ממשל ביידן פועל באדיקות להגיע להסכם חדש עם איראן על תוכנית הגרעין שלה. הנוסחה הנוכחית היא "פחות תמורת פחות", כלומר דרישות פחות מחמירות מאיראן בזירה הגרעינית בתמורה להסרה חלקית בלבד של הסנקציות הכלכליות.
- נתניהו במסר לארה"ב: "שום הסכם עם איראן לא יחייב אותנו"
- ח'אמנאי: ניתן להגיע להסכם - אך לא ימנעו מאיתנו נשק גרעיני
ארצות הברית מקווה להקפיא את תוכנית הגרעין האיראנית על ידי קבלת ההתקדמות שנעשתה עד כה וביטול חלק מהסנקציות הכלכליות שפגעו באיראן. למרות הסנקציות והמחאה הבין-לאומית, איראן המשיכה בהעשרת האורניום לרמות גבוהות יותר (בסביבות 60%), ולפי מספר דיווחים היא התקדמה בתוכנית הפיכת האורניום המועשר לנשק מבצעי. יתרה מזאת, שלוחיה אינם מראים סימני התמתנות, והרטוריקה הארסית נגד ישראל נמשכת. בהתחשב בהתנהגות איראן בעבר, אין כמעט ערובה לכך שאיראן לא תפר את ההסכם הנוכחי.
עם זאת, הדיפלומטיה האמריקנית רוצה להוריד את סוגית הגרעין האיראני מסדר היום, גם אם זה יבוא במחיר של הסכם נורא. נראה שוושינגטון תחתום על כל פיסת נייר שנציגי טהראן יחתמו איתה. המדיניות האומללה הזו נובעת מכך שוושינגטון עסוקה בחזיתות אחרות, בעיקר בסין ואוקראינה, בעוד שהיא עייפה מהתערבויות במזרח התיכון. יתרה מכך, תפיסת האיום האמריקנית לגבי איראן גרעינית נמוכה בהרבה מזו של ישראל. איראן רחוקה, והמשקפיים הליברליים הוורודים של ממשל זה (כמו זה של אובמה) ממעיטים בגודל האיומים על אמריקה ועל בעלות בריתה באזור. בכל מקרה, וושינגטון לא ששה להפעיל כוח נגד תוכנית הגרעין של איראן, שהיא הדרך היחידה לעצור את דרכה לפצצה. למעט יוצאים מן הכלל, ארצות הברית נמנעת מהפעלת כוח צבאי נגד התנהגות תוקפנית איראנית נגד בעלות בריתה, כמו ההתקפה על תשתיות הנפט הסעודית ב-2019 וחטיפת מספר מכליות נפט בים הפתוח. אפילו התקפות על חיילים אמריקנים בעיראק ובסוריה נותרו ללא מענה.
כתוצאה מהחולשה האמריקנית, איראן אינה חוששת מהתקפות צבאיות אמריקניות, והיא ממשיכה להתמקח בקשיחות בשיחות הגרעין. טהראן רואה את עצמה בעמדה בין-לאומית ואזורית טובה. איראן מעודדת מהשותפות שלה עם רוסיה, שזקוקה לרחפנים שלה. טהראן גם מצאה בסין מקור תמיכה בעקבות מכירות נפט ובהסכמתה לשפור מעמדה הבין-לאומי של בייג'ינג כשקבלה את התיווך הסיני עם סעודיה. היא יוצאת בהדרגה מבדידותה האזורית כאשר מדינות המפרץ מנהלות משא ומתן עימה. אפילו קהיר מוכנה לחדש את היחסים הדיפלומטיים עם טהרן, בעוד בעל בריתה של איראן, בשאר אסד מסוריה, חוזר לחיק הליגה הערבית. בנסיבות אלה, ידה של איראן על העליונה במשא ומתן על הגרעין, ואם יושג הסכם עם ארצות הברית, זה לא ישמח את ישראל.
האמריקנים מנסים להמתיק את העסקה עבור ישראל על ידי שכנוע ערב הסעודית להצטרף רשמית להסכמי אברהם. לא ברור אם השליט הסעודי דה-פקטו, MBS, מוכן לנכר את הגורמים השמרניים יותר בממלכה על ידי קשירת יחסים דיפלומטיים עם ישראל לפני ששלטונו יציב. אחרי הכול, כמעט כל מה שהוא יכול לקבל מישראל נמצא בהישג היד של המגעים ש"מתחת לשולחן".
עם זאת, גם אם ארצות הברית מוכנה לספק את מה ש-MBS דורש מוושינגטון ו-MBS יהיה מוכן ליחסים רשמיים עם ישראל, אל לה להתפתות לתת לגיטימציה לתמורה שהאמריקנים מציעים לאיראן ולערב הסעודית.
בין היתר, סעודיה מבקשת מארצות הברית לסייע בבניית מעגל ייצור אורניום שלם, כולל העשרה. לערב הסעודית יש עפרות אורניום בשטחה והיא רוצה לנצל אותם. ההנהגה הסעודית מעוניינת לרכוש את אותו מעמד גרעיני שממשל אובמה העניק לאיראן בחתימה על הסכם הגרעין (JCPOA) משנת 2015.
העברה אמריקנית של טכנולוגיה גרעינית לסעודיה תגרום למרוץ גרעיני באזור. טורקיה כבר הביעה עניין באופציה הגרעינית, ומצרים תלך בעקבותיה. תפוצת נשק גרעיני במזרח התיכון הוא סיוט אסטרטגי עבור ישראל; לכן, עליה לעשות הכול למנוע זאת. שגרירות סעודית בישראל לא שווה את הסיכון האסטרטגי של מזרח תיכון גרעיני.
ישראל גם צריכה לדחות את העמדה האמריקנית חסרת האחריות כלפי איראן. אין שום סיבה בעולם לקבל הסכם גרעין עם איראן שיאפשר לה להתקרב יותר לפצצה, להאיץ תפוצת נשק גרעיני ולקבל יותר כסף על מנת לממן את תוקפנותה במזרח התיכון. לא מובן מדוע שארצות הברית תרצה לעזור למשטר אנטי-אמריקני איסלאמיסטי רדיקלי במסעו להשתלט על המזרח התיכון. לא קל להתעמת עם ארצות הברית, אבל לעיתים אין ברירה אלה להשמיע בקול רם אמיתות אסטרטגיות ברורות.
>>> פרופ' אפרים ענבר הוא פרופסור אמריטוס במחלקה למדע המדינה באוניברסיטת בר-אילן, ונשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS)