לא פחות מ-83 התקפות, ברקטות ובדאונים, ביצעו המיליציות הכפופות לאיראן על הכוח האמריקני הקטן – פחות מ-1,000 אנשי צבא – במזרח סוריה במהלך השנתיים ורבע האחרונות. רק בשלושה מקרים באה מהלומה אמריקנית נגדית: בסיבוב האחרון נהרגו 19 מלוחמי המיליציות, עיראקים וסורים, אחרי שקבלן אמריקני בשירות סנטקו"ם (פיקוד המרכז) מצא את מותו מפגיעת רקטה כאשר מערכת ההגנה האווירית בבסיס שלו לא הופעלה. ההתחממות הזו צפויה להסלים.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
בשורה התחתונה זו התמודדות על השליטה בכחמישית משטחה של סוריה, השוכן ממזרח לנהר פרת, לאורך הגבול עם עיראק. האמריקנים מסייעים מאז 2015 לכוחות הכורדיים של גנרל מזלום עבדי להחזיק ממשל אוטונומי ומשתדלים להפיג את המתחים בינו לבין השבטים הערביים במרחב דיר-א-זור – וגם למנוע מדאעש ללבלב מחדש.
ארה"ב פיזרה יחידות קטנות בשדות הנפט החשובים שבאזור והציבה כוח אווירי צנוע בבסיס רמילאן. בנוסף נמצא כוח קטן ממערב לפרת, במשולש טנף על גבול ירדן, ושם אימנו את "הקומנדו של המהפכה" – מיליציה של מקומיים שמסייעת להם בהגנה. לאמור: בהשקעה מינימלית – עשרת מונים פחות כסף מששפך פוטין על אסד – עולה עד כה בידי ארה"ב לייצב מאחז אסטרטגי רב-השפעה.
המציאות הזו מעלה את חמתם של כל שאר השחקנים בזירה, למעט ישראל. הרוסים לעיתים תכופות שולחים מטוסים למופעי ראווה בשמי טנף ועמק הפרת. הממשל בדמשק מנסה – ללא הצלחה – לגרור את הכורדים לנוסחת פיוס כלשהי, כדי לתקוע טריז בינם לבין האמריקנים. והאיראנים יוזמים התקפות חוזרות ונשנות בתקווה שהנשיא ביידן יאמץ את גישתו של טראמפ, שרצה לפנות את כל חייליו מהמדינה.
הכוח האמריקני – עם החיפוי האווירי המרשים מבסיסים מרוחקים – תקוע כעצם בגרונותיהם של "משמרות המהפכה". לא רק הרווחים מבארות הנפט מרצדים לנגד עיניהם, אלא בראש ובראשונה השאיפה לסלק את המכשול המונע מהם להגשים את החלום של קאסם סולימאני על פרוזדור יבשתי בטוח מגבול איראן דרך עיראק אל סוריה – והלאה לחיזבאללה ולחזית הגולן.
על כן מתרבים הסימנים בשטח – כמו גם בהצהרות פומביות – שאין בדעת איראן להרפות מן הלחץ. כהרגלם הם מסבירים שלא כוחות איראניים תוקפים אלא מיליציות, ומזהירים מפני פגיעה באנשי "כוח קודס" על אדמת סוריה. מבחינתם אין שום מניעה להמשיך כל עוד הם עצמם מחוץ לקרב. הם משנים כעת את פריסת המיליציות כדי לשפר את ההתגוננות מפני הפצצות אמריקניות, וכן הגבירו את קצב השיירות המבריחות ציוד אליהן. הם חותרים למשוך לצידם – בפיתויים ובאיומים גם יחד – את השבטים המרוששים של עמק הפרת ובו בזמן בונים מערכים צבאיים בצד העיראקי של הגבול סביב אל-בוכמאל ואל-קאים.
כיצד ינהגו האמריקנים? בעקבות הביקורים לאחרונה של יו"ר המטות המשולבים גנרל מילי ומפקד סנטקו"ם גנרל קורילה אצל אנשיהם בסוריה, נוצר הרושם שהם משוכנעים לא רק בצורך אלא גם ביכולתם להתמיד במשימה. עלה בידם לסכל את תוכניתו של ארדואן להכות בשותפיהם הכורדים בצפון, וטיפול בהתגרויות המיליציות אינו אתגר מסובך מדי. לפיכך נדמה ששני הצדדים מוכנים לקבל עליהם סיכוני הסלמה. נוכח המצב הזה מתגברת ארה"ב את כוחותיה מול הזירה הסורית: טייסת ראשונה של מפציצי איי-10 קודמה לאזור ונושאת המטוסים "ג'ורג' ה' בוש" נצטוותה להישאר במזרח הים התיכון עם ספינות הקרב המלוות אותה.
מאחורי הקלעים מתפתחת יוזמה, שהחלה במסמך שהציג המלך עבדאללה לביידן. עיקרו: מדינות ערב ובעיקר המפרציות ימחלו לאסד על פשעיו ויושיטו לו סיוע, ובלבד שבתמורה יפעל הנשיא הסורי לכיווץ מעמדה של איראן בארצו עד להוצאת כוחותיה. יש המאמינים שעסקה כזו אפשרית, אבל לא ברור כלל שגם אילו רצה בכך יש ביכולתו של אסד לממש זאת. אם ינסה להצר את צעדי איראן, הוא עלול למצוא עצמו בסכנת הדחה עוד לפני שפוטין יוכל לזרוק לו חבל הצלה.
