האירוע הזה כתוב ביומנים ובלוח השנה של מערכת הביטחון והממשלה. כולם יודעים שהוא מגיע, נערכים אליו בדיונים רבים ובכוחות מתוגברים, ועדיין - למשך חודש אחד בשנה, חודש רמדאן, מדינת ישראל נחטפת על ידי הפלסטינים. זה לא רק שגורמי טרור מתסיסים ומבצעים פיגועים, הכאוס הביטחוני משבש את החיים בישראל ולישראלים עצמם. כל תקופת החג וימי הזיכרון נדחקת מול מתיחות ביטחונית בלתי פוסקת. אל המצב הבלתי סביר הזה אנחנו מתייחסים כגזרת גורל, אך האם באמת אין ברירה? האם אפשר היה לפעול אחרת?
- העיתוי הרגיש ודרישת בן גביר: הדילמה של נתניהו בהר הבית
- המתיחות הביטחונית: לוחמי קומנדו מסיירים ברחובות תל אביב
- יוון תרכוש מישראל טילי "ספייק" בשווי 1.4 מיליארד שקלים
- חמאס מנסה לפרוץ החוצה, כאן צריך לשים קו אדום | מאיר בן שבת
בלילה האחרון שבו התבצרו מתפללים במסגד אל אקצה, המשטרה החליטה על מדיניות שונה. היא לא פרצה פנימה, ונתנה למתפללים להישאר שם כל הלילה. המהלך הזה מנע התפרעויות והוביל לסיום שקט יחסית של האירוע. אם היו פועלים כך בשבוע שלפני ומונעים את העימותים בתוך המסגד, יכול להיות שהיה נחסך מאיתנו השבוע האלים שבו התלכדו גזרות שלא פעלו נגדנו הרבה מאוד זמן.
אז כן, אפשר להתנהל אחרת מול האיומים המוכרים של חודש רמדאן. ניתן לפעול גם בזירה המדינית ולהבהיר לפלסטינים, לירדנים ולהנהלת הווקף של הר הבית שהשנה הדברים הולכים להיראות אחרת. אפשר לשים גבולות מאוד ברורים, לתאם פעילות ולוודא שהאירועים לא מתרחשים כפי שקרו בעבר. נכון, עדיין יכול להיות שחמאס ינסה להבעיר את השטח וארגוני טרור ינסו להוציא פיגועים, אבל את הר הבית אפשר לנסות לבודד ולהתנהל בתוכו אחרת. אם נצליח לשלוט על האש בהר הבית, זה ישפיע ישירות על הגזרות האחרות.
מעבר לכך, אפשר להחליט שנערכים לקראת החודש הזה גם בהיבט של מקלות וגזרים: להיות אגרסיביים בניהוג ההקלות האזרחיות, מכניסה של פועלים ועד סגר, דרך אישורים ומתן הקלות נוספות בתחומים האזרחיים והכלכליים. אם בצד השני יהיה מי שיפר את ההבנות, לא לפחד ולהגיב בעוצמה כזו שידעו שישראל לא תאפשר לאף אחד לנהל את הלו"ז בחודש הזה. זה בלתי הגיוני שבמשך חודש בשנה אנחנו, אזרחי ישראל, נהיה בני ערובה של הפלסטינים - והם אלו שמשחקים איתנו בגובה הלהבות.
ישראל צריכה להיערך לחודש הזה באופן אסטרטגי וכולל: לשלב את ארצות הברית, המצרים והירדנים בהכנות לרמדאן ולהפוך אותם גם לערבים להבנות שמתקבלות. זו הכנה הרבה יותר עוצמתית, עם תיאום ציפיות שכולל גם את אזרחי ישראל. כולם צריכים להבין שהפעם מנסים משהו אחר. במידה מסוימת, זה מזכיר את מה שעשו בשנה שעברה בצעדת הדגלים בירושלים, שהוחלט לקיים אותה גם במחיר שחמאס יירה ואנחנו נגיב.
כשמגיעים לחודש הרמדאן, צריך להראות שאתה הוא בעל היוזמה, שישראל היא המובילה ולא המובלת במהלך האירועים בחודש הזה. המשטרה צריכה לפעול בחוכמה כמו שפעלה באירוע האחרון בהר הבית. וכן, זה כולל גם מחירים ביטחוניים ופוליטיים. יש לקבוע הבנות שהן טובות לכל הצדדים, או שכל הצדדים יוכלו לחיות איתן, כולל אזרחי ישראל - כדי ששום דבר בהר הבית לא יתלקח.
היערכות שונה לחודש הזה תיתן מענה לסיטואציה הבלתי נסבלת בה דווקא בחודש החשוב לנו כישראלים - פסח, יום הזיכרון ויום העצמאות - המציאות הביטחונית פוגעת בשגרת החיים.