"שגרתי" הוא המונח הקודר, הטראגי כמעט, שבאמצעותו ניתן לתאר את הפיגוע שבוצע אמש (שבת) בעיירה חווארה ובו נרצחו שני אזרחים ישראלים. דומים לו התרחשו בחודשים האחרונים באיו"ש (כולל בחווארה), ולמרבה הצער, נראה כי דומים לו, ואולי אף חמורים ממנו, עוד יבוצעו בעתיד.

הפיגוע מהווה תזכורת לאתגרים האסטרטגיים המחריפים מכיוון המערכת הפלסטינית, ובראשם טרור מתעצם, שחלקו מקודם על ידי פרטים או קבוצות - בעיקר בני הדור הצעיר - שלא במסגרת ארגונים ממוסדים. אלה סופגים השראה מההסתה הפרועה שמקדמת חמאס, בעיקר דרך הרשתות החברתיות, כשברקע "בחישה" גוברת של איראן החותרת לנצל את המשבר הפנימי בישראל כדי להעמיק אחיזה במערכת הפלסטינית ולהעצים את האיומים כלפי ישראל.

האירוע בחווארה מצטרף לפיגוע בתל אביב לפני שבועיים בו נהרג סייר הביטחון חן אמיר, ששיקף גם הוא המשכיות בהקשר לאיומים מכיוון המערכת הפלסטינית, ובמוקדה - "יצוא" טרור מצפון השומרון, וזאת למרות מבצע "בית וגן" בג'נין וחרף מאמץ הרשות לשקם את ריבונותה באזור. לא בכדי מדגישים חמאס והג'יהאד האיסלאמי כי סדרת הפיגועים ממחישה את חוסר הצלחתה של ישראל להרתיע או למגר את מקדמי הטרור באיו"ש, ואת יכולתם "להטרידה" ללא הרף.

שני נרצחים בפיגוע ירי בחווארה (עיבוד: פלאש 90)
המטרה: "להטריד" את ישראל ללא הפסקה (הפיגוע בחווארה, ארכיון)|עיבוד: פלאש 90

הפיגוע בחווארה מחייב מבט על ההקשר האסטרטגי הרחב. משך כעשור וחצי ישראל נעדרת מדיניות סדורה בנושא הפלסטיני: מתקיים מרדף מתמשך אחר איומים ביטחוניים "שוטפים" ודבקות אובססיבית ב"מחוות כלכליות" הנתפסות לכאורה כאסטרטגיה, כאשר ברקע לא מתנהל בהנהגה או בציבור דיון נוקב בנוגע למציאות שבה יחיו שני העמים בעוד מספר שנים.

הלכה למעשה, מקודמת בכל זאת - "מתחת לרדאר" - מדיניות שתכליתה מיזוג בין איו"ש לישראל. עשייתו של השר סמוטריץ' משקפת מאמץ רב-ממדי שיעדה, כפי שהאחרון הכריז פעמים רבות, הוא מחיקת הקו הירוק והחלת ריבונות הדרגתית באיו"ש. הדבר התבטא מאז ראשית השנה בהיקף תקדימי של אישורי בנייה באזור, בהקצאת נתח נכבד מתקציב משרד התחבורה לפיתוח באיו"ש, בהכשרת 10 מאחזים ובחתירה להאחדה מנהלתית בין היישובים היהודים משני צדי הקו הירוק.

כל אלה נועדו להוביל - גם ללא הכרזות או דיון פוליטי וציבורי ער - למציאות של מדינה אחת ובה שני מעמדות אזרחיים נפרדים. במציאות שבה מוטטו רוב המחיצות הפיזיות בין יהודים לערבים, פיגועים קשים דוגמת זה שהתרחש אמש בחווארה יהיו שגרת יום-יום, ובעקבותיהם סביר שגם יתפתחו חיכוכים אלימים בין שתי הקהילות שיחיו יחד בדגם בלקני מדמם.

בנימין נתניהו, מירי רגב ובצלאל סמוטריץ' (צילום: חיים צח, לע
מדיניות של מחיקת הקו הירוק (ארכיון)|צילום: חיים צח, לע"מ

אסור שהמענה לפיגוע יסתכם בנוסחה השגרתית של לכידת או חיסול האחראים לו, הגברת מאמץ מודיעיני ואופרטיבי, או אף הכרזה על הרחבת הבנייה באיו"ש. בה בעת אסור שהמדיניות הכוללת של ישראל בהקשר הפלסטיני תסתכם ב"פלסטרים" של מחוות כלכליות כלפי הציבור הפלסטיני או הרשות, שאינם בגדר פתרון לבעיית היסוד של ההיתוך הגובר בין שתי הקהילות, וסביר כי גם לא יהיו תנאי מינימלי לקידום נורמליזציה עתידית עם סעודיה.

לטובת האינטרסים הקיומיים שלה, חייבת ישראל להתחיל לגבש אסטרטגיה ארוכת-טווח בנושא הפלסטיני, ובמקביל לנסות - עד כמה שניתן - לקדם שיח עם הצמרת ברמאללה לגבי הסדרה עתידית. הדיאלוג הזה לא יניב כנראה הסכמות רחבות בין שני הצדדים או יוביל לקץ האיבה והאיומים כלפי ישראל, אולם די אם יוגדר במסגרתו - בהסכמה או באופן חד-צדדי - גבול מפוכח הכפוף לשיקולי הביטחון של ישראל שיביא לצמצום קו המגע בין שני העמים.

שני נרצחים בפיגוע ירי בחווארה (צילום: נאסר אישתייה, פלאש 90)
מה אנחנו עושים כדי לצמצם את היכולת של הפלסטינים לבצע פיגועים? (ארכיון)|צילום: נאסר אישתייה, פלאש 90

בעוד פחות מחודש יצוין, "ללא תופים וחצוצרות", יום השנה ה-30 להסכם אוסלו. לצד הפולמוס הפנימי הנוקב ורב החשיבות בנושא המשפטי, חיוני שההנהגה והציבור בישראל יחלו בדיון על העתיד בהקשר הפלסטיני שחשיבותו לא נופלת מזו של הסוגיה המשפטית ואולי אף עולה עליה. השיח הזה חייב להיות נקי מאשליות אוטופיות, מבוסס על נתונים (בעיקר בנושא הדמוגרפי), ומלווה בתובנה ולפיה הזמן אינו משחק לטובת אף אחד מהצדדים. הציבור הישראלי חייב להפנים בהקשר הזה כי הגעה לנקודת אל-חזור של מדינה אחת תחייב את מדינת ישראל להיות או יהודית או דמוקרטית, אך לא יתאפשר לקיים את שני רכיבי היסוד בעת ובעונה אחת.

>>> ד"ר מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטינים באוניברסיטת תל אביב וחוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן. שימש בעבר יועצו של מתאם פעולות הממשלה בשטחים