השבועות האחרונים סוערים בשל תוכנית "רפורמת המשילות" של שר המשפטים יריב לוין, שהיא למעשה מהפכה משפטית - ואולי אף משטרית. במסגרת המהפכה, מתוכנן, בשלב הראשון: פסקת התגברות ברוב של 61 חברי כנסת, איסור ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד, ביטול חקיקה רק בהרכב מלא של בית המשפט העליון וברוב מיוחד של 12 מתוך 15 שופטים, חיזוק משמעותי לכוח הפוליטיקאים מהקואליציה בוועדה לבחירת שופטים (7 נציגים של הקואליציה מתוך 11), מינוי יועצים משפטיים באופן אישי כמשרת אמון של שרים וביטול עילת הסבירות. כל אחד מהשינויים הללו בפני עצמו בעייתי. ביחד, משמעותם היא התרת כל רסן או בלם על כוחה של הקואליציה, ומתן כוח מוחלט לממשלה.
מהי תכלית המהפכה? בנאומו, השר לוין ציין ארבע תכליות: חיזוק הדמוקרטיה, שיקום המשילות, השבת האמון במערכת המשפט והשבת האיזון בין שלוש רשויות השלטון. הבעיה היא שהמהפכה המוצעת הולכת לפגוע בכל אחת מתכליות אלו.
חיזוק הדמוקרטיה
לכאורה, מבקש השר לוין לטעון כי פוליטיזציה של מערכת המשפט והחלשת שומרי הסף שיכולים לבלום את הכוח השלטוני יחזק את הדמוקרטיה הישראלית. הפוכה, כמו שאומרים היום: אנחנו עדים למשבר עולמי של דמוקרטיות חוקתיות, הבא לידי ביטוי במגמה עולמית של עליית הפופוליזם הלאומני בו השלטון עושה שימוש לרעה בכלים משפטיים וחוקתיים כדי לשחוק את הסדר הדמוקרטי. שחיקה זו היא, לרוב, הליך הדרגתי ועדין אך כזה שמביא עדיין לריקבון משמעותי בשלושה מרכיבי יסוד של הדמוקרטיה: בחירות תחרותיות, זכויות ליברליות לחופש ביטוי והתאגדות ושלטון החוק. בשיאה, שחיקה זו עלולה להביא לשינוי יסודי וכולל בשיטת המשטר של המדינה, כולל החדרת אלמנטים סמכותניים ואנטי-דמוקרטיים. כפי שסטיבן לביצקי ודניאל זיבלט מתארים בספרם, מחסלי הדמוקרטיה משתמשים כיום בכלים משפטיים, עדינים והדרגתיים כדי לחסלה. זה בדיוק מה שיקרה לו המהפכה תתגשם.
שיקום המשילות
משילות אינה צ'ק פתוח לממשלה לעשות כל מה שעולה על רוחה. משילות זו המידה שבה מאפייניה של חברה מאפשרים או מונעים קיום של ממשל מתפקד. הרפורמה, וזה די ברור, תביא להיפך הגמור. בכתב העת הבין-לאומי "השתתפות וקונפליקט" (Participation and Conflict), התפרסם בשנת 2022 מחקר שבחן אמפירית את ההשפעה של ממשלות פופוליסטיות על איכות המשילות ב-33 מדינות משנת 1996 עד 2019. המחקר מראה שלשלטון פופוליסטי יש השפעה שלילית על איכות המשילות שנמדדת במדדים של אחריותיות, יציבות, יעילות, איכות רגולטורית, שלטון החוק והיעדר שחיתות. הרי די ברור, למשל, שהבאת יועצים משפטיים כמשרות אמון תביא למינוי יועצים שהם לא הטובים ביותר, אלא המקורבים ביותר ולהחלפת יועצים בתדירות גבוהה. הגברת הפוליטיזציה והחלשת שומרי הסף והביקורת השיפוטית על רשויות המנהל רק יגבירו את השחיתות השלטונית ויפגמו באיכות ההחלטות וביכולת אכיפתן.
השבת אמון במערכת המשפט
לפי טיעון זה, המעורבות ההולכת וגדלה של בית המשפט בפסילת חוקים או בסוגיות פוליטיות, גררה ירידה חדה באמון הציבור בשלושת העשורים האחרונים. מעבר לכך שרמת האמון כיום בבית המשפט העליון דומה לדמוקרטיות מערביות אחרות, מערכת המשפט זוכה לאמון ציבורי הגבוה באופן משמעותי מזה של הגופים הפוליטיים. אם האמון הציבורי בפוליטיקאים הוא כמחצית משיעור האמון בבית המשפט, כיצד פוליטיזציה של מערכת המשפט יגביר את האמון? ואכן, מחקרים שמראים כי דווקא במדינות עם בתי משפט שבהם שופטים שמונו פוליטית, יש לאזרחים תפיסה מצומצמת של מערכת המשפט בכללותה במדדי עצמאות שיפוטית והוגנות משפטית. כלומר, הפוליטיזציה של מערכת המשפט רק תחליש עוד יותר את האמון הציבורי בה.
השבת האיזון בין שלוש הרשויות
לפי טיעון זה, כוחה של הרשות השופטת התחזק משמעותית ביחס לרשויות הפוליטיות, ומטרת הרפורמה היא רק "השבת האיזון" לקדמותו. אך לא מדובר פה באיזון בין שלוש רשויות. בישראל אין באמת שלוש רשויות. יש ממשלה השולטת בכנסת באמצעות משמעת קואליציונית והנשלטת בידי מספר בודד של פוליטיקאים המנהיגים את הקואליציה. אם הממשלה תשלוט במינוי שופטים ובייעוץ המשפטי, ותוכל לחוקק חקיקה שאינה חוקתית באמצעות פסקת הגברות ב-61 (שיש לכל קואליציה) או חקיקת יסוד (שכלל אינה מצריכה רוב מיוחד), איזה מן איזון בין רשויות יהיה? תהיה רשות אחת - המבצעת - שלה יהיה כוח בלתי מוגבל, על חשבון שתי הרשויות האחרות.
בספרו 'זכויות האדם' משנת 1791, ביטא תומאס פיין את הרעיון המהפכני של סוף המאה ה-18 לפיו חברות מסוגלות לייסד ממשלות טובות תוך חשיבה ובחירה ולא נדונו לעד להיות תלויות בכוחות הפוליטיים שיפעלו בשרירות או בכוח. בתגובה, ההוגה השמרן והאנטי-מהפכני ז'וזף דה מֶסְטְר, התייחס לפסקה מתוך ספרו ("המרושע", לדבריו) של פיין, וטען ש"יהיה קשה להכניס יותר טעויות לפחות שורות". לצערי כך הרגשתי כששמעתי את נאומו של השר לוין. לו המהפכה של השר לוין תתממש, לא תהיה פה לא השבת איזון בין רשויות, לא אמון במערכת המשפט, לא משילות ולא דמוקרטיה.
>>> פרופ' יניב רוזנאי הוא מנהל אקדמי-משותף של מרכז רובינשטיין לאתגרים חוקתיים באוניברסיטת רייכמן
