הסכם הגבול הימי עם לבנון מעורר שיח תקשורתי נרחב, מהווה חלק מקמפיין הבחירות של כל הצדדים המעורבים ועורר ויכוח ציבורי בעד ונגד.מאחר והסוגיה הפכה לפוליטית ראוי לנסות ולנתח אותה באופן מקצועי על ידי בחינה של שלושה ממדי ניתוח: ההיבט הביטחוני המצומצם, כלומר היבט ההגנה על גבולות המדינה; ההיבט של מאזן ההרתעה מול חיזבאללה; ההיבט הגיאו אסטרטגי נוכח התמורות העולמיות המשמעותיות בזירה הגלובאלית.
ההיבט הביטחוני - אינטרס ההגנה וביטחון הצפון
• המים הריבוניים - מדובר ברצועה בעומק של 12 מייל ימי (בערך 20 ק"מ). גם פה אין קו גבול מוסכם עם לבנון. לאחר הנסיגה בשנת 2000 הסתמך הביטחון השוטף של חיל הים על קו מצופים שנקבע שרירותית על ידי ישראל. קו זה בעומק של כ-5 ק"מ חיוני להגנה על ראש הנקרה ועל ההרים כנגד חדירת מחבלים/צוללנים.
מסקנה והערכה: ככל הנראה במקטע זה לא בוצעה כל פשרה ישראלית וצרכי הביטחון השותף של חיל הים מומשו באופן מלא. למרות שמדובר בעניין טקטי, והמענה לאיום של שנות ה 2000 אינו המענה הנוכחי, טוב שלא בוצעה פשרה. יש משמעות לנוכחות ולנראות של ספינות חיל הים על קו המצופים. זה חשוב לתחושת הביטחון של תושבי החוף הצפוני וחשוב כהרתעה מול חיזבאללה.
• ומה לגבי 15 הק"מ שמעבר לקו המצופים? פה על פי המסתמן בהסכם ישראל התפשרה ונסוגה לקו 23 ( הקו שהוצג על ידי לבנון). ניתוח והערכה: האיומים על ישראל בעומק השטח אינם מטופלים על ידי נוכחות פיזית בקו הגבול. בעומק הים ההגנה מבוססת על גילוי האיום במרחק רב מגבולות ישראל. יכולות אמצעי הלחימה הן האלקטרו-מגנטיים והן הקינטיים של ישראל אינם זקוקים לפלח שטח זה לצורך ההגנה. ניתן להעריך במידה רבה של ביטחון שלא נפגע דבר בכושר ההגנה עקב הוויתור הנ"ל.
• המים הכלכליים - לישראל אין הסכם מים כלכליים עם לבנון. הסכם שכזה הוא בפועל הסכם כלכלי בילטראלי, כמו שחתמה ממשלת ישראל מול קפריסין בעבר. (אני מניח שהקורא אינו זוכר, ובצדק, מתי הוא נחתם - הסכמי סחר בינ"ל נחתמים באופן תדיר ומעט מאוד מודעים לתוכנם- זה מעניין בעיקר את בעל העניין הכלכלי. ההקשר הביטחוני במקרה שלפנינו יצר את העניין התקשורתי). על פי ההסכם המסתמן ישראל ויתרה ואימצה את קו 23 הלבנוני.
ניתוח והערכה: מבחינת ההגנה על המים הכלכליים לוויתור זה אין משמעות. חיל הים יגן על אסדת כריש באותה רמת יעילות הן בקו 23 או בכל קו צפוני אחר.
ההיבט האסטרטגי - מאזן ההרתעה מול חיזבאללה
הוויתור הישראלי עלול להתפרש כהתקפלות מול איום נצראללה. והמשמעות היא שחיקה נוספת במאזן ההרתעה ההדדי למול הארגון. שחיקה זו עלולה לחזק את תחושת הביטחון העצמי המופרז והלא מוצדק של נצראללה. מצב זה פחות יציב, ועלול להוביל בעתיד לניהול סיכונים שגוי של נצראללה באופן שיערער את הביטחון בגבול הצפון.
נצראללה מציג את ההסכם כהישג לבנונים שהושג בזכות ״נשק ההתנגדות״. זו תשובה ניצחת למבקריו החדשים, שהעלו ספק ביחס לצורך בהמשך החזקת הנשק, ותהו מדוע ארגון שיעי - איראני חמוש הוא הכח המוביל בלבנון השבורה.
אין להסיק מכך ששחיקה זו תעודד את נצראללה לתקוף. הוא עדיין מודע ליתרון המוחלט של צה״ל, וסביר שהוא עדיין נושא בזכרונו את המרכיב הלא צפוי של תגובת ישראל כפי שבאה לידי ביטוי במלחמת לבנון השנייה. השינוי המרכזי שקרה מאז הוא השיח הישראלי על ימי קרב. תפיסה זו מעודדת אותו להעריך שלא כל עימות עם ישראל פירושו מלחמת לבנון השלישית. לפיכך ההערכה המובילה היא שמלחמה נרחבת שתמיט אסון על לבנון היא בניגוד גמור לאינטרס הלבנוני והאיראני בעת הזו, אך נצראללה עלול להעז להסתכן בעימות מוגבל עם ישראל. עימות שסביר מאוד שיסלים למערכה כוללת בשל דינאמיקה של הסלמה.
נושא נוסף בעל חשיבות אסטרטגית הוא הקשר המדיני עם לבנון. ההסכם הוא למעשה הכרה של לבנון במדינת ישראל. אמנם לא מדובר בנורמלזציה, אך זה ללא ספק צעד בכיוון הנכון.
ההיבט הגיאו אסטרטגי - יציבות המזרח התיכון בעידן של מאבק על סדר עולמי חדש
על פי ההסכם ישראל ולבנון ירוויחו בכך שיוכלו להפיק גז מהמים הכלכליים. לבנון זקוקה לגז הרבה יותר מישראל, זה אולי המרכיב היחידי שיכול להקל במעט על מצבה הכלכלי החמור.
כיום לגז חשיבות גיאו אסטרטגית. הוכחה לכך קיבלנו עם ההחלטה של רוסיה להפסיק את ייצוא הגז לאירופה. הטלטלה העולמית הזו מביאה לערעור הביטחון בגלובאליזציה. מדינות הלאום חוזרות לשלוט בגבולתיהן למול גלי הגירה. מדינות חזרו להשקיע ביכולות ייצור מקומית של משאבים חיוניים לכלכלה הלאומית. וכך אנו עוברים למשק גלובאלי מבוזר יותר ולפיכך מושגת יציבות המשק הגלובאלי על חשבון היעילות הכלכלית של הגלובאליזציה. לאור זאת יכולת ייצור עצמי של גז בלבנון תגביר עצמאותה. ובעיקר תמנע מאיראן לקחת חסות על משק האנרגיה הלבנוני ובכך להשלים את שליטתה למעשה במדינה.
במכלול השיקולים מדובר בהסכם טוב וחשוב. ההסכם משפר את מצבה הכלכלי של ישראל ואינו פוגע בהגנה על גבול הצפון. מבחינה אסטרטגית רחבה, חשיבותו מתבלטת על רקע המציאות העולמית של המאבק על סדר עולמי חדש. ישראל אכן התפשרה, אבל למול ארה״ב. בעת הזו הן ההתפשרות, והן פתרון משבר אנרגיה בלבנון מהווה תבונה מדינית הכרחית לאור ההקשר העולמי המשובש.
והערת אזהרה לסיום: ההסכם מחזק את מעמדו של חיזבאללה בלבנון ומעודד את ביטחונו העצמי. ראוי להזכיר, שתופעה זו אינה חדשה, והיא מושפעת גם ממדיניות הפעלת הכוח של ישראל בלבנון (הימנעות מפעולה גלויה), ומהתמיכה האיראנית בארגון. תמיכה שמחזקת באופן יחסי את חיזבאללה בהשוואה לשאר העדות שהולכות ונחלשות בלבנון המסוכסכת, הפריכה והקורסת. המשך מצב זה, בטווח רחוק מגדיל את האתגר בשימור הביטחון והיציבות בגבול הצפון.
אלוף (במיל) תמיר הימן – מנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS , לשעבר ראש אמ"ן