העלית שלו. העתק של המתווה שעליו שוקד חיזבאללה כבר שנים.
להערכתי - ולא על בסיס מידע בדוק - יש בחמאס ציפייה -לא סתם, תקווה!- שכניסה של צה"ל ללב הרצועה תביא את נסראללה להתערב. זו, כמובן, מלחמה בסדר גודל אחר. האיראנים מושכים בחוטים מאחור ואולי אף יפעילו את שלוחיהם על גבול הגולן.
צריך להזכיר: היה מי שהתריע. תת-אלוף (במיל') יגאל כרמון, ראש מכון המחקר והתיעוד ממר"י, כתב לפני כחודש על "סימנים מעידים לאפשרות מלחמה בספטמבר–אוקטובר". בין היתר, העיר: לאחרונה מתרבים הדיווחים על אפשרות של כניסת אמצעי לחימה חדשים לשימושם של חיזבאללה, חמאס וגא"פ העלולים לגרום למספר גדול של הרוגים ישראלים, כדוגמת מטעני חבלה רבי עוצמה וירי רקטות על ישובים. נראה כי מצב זה לא יאפשר לישראל להמשיך בפעילות הסיכול הרגילה שלה ויחייבה להגיב בהיקף גדול במיוחד גם במחיר מלחמה כוללת".
לאמור: אנו חייבים לקחת בחשבון שהמערכה לא תוגבל לעזה בלבד. האיראנים מובילים מהלך מקיף ושאפתני לעיצוב מציאות חדשה סביב ישראל בהנחה שהסעודים אולי יחליטו לקחת צעד או שניים לאחור, לעכב ואולי לשקול מחדש את צעדיהם. הם זיהו חולשה בישראל, מבוכה וקרעים פנימיים, לרבות בצבא, והחליטו להמר בידיעה שממילא גרוריהם הערבים הם שישלמו מחיר.