המתיחות הגוברת בגבול הצפון בחודשים האחרונים הינה תוצאה של כמה התפתחויות מקבילות, חלקן קשורות בישראל וחלק לא. בעוד איראן תומכת, מחמשת ומממנת את חיזבאללה ותישמח לכל פיגוע נגד ישראלים, היא אינה הסיבה המחוללת למתיחות. לאיראן אין עניין "לשרוף" את הנכס הזה שהיא בונה במשך שנים לטובת אירוע טקטי מקומי או בשל מצוקה פנימית בלבנון. איראן מחזיקה את חיזבאללה לטובת עניין הרבה יותר חשוב ואסטרטגי - חיזבאללה זו תעודת הביטוח של המשטר למקרה וישראל או ארצות הברית יתקפו אותה. לכן, זו תהיה טעות אסטרטגית איראנית להצית את הגפרור הזה לפני הזמן.

איראן מצויה היום במצב טוב מבחינה אסטרטגית: חיזבאללה מתעצם מבחינה צבאית, ועל אף המחירים הכבדים שהיא משלמת במערכה שבין המלחמות, היא ממשיכה בהתבססות בסוריה, דומיננטית בעיראק והשלימה מהלך מנצח בתימן. החדשות הממש טובות מבחינתה הן שהיא למעשה מדינה שמקרינה הרתעה גרעינית ללא פצצה גרעינית. קרי גם מונעת פעולה נגד ממדינות המערב, שמודעות להפרות הבוטות של הסכם הגרעין ואינן עושות דבר, וגם נהנית מחסינות שמקנה הפצצה מבלי להחזיק בה ולשלם את המחירים שנלווים לכך.

לכן, האפשרות של מלחמה יזומה שייזום חיזבאללה, בתמיכה איראנית, נגד ישראל - נמוכה ביותר. הסיכונים מצויים במרחב אחר - מרחב המיס-קלקולציה של אירוע טקטי שבעקבות תגובות נגד עלול להסלים למלחמה שאף אחד מהצדדים אינו מעוניין בה. איראן מאוד מעוניינת בפיגועים נגד ישראלים. היא מדרבנת לפעילות של הארגונים הפלסטיניים ביהודה ושומרון על ידי אספקת אמצעי לחימה המוברחים דרך הגבול. היא מזרימה כספים לארגוני טרור, והייתה שמחה אם גם חיזבאללה ישתתף בליבוי הסכסוך הישראלי-פלסטיני, כמו שראינו באירוע מגידו. למרות הכול, היא לא הגורם לסכסוך הישראלי-פלסטיני, והיא לא הבעיה שלנו ביהודה ושומרון. כך גם מלחמה יזומה של חיזבאללה עכשיו תהווה שינוי מגמה אסטרטגית, ומדוע לשנות כאשר מצב העניינים רק הולך ומשתפר? מבחינתה הזמן פועל לטובתה. ובתרבות האסטרטגית האיראנית תמיד יש עוד זמן.

אז אם הוצאנו את איראן כגורם המשפיע ישירות על המתיחות הנוכחית, מה הן הסיבות החדשות למתיחות הגוברת בצפון בשבועות האחרונים?

  1. נוכחות כוח רדואן על הגדר ויוזמות מקומיות כמו האוהל בהר דב. כח רדואן סיים את הלחימה בסוריה וחזר ללבנון. הוא פרוס על גבול ישראל-לבנון, ובשונה משאר כוחות חיזבאללה, שמורכבים בעיקר מבני הכפרים בלבנון ומהווים מעין כוח הגמ״ר (הגנה מרחבית) מקומי - כח רדואן הוא כוח מקצועי וייחודי. אלו חיילים מקצועיים, משועממים, המצויים במרחק יריקה מהאויב. לכן הם יוזמים, פועלים, מתגרים. לא הכול תחת שליטה. זה נפיץ ומסוכן. כך מתרחשות הטעויות כמו האוהל שנבנה בתוך שטח ישראל. וטעויות כאלו מחייבות תגובה ישראלית. ומשם הדרך להסלמה קרובה.
  2. חידוש מנדט יוניפי"ל שאמור לפוג בימים הקרובים. חיזבאללה (ומדינת לבנון) דורשות צמצום חופש הפעולה של כוח יוניפי"ל באופן שיחסל סופית את מעט האפקטיביות שהייתה לו. מדינת לבנון דורשת שכל סיור של יוניפי"ל יחייב אישור מקדים של צבא לבנון. המשמעות היא שאין כל משמעות לביקורות של יוניפי"ל. המידע על הביקורת יגיע במהירות האור לחיזבאללה, שיסתיר את מה שהוא רוצה להסתיר. גם כיום המצב של הסכם 1701 הוא בכי רע. לפי הסכם זה אסורה הימצאות חיזבאללה מדרום לנהר הליטני, וכוח יוניפי"ל אמור לפקח על כך. המציאות שונה לחלוטין, ואם בעבר חיזבאללה ניסה להסתיר נוכחות זו, בתקופה האחרונה דומה שגם זה השתנה.
  3. הדיבורים המיותרים על חיסול אפשרי של סלאח אל-ערורי (הדיבורים מיותרים, המעשה אולי חשוב), שמוצא מקלט על אדמת לבנון גררו (כצפוי) דיבורים מנגד של נסראללה והתחייבות לכך שפעולה שכזו תביא לתגובה של חיזבאללההשתיקה יפה לנושאים מבצעיים רגישים שכאלה. נסראללה, אומן הדיבורים, קיבל בשמחה את האיומים שיצאו מישראל ועכשיו קבע למעשה משוואה חדשה אליה הוא מחויב – חבל.

לבנון, חיזבאללה, נסראללה (צילום: רויטרס)
חיזבאללה כבר לא מסתיר את הנוכחות שלו בדרום לבנון|צילום: רויטרס

לבנון, חיזבאללה, נסראללה, יוניפי
חיזבאללה, באמצעות מדינת לבנון, רוצים לעקר את סמכויותיו של יוניפי"ל|צילום: רויטרס

סיבות אלו מצטרפות לכמה פרמטרים, ברמה האסטרטגית, שמלווים אותנו כבר תקופה ארוכה ושיכולים להיות חלק מההסבר למתיחות הגוברת.

  1. ישראל יוזמת ופועלת יותר במסגרת המב"ם – נסראללה מנסה להרתיע את ישראל מלהרחיב את המב״ם ללבנון. מבחינתו, היוזמה הישראלית מחייבת מענה. מזה כעשור ישראל מרחיבה את היוזמה במערכה שבין המלחמות. מבחינתו, אם תורחב המערכה גם ללבנון יהיה זה איום קיומי, ולפיכך הוא מעז ויוזם על מנת להרתיע את ישראל מלעשות זאת. על פי אמונתו, הוויתור הראשון שייעשה בתחום הזה יפתח את לבנון לזירת פעולה במערכה שבין המלחמות. את זה הוא רוצה למנוע בכל דרך, גם בסיכון של מלחמה.
  2. תעוזה גוברת של נסראללה עקב ביטחון עצמי כוזב ומופרז – חיזבאללה סיים הצטיידות של תוכנית רב-שנתית. מבחינה כמותית, הוא חזק היום יותר ממצבו במלחמת לבנון השנייה. מאחר ונסראללה איננו מודע ליכולת צה״ל, הוא שוגה לחשוב שמצבו הביטחוני טוב ומאפשר לו להלך על הסף. כלומר, גם אם אינו חפץ במלחמה, אין בעיה להסתכן בהידרדרות אליה על מנת לעמוד בעיקרון שהוגדר בסעיף הקודם.
    לבנון, חיזבאללה, נסראללה, צור, מלחמת לבנון השנייה (צילום: רויטרס)
    לאיראן אין אינטרס לראות שוב תמונות כאלו בלבנון, תקיפת צה"ל בצור במהלך מלחמת לבנון השנייה|צילום: רויטרס
  3. נסראללה מאותגר מבית על רקע מצבה הפנימי הקשה של לבנון - אזרחי לבנון שאינם שיעים תוהים, ובקול רם, מדוע השיעים מחזיקים ארגון צבאי השולט במדינה. נזכיר, חיזבאללה הוא ארגון שהוקם על מנת להוציא את ישראל מלבנון. מאחר וישראל כבר לא שם, סיבת קיומו של הארגון אינה ברורה ללבנונים. לפיכך, חיזבאללה זקוק לישראל כאויב שיצדיק את קיומו. אם ישראל אינה אויב או אינה מאיימת על לבנון, אז הוא צריך ליצור את האירועים שיביאו לידי מתיחות שכזו. לכן, אל לנו להיות מופתעים מעילות מתיחות בגבול הצפון שימשיכו ללוות אותנו בכל השנים הבאות. העילות הללו ימשיכו להצדיק את קיומו ואת קיום נשק ההתנגדות.

ישראל אינה ערב מלחמה יזומה נגדה, ואיראן אינה הסיבה המרכזית לכל בעיותיה של ישראל. היא אכן תורמת לכולן. ישראל היא הכוח החזק באזור ובידיה הכוח להשפיע באופן אקטיבי על עיצוב המציאות סביבה. חיזבאללה הוא איום חמור על ישראל, אך אינו בבחינת איום קיומי. בהנחה שחוק הגיוס אינו עובר במתכונתו הנוכחית ושצבא העם אינו מתפרק, צה"ל יידע להתמודד באופן מוצלח למדי עם חיזבאללה גם בתסריט של עימות כולל.

ראש אמ
ראש אמ"ן לשעבר תמיר הימן|צילום: חן גלילי, INSS

יש לנו שלוש בעיות יסוד ביטחוניות: הנפיצות בזירה הפלסטינית, פרויקט הגרעין האיראני והסכנה לצבא העם. את האחרונה ניתן לפתור במהירות על ידי החלטה של ממשלת ישראל, והיא תשפיע על השתיים האחרות. יש להחזיר היציבות והאמון בצבא העם. לא לחוקק את חוק הגיוס במתכונת הנוכחית (אסור לפטור לחלוטין מגזרים שלמים מגיוס), יש להפסיק את ההשתלחות של נבחרי ציבור נגד מפקדי צה״ל. וכן, כדאי להפסיק להאיץ את  המשבר הצפוי בעתיד ביחסים המיוחדים עם ארצות הברית, אולי נרוויח עוד כמה שנים טובות.

_OBJ

>>> אלוף (במיל') תמיר הימן הוא ראש אמ"ן לשעבר, מנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS