"אין מורות!"..."מנהלים רצים אחרי כל מי שמוכן להיכנס לכיתה ומעסיקים אנשים לא מיומנים"..."את הילד שלי מלמדת חשבון מורה להתעמלות"... את הכותרות הללו קראנו כל בוקר לאחרונה, אבל צריך לומר ביושר - גם אם ינסו מאוד, בשנים הקרובות לא יהיו מספיק מורים ומורות בבתי הספר כדי לענות על כמות התלמידים. אם לא נמצא מודל הפעלה שונה למערכת החינוך, המצב רק ילך ויחמיר.
השחיקה בחינוך נמשכת כבר שנים – ואז הגיעה הקורונה וכפתה עלינו את הניסוי החינוכי הגדול ביותר בתולדות האנושות. מיד אחריה צפו ועלו טכנולוגיות חינוכיות פורצות דרך, מלוות בקפיצת מדרגה בשימוש באינטליגנציה מלאכותית. אלו שינו את עולם הלמידה וההוראה עד היסוד. לרגע אחד, המערכת כולה, על מוריה ותלמידיה, שינתה את דפוסי הפעולה, אך כוח ההרגל גבר על כוח הרצון ומערכת החינוך חזרה לעסוק בתהליכי שימור ושיפור הדרגתיים. התוצאות גלויות לעין: אין מורות, מערכת החינוך מפגרת אחרי השינויים החלים במערכות שאופפות אותה, הפער בינה למציאות הולך וגדל, מעמדו של מקצוע ההוראה נשחק ובתי הספר מתרחקים מהיכולת למלא את יעדיהם.
במצב זה עלינו להפסיק לנסות לשחזר את העבר ולנסח דרכי פעולה חדשות. עלינו לסדר את "קוביות המשחק החינוכי" בתהליך שמשלב עוגנים קבועים ומבנים חדשים. הנחת היסוד של הסדר החדש היא שבעולם הלמידה וההוראה המתגבש לנגד עינינו יהיו הרבה יותר מקורות מידע והרבה פחות מורים. מצב זה מחייב את שבירת המשוואה "תלמיד-שעה-מורה-כיתה".
- בית הספר ימשיך להתקיים כמוסד בעל חשיבות רגשית, חברתית ומשקית. ילדים אינם יכולים להתפתח ללא קשר עם קבוצת התייחסות קבועה והמשק זקוק לרצף של ימי עבודה רציפים. אבל מה שמתרחש בין כתלי בית הספר יהיה גמיש יותר, קשוב ומותאם לצרכי הילדים.
- המשוואה החדשה תאפשר להקטין באופן ניכר את מספר המורות. המורות שנבחרות תהיינה המתוגמלות היטב, תזכנה לזמן לפיתוח וללמידה עצמית, ותהיינה בעלות מעמד חברתי איתן.
- את מקום המורות יחליפו תהליכי למידה המובלים על ידי מתווכים שאינם מורים.
- שינוי זה יאפשר למידה דינמית ומעניינת, מגוון מסגרות לימוד (מכיתה שלמה ועד עבודת צוות ולמידה פרטנית), לצד תהליכי למידה פרסונליים המותאמים לכל תלמיד ותלמידה ויצירת מגוון התנסויות המקנות לכל לומד.ת עולם ערכי ואנושי, והיכרות עם חוויות חיים שונות.
- האוטונומיה הבית-ספרית תהיה רחבה, לא תהיה תוכנית לימודים ממלכתית, לא כל הילדים ילמדו תכנים דומים, והערכת ההצלחה בלימודים תהיה על פי מדדים חדשים שאינם בחינות ארציות אחידות (יפותחו כלי מיון לצרכים שונים שאינן מבוססי בחינות הערכה אחידות).
ילדים יפגשו בבית ספר מגוון של אנשי חינוך, שרק חלקן מורות. יתקיימו ארבעה רבדים של בעלי תפקידים:
- מנהלות – המנהלות תעבורנה תהליך בחירה והכשרה ייחודי ותהיינה בעלות תואר שני בניהול החינוך. חלקן תצמחנה מקרב המורות המובילות וחלקן תגוייסנה על בסיס כישורי ניהול ויכולות פדגוגיות. למנהלות תהיה אוטונומיה חינוכית וניהולית רחבה. שכר המנהלות יעלה באופן ניכר.
- מורות-מובילות-מחנכות שילוו כל קבוצת תלמידים ותהיינה בעלות מיומנויות פדגוגיות, ניהוליות ופסיכולוגיות גבוהות. המורות המובילות תבחרנה בקפידה, תהיינה בעלות תואר שני (Ed שילמד במשך ארבע שנים ויקנה תואר שני ישיר ותעודת הוראה) במהלכו תקבלנה המורות הכשרה ייחודית ויוקרתית. המורות המובילות תיזכנה לשכר גבוה יותר, ותהוונה את הליבה המקצועית של בית הספר.
- מורות-מחנכות תלמדנה פחות שעות פרונטליות ויהיה להן זמן (בתוך המערכת) לעבודה פרטנית, ניהול כיתה ופיתוח תכנים. יום הלימודים ייפתח וייסגר עם מורה מובילה – כך שתיווצר מסגרת חברתית קבועה ואנושית ללומדים.
- מפיצי ומתווכי ידע - אנשי תוכן שיש להם הכשרה מקצועית -תואר ראשון מקוצר- ויכולת לתווך תהליכי למידה וחומרי למידה, להכשיר תלמידים ללמידה עצמית במגוון כלים, לאפשר לתלמידים להיות לומדים ומלמדים. מפיצי ומתווכי הידע יהיו בעלי הכשרה מקצועית, פדגוגית קצרה ששמה דגש על מיומנויות למידה ושיתוף ידע, ושימוש בכלים טכנולוגיים חדשים.
- סוכני העשרה - ילדים אמורים לפגוש מגוון רחב של אנשים שיכולים להעניק להם ידע והשראה. אנשים אלו יבואו ממגוון רחב של תחומי עשייה. גורמי העשרה יקבלו הכשרה קצרה ותעודת מדריך, והם יכללו אנשי מקצוע בתחומי הידע שונים: אנשי החינוך הבלתי-פרומלי, ילדים, הורים, אומנים, ספורטאים, חקלאים, מומחים במערכות לימוד Online, שימוש בכלים דיגיטליים, AI, אנשים הפעילים בסביבת בית הספר: בעלי מלאכה, סוחרים, מנהלים, נותני שירותים וכו'.
מבנה זה יאפשר יום לימודים מגוון וגמיש. לא עוד שיעור אחר שיעור במסגרת כיתתית קבועה, אלא מגוון של התנסויות לימודיות שבחלקן הגדול מקורן בחומרי למידה שאנשי החינוך עצמם יוצרים. מערך דינאמי, משתנה, קשוב לרצונות וצרכי התלמידים, ומתכתב עם אתגרי ההווה והעתיד.
דבר זה יחייב גם שינוי מהותי בהכשרת מורים שעיקרו:
- הכנת מנהלים להטמעת וניהול השינוי הנדרש – הכשרה ניהולית ופדגוגית שתאפשר את הגברת האוטונומיה הבית-ספרית.
- פיתוח מסלול ישיר לתואר שני והכשרה נפרדת למחנכות ומנהלות כיתה. מספר מצומצם יחסית של נשות סגל איכותיות, דבר שיאפשר מיון, שכר גבוה ותנאי עבודה מועדפים.
- תואר ראשון מקוצר להכשרות ממוקדות לאנשי חינוך תומכים.
- תעודת מנחה חינוכי: הכשרות נקודתיות לגורמי העשרה.
התהליך יאפשר ניהול אחר של בית הספר, כשלרשות המנהלת מגוון גדול של משאבים ואנשים איתם היא יכולה לעבוד. יש בעולם וגם בישראל בתי ספר ייחודיים שפועלים במודל האמור. זה בוודאי אינו מודל הפעולה היחיד. יש לנסות ולבחון כמה מודלים מצליחים ולהתחיל לשנות את המערכת בהתאם. בתחום זה, כמו בתחומים אחרים, המעז מנצח.
>>> פרופ' יולי תמיר היא שרת החינוך לשעבר, כיום נשיאת המכללה האקדמית בית ברל