בדומה להכרזותיו של מוחמד דף ערב מבצע "שומר החומות" לגבי כוונות חמאס לשגר רקטות לעבר ישראל, גם בהסלמה הנוכחית ראשי הארגון הכריזו מראש ובגלוי על תוכניותיהם. בכירי חמאס, ובראשם סאלח עארורי, סגן יו"ר הלשכה המדינית והאחראי על הפעילות ביהודה ושומרון, הבהירו כי מתפתחת הזדמנות אסטרטגית בדמות היחלשות הרשות הפלסטינית, ההסלמה בגדה והתבוססות ישראל במשבר הפנימי, וכי חמאס נערך לעימות במהלך חודש רמדאן, שאליו תצטרף גם רצועת עזה. כל זה יתנהל במגוון זירות - "בתוך פלסטין ומחוץ לה".
- המארב האסטרטגי של נסראללה | זהר פלטי
- נתניהו לא סומך על הקבינט שיצר | עמוס ידלין
- המפגינים עשו לנתניהו טובה גדולה | עמית סגל
כיום, כמו אז, חמאס ממחיש כי הוא מתנהל מכוח אסטרטגיה סדורה הצופה לטווח הארוך, תוך תיאום מלא בין כלל זירות הפעולה. הארגון לא רק מנצל הזדמנויות, הוא יוצר אותן, כפי שבא לידי ביטוי בליבוי הגובר של הטרור וההסתה ביהודה, שומרון ובירושלים ערב רמדאן, תוך התמקדות בסוגיה הנפיצה של הר הבית. החידוש בהסלמה הנוכחית מגולם בפתיחת חזית נוספת - הצפונית - דבר חריג מבחינת חמאס, שהתהדר לאורך השנים במיקוד מאבקו בגבולות הזירה הפלסטינית.
חמאס מסתמן כמפענח המהיר והיעיל ביותר של 4 שנות הכאוס הפנימי שבו נתונה ישראל, בדגש על סערת שלושת החודשים האחרונים. הארגון הבין כי במציאות הנוכחית לישראל אין רצון או יכולת לנהל מערכה רחבה ברצועה, ולפיכך היא נכונה לבסס שקט בזירה הזו, גם אם יתפתחו "חריגות" בדמות הכוונה מתמשכת של טרור והסתה מתוך עזה לעבר איו"ש, ירושלים והחברה הערבית בישראל; "היתר" לגורמי הטרור העזתיים "לשחרר קיטור" באמצעות שיגורי רקטות; המשך חפירת מנהרות לשטח ישראל; אי טיפול ב"סוררות" של הג'יהאד האיסלאמי, שחייב את ישראל לפעול נגד הארגון במבצע "עלות השחר"; והפגנת נוקשות בנושא השבויים והנעדרים.
חמאס נקט צעדים מתריסים מתוך הערכה (נכונה) כי ישראל לא תגביל בנסיבות הנוכחיות את המחוות האזרחיות כלפי הרצועה, התורמות בפועל לחיזוק שלטונו ומקטינות את הסיכוי לחזרת הרשות הפלסטינית לאזור. בכך, חמאס בעצם אכף על ישראל בידול - אותו מונח שהיא עצמו המציאה - והכתיב באילו גזרות תתרחש בעירה ובאילו לא, כאשר כעת נוספה גם חזית לבנון למשוואה. ישראל אומנם זרעה שקט בעזה, אולם קצרה לבסוף סופה בלבנון.
ישראל נדרשת למבט מערכתי מורכב בהתמודדות עם חמאס, שמתעצם בהדרגה ופועל כל העת לאור חתירה למימוש יעדיו האסטרטגיים, ובראשם כיבוש המערכת הפלסטינית כולה. ישראל מוצאת עצמה בהתכתשות עם זרועות חמאס, כל אחת בנפרד, במקום להבחין בראש המנהל את המערכה כולה. איראן וחיזבאללה אומנם מעודדות את חמאס לפעול ומסייעות לארגון - בפרט בהקשר לשיגור הרקטות מלבנון - אולם יש להיזהר משימוש יתר בטיעון הנחרץ ולפיו "הכול פרי תכנון של טהראן", דבר המונע להבין את ייחודיותו של כל שחקן, ובפרט של חמאס - בעל המדיניות המורכבת ורחוק מלשמש "כלי משחק" בידי המשטר האיסלאמי.
המסקנה לגבי חמאס מחייבת את ישראל, עם תום ההסלמה (וחג הפסח), לבצע חישוב מסלול מחדש בנוגע למדיניותה כלפי הארגון. במסגרת זאת, נדרש לשקול שוב את המחיר האסטרטגי הכבד שנגבה בזירות שאינן עזה עבור השקט ברצועה, שלכאורה אמור היה להניב ריסון של חמאס לאור הבנת מחיר ההפסד או אף לחץ ציבורי על הארגון. המערכה הנוכחית המחישה (שוב) כי לא ניתן לכופף אידיאולוגיה באמצעות כלכלה, וכי גוף בעל חזון דתי יוקד העולה לשלטון לא בהכרח הופך "מתון", אלא בעל הרבה יותר משאבים לממש את יעדיו הקיצוניים.
השבת ההרתעה הישראלית חייבת לעבור דרך עיצוב מחדש של המדיניות האזרחית כלפי הרצועה, לרבות בהקשר ליציאת הפועלים לישראל, שנתפסת כנכס רב חשיבות בעיני חמאס. לא נחוץ להפסיק כליל את המהלך התורם לרווחת תושבי הרצועה, אך הכרחי לנקוט הגבלות, ולקדם ענישה אם יתגלו חריגות בוטות מצד חמאס. בהמשך, מומלץ יהיה לבחון מחדש כריכה של המדיניות האזרחית בהתקדמות בסוגיית השבויים והנעדרים, זו שישראל התחייבה לאחר מבצע "שומר החומות" כי תהווה תנאי מרכזי למימוש מחוות.
וישנה גם מסקנה נוקבת בהקשר הפנימי. ההסלמה הנוכחית מספקת את ההמחשה העזה ביותר עד כה לגבי הזיקה ההדוקה שבין השבר מבית לאיום החיצוני, וכיצד הכרסום בדימוי ההרתעה של ישראל גורם להעזה גוברת מצד אויביה ומעלה את הסבירות להתלקחות בעירה בכמה זירות בו בזמן. כל זאת, כאשר ישראל שסועה וניצבים סימני שאלה לגבי הקונצנזוס, ההתגייסות וההתלכדות שיתקיימו בה נוכח עימות עתידי. ההסלמה מספקת עוד סיבה כבדת משקל לבלימת הרפורמה המשפטית שמאז קודמה מסבה נזק אסטרטגי רב-ממדי ומתעצם למדינת ישראל.
>>> ד"ר מיכאל מילשטיין משמש ראש הפורום ללימודים פלסטינים באוניברסיטת ת"א וחוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) באוניברסיטת רייכמן