זה מקרוב פורסמה החלטת יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-25, שופט בית המשפט העליון יצחק עמית, למנוע את הכללתו של חה"כ (לשעבר) עמיחי שיקלי ברשימת מועמדי הליכוד לבחירות לכנסת. זה קיצור הנסיבות השייכות לעניין. ועדת הכנסת הכריזה על שיקלי כ"פורש מסיעתו", שיקלי מימש את זכותו לפי הדין והגיש ערעור נגד ההחלטה לבית המשפט המחוזי בירושלים. הערעור הוגש 49 ימים לאחר החלטת הוועדה; בתוך פרק הזמן החוקי להגשתו.

בית המשפט לא נדרש לדיון בערעור לגופו משום שבעידודו הצדדים גיבשו הסדר שבו הוסכם שאם שיקלי יתפטר בתוך ימים אחדים מחברותו בכנסת תיחשב זו, מבחינת הכנסת, להתפטרות "סמוכה" להחלטת ועדת הכנסת. בשל ההסדר, שיקלי ויתר על ערעורו. בית המשפט דחה את הערעור תוך הערה שההסדר בנסיבותיו נראה ראוי ועולה בקנה אחד עם הוראות הדין.

לאחר ששיקלי הוכלל ברשימת מועמדי הליכוד לבחירות לכנסת, פנו סיעת מרצ וחברת הכנסת גבי לסקי אל יו"ר ועדת הבחירות המרכזית בבקשה לסלק את מועמדותו של שיקלי כיוון שהוכרז כ"פורש" וערעורו על כך נדחה. השופט עמית קיבל את ההשגה וקבע שיש להסיר את שמו של שיקלי מרשימת מועמדי הליכוד. ענייני בהתבוננות במקצת טעמי ההחלטה, מצד הדין.

הכרזת ועדת הכנסת על שיקלי כ"פורש מסיעתו" נסמכה על התנהלות עקבית מצידו בכנסת, במשך חודשים רבים, בניגוד מוחלט לעמדת סיעתו. ביטויה של התנהלות נוגדת זו היה בהצבעות רבות, לרבות הצבעות אמון או אי-אמון בממשלה. חוק יסוד הכנסת קובע שחבר כנסת שהוכרז כפורש מסיעתו לא יוכל להיכלל, לקראת בחירות עוקבות, ברשימת מועמדי סיעה שמיוצגת בכנסת בעת ההכרזה. אולם הדין מסייג את עצמו בכך שהתפטרות הח"כ שהוכרז כפורש, מן הכנסת, סמוך למועד ההכרזה, תאפשר את הכללתו בכל רשימת מועמדים שהיא. הווה אומר אילו פרש שיקלי מן הכנסת בתוך ימים ספורים לאחר ההכרזה לא הייתה - על דעת הכל - משמעות להתנהלותו ה"נוגדת" יהא משקלה והיקפה אשר יהא.

מציאות זו לא נעלמה, כמובן, מעיני יו"ר ועדת הבחירות. על כן החלטתו בעניין שיקלי, סבה, ראש ועיקר, על השאלה אם התפטרות שיקלי יכולה להיחשב כ"סמוכה" להחלטת ועדת הכנסת. שאם ההתפטרות "סמוכה" להכרזה, אין מניעה להכללת שיקלי ברשימת מועמדי הליכוד ואם איננה "סמוכה" מתקיים טעם מונע מפורש.

השופט עמית סבר שהתפטרותו של שיקלי מן הכנסת, שהתרחשה בפועל כ-80 ימים לאחר ההכרזה או לכל הפחות 49 הימים שחלפו למן ההכרזה ועד להגשת הערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים, אינה יכולה להיחשב כ"סמוכה".

האם ההתפטרות הייתה "סמוכה" להחלטת ועדת הכנסת?

שיקלי השתהה בהגשת ערעורו ימים רבים. טעמיו לכך עימו. ייתכן שנמנע מהתפטרות רק כדי שיוכל להמשיך את התנהלותו ה"נוגדת"; אך גם ייתכן שסבר שאין כל צורך שיתפטר כיוון שלשיטתו ההכרזה אינה מוצדקת ולאיל ידו לממש את זכותו לפי הדין ולהשיג עליה בערעור.

מאחר שלפי הדין ניתן לשיקלי פרק זמן של 60 ימים להגשת הערעור ולפי שהוא הגיש את הערעור לפני שחלף פרק זמן זה, ניתן להקשות מדוע הובאה תקופת הערעור במניין ה"סמיכות". הזכות לערער נגד ההחלטה משמיעה שבתוך תקופת הערעור ההחלטה איננה חלוטה עד שתיבחן בערעור. כיוון שכך מניין ה"סמיכות" מתחיל ביום שבו התקבלה ההחלטה בערעור ובדידן ביום שבו נדחה ערעורו של שיקלי בידי בית המשפט המחוזי בירושלים. כיוון ששיקלי התפטר "בזמן" בהתאם להסדר ניתן לראות את התפטרותו כ"סמוכה" להחלטת ועדת הכנסת.

ייתכן שזו הייתה החשיבה של הצדדים לערעור, ומשום כך הסכימה באת כוח הכנסת כנציגה של ועדת הכנסת שהתפטרות שקלי תיחשב כ"סמוכה" להחלטת ועדת הכנסת אם יתפטר בתוך ארבעה ימים מיום מתן הפסק בערעור. יתר על כן, כך אפשר להבין את הערת בית המשפט שההסדר בין הצדדים נראה לו ראוי ומשקף את הוראות הדין.

יו
השופט יצחק עמית|צילום: Flash90

השופט עמית כתב – ובדין כתב -  שבית המשפט נעדר סמכות לפסוק בעניין ה"סמיכות". אולם בית המשפט היה מוסמך לפסוק בשאלה אם ההכרזה על שיקלי כ"פורש" מוצדקת. ככל הנראה, בית המשפט סבר שההכרעה בשאלה זו אינה פשוטה. אמנם "מרדנותו" של שיקלי כלפי סיעתו הייתה בולטת במניין ובמשקל, אלא שלא היה בה יסוד של "כלנתריזם"; היינו מקורה לא היה בהבטחת תמורה לחה"כ המרדן. מי שידוק פורתא בהוראת חוק היסוד עשוי למצוא בנסיבות הללו בסיס לטענה שהתנהלות נוגדת, כשהיא לעצמה אולי אינה מצדיקה הכרזה על חבר הכנסת כפורש מסיעתו.

השאלה הזאת לא עמדה למבחן משום ששיקלי נתן אמונו בכך שההסדר עימו יתקבל על דעת מקבלי ההחלטות הרלוונטיים, לרבות יו"ר ועדת הבחירות לכנסת.

איש לא תקע לידו של שיקלי שיו"ר ועדת הבחירות יקבל את התבנית שנקבעה בהסדר עימו. אולם לפי שהשאלה שנדונה לפני יו"ר ועדת הבחירות הייתה, בעיקרה דיונית - טכנית (מניין הימים) ולא שאלה של מהות התנהלותו. האם לא היה מקום לכך שבסביבה דינית (נורמטיבית) שבה מתקיימת זכות חוקתית ולבחור ולהיבחר לכנסת, יינתן משקל גדול יותר לטיעונים שמאפשרים לקיים את הזכות החוקתית?

הנה כי כן בלי לקבוע עמדה חרוצה הצעתי את הרהורי בהקשר להחלטה שמסלקת מועמד שמועמדותו כשרה מרשימת המועמדים שהוצגה לכנסת.

אין יסוד לקבוע שהחלטת השופט עמית נבעה משיקולים פוליטיים. שיקולים כאלה הם שיקולים זרים שמעקרים את ההחלטה מיסודה. מלפנים סברתי ששופטים אינם יכולים ליצור חיץ מוחלט בין השקפות העולם שלהם לרבות נטייה לצד זה או אחר של המפה הפוליטית לבין החלטות שניתנות מידיהם שיש להן השלכה על הזירה הפוליטית. הטיית התודעה (הטיה קוגניטיבית) של השופט עלולה להיות בלתי מודעת, סמויה מן העין. זו דרכו של בשר ודם. שופט אינו יצור בִּיוֹנִי שחסין מפניה הטיה כזאת אך היא לעצמה גם אינה מטילה דופי או "אשם" בשופט.

לפי שזאת המציאות עלינו להַסְכִּין עמה. הדרך לאיין או לצמצם השפעות תת מודע כאלה נעוצה בזכות הקנויה לערעור.

השופט בדימוס פרופסור עודד מודריק (צילום: אופיר אייב )
השופט בדימוס עודד מודריק|צילום: אופיר אייב

>>> פרופסור עודד מודריק הוא סגן נשיא (בדימוס) של בית המשפט המחוזי תל אביב, חבר סגל בכיר באוניברסיטת אריאל ויועץ מיוחד  למשרד עורכי הדין AYR - עמר רייטר ז'אן שוכטוביץ ושות'