אתמול נחת בישראל היועץ לביטחון לאומי של ארצות הברית, ג'ייק סאליבן. לממשלה החדשה יש אינטרס מובהק שבראש סדר היום לשיח עם סאליבן, ובמוקד הדיונים בין המדינות בכלל, תעמוד הסוגייה הדחופה של התקדמות איראן בגרעין.
תוכנית הגרעין האיראנית מצויה בשלב המתקדם בתולדותיה. איראן צברה אורניום מועשר לרמה של 20% ו-60% בכמות המספיקה ל-4 פצצות, וביכולתה להעשירה לרמה צבאית (90%) תוך מספר שבועות. עם זאת, לייצור הנשק הגרעיני (בניית מתקן נפץ וזיוודו על ראש טיל) זקוקה איראן לזמן משמעותי נוסף מרגע החלטה.
המשטר האיראני מעביר צנטריפוגות מתקדמות למרחבים מוגנים, עורם מכשולים על הפיקוח הבין-לאומי וכפי שהתריע באחרונה ראש אמ"ן, שוקל להעשיר ל-90% - מהלך שהוא חציית סף, אסטרטגית-הצהרתית יותר מטכנית, בתהליך התגרענות איראן.
המשימה העליונה של ישראל היא לרתום את המערב, בראשות ארצות הברית, להיחלץ לבלימת איראן. מדובר באתגר אסטרטגי מורכב, כאשר איראן אינה בראש סדר העדיפויות של ארצות הברית. המלחמה באוקראינה העלתה את תחרות המעצמות על סטרואידים ו"שאבה" את ארצות הברית להנהיג את העולם החופשי במאבק על הסדר העולמי הליברל-דמוקרטי המאוים על ידי סין ורוסיה.
מהן האסטרטגיות שיאפשרו לעצור את התקדמות איראן בגרעין?
האסטרטגיה הדיפלומטית – חזרה להסכם הגרעין מ-2015 – ירדה מהפרק, לפחות בשלב זה, בשל סרבנות איראן, הסיוע הצבאי שלה לרוסיה באוקראינה והדיכוי הברוטאלי של מהומות החיג'אב. בלי להיכנס לוויכוח אם היה נכון או לא לצאת מההסכם, היום כבר לא ניתן לחזור אליו: הן בגלל שתאריכי התפוגה של סעיפיו קרובים מדי, הן בשל ההתקדמות הטכנולוגית של איראן, ששחקה מאוד את המגבלות שהטיל, והן כי לא ניתן לסמוך על רוסיה כצד להסכם ולמימושו, נוכח הברית המתהדקת בינה לבין איראן.
אסטרטגיה שנייה היא לחץ מדיני-כלכלי כבד על איראן, המגובה באיום צבאי אמין – אמריקני וישראלי כאחד. זאת, במטרה לייצר תנאים לחזרה להסכם יעיל וחזק יותר, שירחיק את איראן מנשק גרעיני למשך עשורים. למרות שלממשל ביידן הייתה ביקורת על מדיניות "הלחץ המרבי" של ממשל טראמפ – היום הוא רואה בה תוכנית חלופית, (Plan B) בהיעדר הסכם.
האסטרטגיה השלישית היא האופציה הצבאית, אותה הגדירה ישראל תמיד כמוצא אחרון. מדובר בחלופה מסובכת ועתירת סיכוני הסלמה, שתחייב חזרתיות ועלולה להגביר את המוטיבציה האיראנית להאיץ את תכנית הגרעין.
ברקע גם אסטרטגיה של שינוי משטר. זהו אולי הפתרון האפקטיבי ביותר, אולם לא ברור כלל שניתן לממשו בטווחי זמן רלוונטיים, ובדרך הוא עלול דווקא לדחוף את המשטר להתגרען כתעודת ביטוח לשרידותו.
כל האסטרטגיות הללו אינן מוציאות זו את זו – להיפך, הן תומכות האחת את השנייה ושילוב נכון ומתוזמן ביניהן עשוי לייצר סינרגיה ומנופי לחץ.
הלחץ על איראן מתחדש
ההתפתחויות האזוריות והבין-לאומיות מייצרות תנאים נוחים להגברת הלחץ על איראן. הסיוע הצבאי שטהרן מספקת לרוסיה מהווה התערבות בוטה בליבת תחרות המעצמות, שלצד הדיכוי האכזרי של מחאות החיג'אב, הביאה לחידוש מערכת הלחצים האמריקנית והאירופית על איראן. יתרה מכך, נדמה כי ממשל ביידן מבין את הצורך בשילוב בין לחצים כלכליים לאיום צבאי אמין ונכנס לסדרת תרגילים צבאיים עם ישראל, כחלק מהיערכות לאופציה צבאית, אמריקנית וישראלית, נגד פעילות החתרנות של איראן באזור והתעצמותה הגרעינית.
התפתחויות אלה מספקות לישראל הזדמנות נדירה להתניע עם וושינגטון שיח עמוק על שורת הבנות אסטרטגיות ואופרטיביות לעצירת איראן: לחץ כלכלי מרבי כבסיס להסכם גרעין עתידי "חזק וארוך טווח יותר", הסכמה על תגובות אפשריות לצעדי הסלמה איראניים, שכלול האופציה הצבאית, שיתוף פעולה נגד פרויקט הטילים והמל"טים האיראני וקידום קואליציה אזורית לבלימת התפשטות איראן.
כדי לרתום את ארצות הברית והמערב לפעולה נחושה בחזית רחבה מול איראן, נכון שהממשלה החדשה תפעל:
- להרגיע את הזירה הפלסטינית והר הבית, שהסלמה בהם עלולה "להשתלט" לחלוטין על סדר היום המדיני בין ישראל לארצות הברית והמערב.
- להתייצב לצד המערב במלחמה באוקראינה, לסייע בחיזוק ההגנה על מדינות אירופה ולספק לקייב יכולות הגנתיות נגד כטב"מים וטילים. זאת, כבסיס לדרישת ישראל להתגייסות המערב לעצירת איראן.
- להימנע מהתקפות פומביות נגד המדיניות האמריקנית והנשיא ביידן אישית, ולמצות את ערוצי שיתוף הפעולה המסועפים בין המדינות - המדיניים, המודיעיניים, המבצעיים והצבאיים.
בשורה התחתונה, אסור לישראל להחמיץ את ההזדמנות למקד את יחסיה האסטרטגיים עם ארצות הברית בבלימת איראן, תוך התייצבות ב"צד הנכון" בתחרות המעצמות. כך תוכל הממשלה להתחיל את כהונתה ברגל ימין ולקדם את האינטרסים ארוכי הטווח של ישראל מול המערב ובתחום הנורמליזציה עם העולם הערבי.
>>> אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, עמית בכיר במרכז בלפר שבאוניברסיטת הרווארד
>>> אל"ם (במיל') אודי אבנטל הוא מומחה לאסטרטגיה ותכנון מדיניות