נפל דבר בישראל. בעיניים פקוחות, בהובלתו ובאחריותו של ראש הממשלה נתניהו, החלה הקואליציה את השלב הראשון בהפיכה המשטרית. "בר הסלטים" כדברי השר בן-גביר, מונח לפנינו רק בחלקו, ו"המנות העיקריות" לא יאחרו להגיע.
התהליך שנגלה לנגד עינינו בחקיקתו של תיקון ל"חוק יסוד: השפיטה", הפוטר את הממשלה והשרים מהחובה לפעול בסבירות, הוא כנראה ההוכחה הטובה ביותר למה שעוד צפוי לנו.
צפינו בשידור חי בהליך דורסני, כוחני, מהיר, בלא כל כוונה להקשיב למי שהופיע בפני הוועדה; בלא כל נכונות לשיח, פשרה או הידברות עם חברי האופוזיציה; בלא כל שינוי בנוסח ובלא כל התחשבות באינטרסים של מדינת ישראל. הממשלה לא מוכנה להקשיב. לא למאות אלפי המוחים, לא לאנשי ההייטק, לא לראשי המשק ולאנשי הכלכלה. לא לרופאים, המדענים, המשפטנים, עורכי הדין, ראשי אוניברסיטאות ובכירי האקדמיה. גם לא לכל ראשי מערכות הביטחון, בעבר ובהווה, לא לקצינים הבכירים, לאנשי המילואים, המתנדבים ביחידות צה"ל השונות. דבר לא עניין אותם או עצר אותם מלהעביר שינוי משטרי דרמטי.
כן, הסבירות היא שלב ראשון בנסיגה הדמוקרטית של ישראל. זה לא דבר "קטן" ש"מחזיר איזונים ובלמים". התיקון שעבר דווקא מסיר בצורה גורפת וקיצונית בלמים שיש כיום מפני כוח מוחלט של השלטון, תיקון עצום ממדים הפוגע פגיעה אנושה בערכי היסוד של הדמוקרטיה הישראלית. ממשלה המבקשת לעצמה כוח בלתי מוגבל חייבת להתחיל במשהו. דמוקרטיה בנסיגה נשחקת בשיטתיות, לא ביום אחד ולא בחוק אחד. הסבירות היא הלבנה הראשונה.
"אור ירוק" להחלפת שומרי הסף
ביטול עילת הסבירות ביחס לממשלה, פוגע פגיעה קשה בערכים הבסיסיים של הדמוקרטיה, בתקינות פעולות המינהל, בטוהר המידות, בחובות של השלטון כלפי האזרחים ובשלטון החוק. התיקון מעניק לממשלה "אור ירוק" לקבל החלטות שרירותיות ובפועל כוח בלתי מוגבל, למשל במינויים ובפיטורים של נושאי משרה ושומרי סף. הממשלה תוכל לפטר את היועצת המשפטית לממשלה ובדרכה ילכו כנראה גם שומרי סף שלא יתיישרו מיד עם רצונו של השלטון. הממשלה והשרים יוכלו לקבל החלטות קיצוניות, מופרכות ואפילו מושחתות ולמנות לתפקידים הבכירים ביותר את מי שהיא חפצה ביקרו.
בשלב הזה, האירוע המשפטי יעבור לדיון בבית המשפט העליון. לבג"ץ יש את כל הכלים הדרושים לביטול התיקון הזה. הסמכות של הכנסת לחוקק חוקי יסוד אינה בלתי מוגבלת. בדמוקרטיה - אין כוח בלתי מוגבל. על פי פסיקת בית המשפט העליון, קיימת מגבלה אחת על הכנסת כשהיא מחוקקת או מתקנת חוקי יסוד: היא לא יכולה לשלול בחוק יסוד או לפגוע פגיעה קשה ב"מאפיינים הגרעיניים" של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. ואם תעשה כן - בית המשפט העליון יוכל להתערב ואף לפסול חוק יסוד. בפרשת אדלשטיין (שבתור יו״ר הכנסת, סירב לכנס את מליאת הכנסת לבחירת יו״ר, למרות בקשה של 61 חברי כנסת) קבעה הנשיאה חיות בהקשר אחר כי "במקום שבו מדובר בפגיעה חסרת תקדים בשלטון החוק, נדרשים סעדים חסרי תקדים". נדמה שמשפט זה נכון גם לימים אלה.
התוכנית לשינוי פניה של הדמוקרטיה הישראלית גדולה הרבה יותר מעילת הסבירות: הוועדה לבחירת שופטים, פסקת ההתגברות, למנוע מבג"ץ לבטל חוקי יסוד, מינוי יועצים משפטיים כמשרות אמון, פגיעה בתקשורת החופשית, באקדמיה, בלשכת עורכי הדין, בארגוני החברה האזרחית, במעמד האישה ועוד - כל אלה ועוד הם חלק מסדר היום של הכנסת. אבל מטרתה של הממשלה - כמו של משטרים פופוליסטים בעולם דוגמת פולין והונגריה - היא קודם כל להיפטר מהביקורת השיפוטית ומשומרי הסף על מנת לרכז בידה כוח בלתי מוגבל. אחרי זה ההשתלטות על הדמוקרטיה כבר הרבה יותר קלה.
הליך החקיקה שהסתיים אמש הוא שיעור חשוב. כך בדיוק נראית עריצות הרוב. כך בדיוק נראה משטר המבקש לרסק את הדמוקרטיה תוך שהוא תובע לעצמו כוח, בכל הכוח. כך בדיוק ייראו השינויים הבאים. עכשיו זה תלוי רק בנו.
>>> פרופ' סוזי נבות היא פרופסור מן המניין למשפטים, סגנית נשיא (מחקר) במכון הישראלי לדמוקרטיה