העימותים הלילה (בין שלישי לרביעי) בהר הבית, שגררו ירי רקטות מעזה, היו צפויים בדיוק בעיתוי בו פרצו - בתקופת החפיפה הרגישה והנפיצה בין רמדאן לחג הפסח, בואכה יום העצמאות. את התערובת הנפיצה הזאת של מתחים דתיים ולאומיים מזינים בהסתה מסיבית ברשתות ארגוני הטרור הקיצוניים ובראשם חמאס, השואבים עידוד מהמשבר הפנימי המחריף בישראל.
בתנאים מורכבים אלה, פוטנציאל ההידרדרות ברור וניתן לשרטט את מהלכיה: התפרעות מוסלמים בהר הבית, בין היתר בתגובה לפרובוקציות מצד קיצוניים יהודים - נאמני בית המקדש נושאי גדיים לקורבן או החלטות תמוהות של השר בן-גביר - ומשם הקרנה ליהודה ושומרון ואף לערים מעורבות בישראל, טרור בחסות הפרות סדר וחידוש רצף הפיגועים, מבצעי סיכול טרור בערים הפלסטיניות הנתקלים בהתנגדות חמושים ומותירים הרוגים, שיגור רקטות מעזה, תקיפות תגובה משמעותיות, ובהמשך הסלמה רבתי.
ההסלמה הביטחונית - סיקור N12
- צבע אדום בעוטף עזה ובשדרות: 10 שיגורים לישראל - רקטה פגעה במפעל; צה"ל תקף ברצועה
- בן גביר תוקף את תגובת צה"ל בעזה, וקורא לכנס קבינט: להוריד ראשים, לא להפצצת דיונות
- פיגוע ירי לעבר עמדה צבאית בצפון השומרון, אין נפגעים
- ירדן דורשת "כינוס חירום" של הליגה הערבית: "לעצור את ההסלמה הישראלית המסוכנת"
- שעות לאחר המהומות: פעילים שהגיעו להקריב קורבן בהר הבית נעצרו עם גדי
- דריכות במערכת הביטחון: כוננות שיא ביו"ש ובצפון
פוטנציאל ההתלקחות השנה ברור עוד יותר על רקע התלכדות האירועים בזירה הפלסטינית, שכללו בימים האחרונים גם פיגועי דקירה וירי, עם התעצמות מלחמת הצללים בצפון בין ישראל לציר השיעי הרדיקלי. בשבוע החולף אפשר היה להבחין ברצף תקיפות חריג, המיוחס לישראל, נגד מטרות תשתית ומפקדות של איראן וחיזבאללה ברחבי סוריה ובבירה דמשק. שני איראנים, אנשי משמרות המהפכה, נהרגו בגל התקיפות. איראן ניסתה להגיב באמצעות שיגור מל"ט מסוריה, שהופל באמצעים אלקטרוניים מצפון לכינרת. יתכן שחידוש התקיפות בסוריה בעקבות התקרית נועד לסכל שיגורי מל"טים נוספים לשטח ישראל.
רצף התקיפות בסוריה מהווה איתות של ישראל לאיראן ולחיזבאללה, שלא יטעו בהערכת חסר של נחישותה. למעשה, ישראל מנסה לשקם את ההרתעה שנפגעה לאחר המהלך החריג שיזם חיזבאללה באמצע מרץ, כששיגר מחבל חמוש במטענים ובחגורת נפץ לעומק ישראל.
לאן הולכים מכאן?
נראה כי ישראל מצד אחד וחיזבאללה וחמאס מצד שני אינם מעוניינים להיגרר למלחמה ישירה בגבול הצפון או בעזה.
חמאס, שהשקיעה בשיקום הרצועה מאז "שומר החומות" לפני כשנתיים, מעדיפה להותיר את עזה מחוץ לעימות וממקדת את מאמציה בהבערת ירושלים והגדה, בתקווה שהעימותים יתפשטו לתוך תחומי ישראל.
גם חיזבאללה, למרות התעוזה בשיגור המחבל לתחומנו, נמנע מקבלת אחריות מוצהרת על הפיגוע במגידו, שהייתה פותחת חזית מול ישראל. מנגד, נראה כי גם ישראל, הפועלת להשיב את ההרתעה, מתחמת לסוריה את התקיפות ה"רועשות" נגד יעדי איראן וחיזבאללה ונמנעת מלהגיב ישירות בלבנון.
בתנאים אלה, עיקר הסכנה להתלקחות מתמקדת בירושלים וביהודה ושומרון. עם זאת, וחרף הרסנים שכל צד מטיל על עצמו, הסלמה בהר הבית צפויה להגביר את הלחץ על חמאס לשגר רקטות לישראל ואם יימשכו חילופי המהלומות בצפון, שתי הזירות עלולות להזין האחת את השנייה ולייצר מדרון חלקלק בעל פוטנציאל להסלמה רב-זירתית.
ניתן לשרטט ארבעה תרחישים לתקופה הקרובה, שיושפעו יותר מכל מיכולתה של ממשלת ישראל להכיל את האירועים בזירה הפלסטינית, למנוע פרובוקציות מהימין הקיצוני ולסכל אירועי טרור עם נפגעים רבים.
- התייצבות המצב הביטחוני - ישראל מצליחה לשלוט באירועים בירושלים ולהכילם ללא הרוגים, ומסכלת פיגועי טרור קשים שהיו מחייבים תגובה מסלימה.
- הסלמה בזירה הפלסטינית - אירוע טרור קשה מצית את הזירה, חמאס בעזה נגרר לתוך המערכה, האירועים מתפשטים לתוך תחומי הקו הירוק. איראן ולבנון נמנעות מהסטת המיקוד לצפון ומניחות לזירה הפלסטינית לבעור.
- התלקחות בצפון - איראן וחיזבאללה מצליחים להוציא פיגוע מל"טים קטלני בשטח ישראל, המחייב אותה להגיב בעוצמה כדי לבלום את המשך שחיקת ההרתעה מולם.
- חיבור בין הזירות ("מקרה הכול") - ישראל נכשלת בהכלת הזירה הפלסטינית, והציר הרדיקלי - איראן וחיזבאללה - מנצל את המשבר הפנימי בישראל ואת הקרע עם ארה"ב כדי לתקוף אותנו, מתוך מחשבה שיוכל להלך על הסף מתחת לרף המלחמה הכוללת.
המציאות הביטחונית המורכבת קשורה בעבותות לסחרור החמור אליו קלעה את ישראל ההפיכה המשטרית שמובילה הממשלה. העימות סביב ההפיכה המשפטית, משבר המילואים, היחסים הרעועים בין שר הביטחון ומערכת הביטחון לבין ראש הממשלה והקרע עם וושינגטון – משדרים החוצה חולשה.
הציר הרדיקלי חש כי אירועים אלה מספקים לו מרחב תמרון כדי לאתגר את ישראל, ומזמינים התגרויות מסוכנות המגבירות את הנפיצות. נראה כי אויבינו רוצים ללבות את להבות המאבק הפנימי בישראל, אך מתלבטים אם לנצל את חולשתה כדי לתקוף אותה, או להניח לה להרוס את עצמה מבפנים.
כך, המנהיג העליון של איראן, ח'אמנהאי, כשחיוך מרוח על פניו, מצביע על כך שישראל נמצאת "על סף קריסה" מוקדם מהמועד בו הוא נקב בעבר (2040). פוטנציאל הנפיצות ברור, כמו גם עניינם של אזרחי ישראל להימנע מהסלמה בחג הפסח.
אולם גם לאחר הטלת סגר ונקיטת אמצעי ביטחון, סביר שיהיו ניסיונות לפיגועים, שסיכולם או הצלחתם תלויים בעיקר במודיעין מקדים, בהצטיינות הרמה הטקטית - וגם במזל. זוהי תזכורת חיונית לאיומים המשמעותיים הניצבים בפנינו כעת, שגברו מאוד בשל התמקדות הממשלה במהפכה המשפטית על חשבון ביטחון ישראל.
נזקים רבים כבר נעשו, אולם עדיין לא מאוחר להתעשת, להתמקד בעיקר ולקבוע סדר עדיפויות וקדימויות נכון: קודם לייצב את חזית הביטחון ולטפל באיומים הדחופים, ורק אז לתקן את הדרוש תיקון במערכת המשפט. ואת התיקון יש לעשות בשיקול דעת, בסבלנות, בהידברות ובהסכמה רחבה החיוניים לחוסן הלאומי שלנו, להרתעת אויבנו ולהידוק הברית עם בעלות בריתנו.
אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, נשיא ומייסד MIND ISRAEL
אל"מ (במיל') אודי אבנטל הוא מומחה לאסטרטגיה ותכנון מדיניות