המשבר החמור במסגרות לגיל הרך הצליח לחדור לסדר היום של מערכת הבחירות, וכפי שניתן לראות בפרויקט הבטחות המפלגות של N12 ועמותת 121 - כל המפלגות מבטיחות להוביל שינוי בתחום.
בחלקן מדברים באופן כללי או מעורפל על קידום החינוך לגיל הרך, ובחלקן מדברים באופן קונקרטי יותר על סוגיות כמו העלאת שכר המחנכות או בטיחות במסגרות. המגדילים לעשות - בכל צדי המפה הפוליטית – מתחייבים לחינוך חינם לגילי לידה עד שלוש. איך בדיוק יעשו את זה? מאין יבוא התקציב? מה תכלול החקיקה שתשנה את המצב? לכך אין התייחסויות או תוכניות מפורטות. אז למען כ-550 אלף הפעוטות בישראל, בואו נדבר על ישימות ההבטחות.
משבר העומק בחינוך לגילי לידה עד שלוש – השנים הקריטיות ביותר להתפתחות הילד בכל המובנים – נמשך זה שנים רבות. במשך עשורים הזניחו הממשלות מימין ומשמאל את התחום. המדיניות, שהתייחסה לחינוך לגיל הרך כאל "בייביסיטר" המאפשר להורים לעבוד, לא אפשרה לבנות מערכת חינוך איכותית לפעוטות.
>> הפוליטיקאים מבטיחים - אנחנו עוקבים // כל הבטחות המפלגות לבחירות
תת-תקצוב בלתי נתפס
ממשלת לפיד-בנט העבירה השנה את האחריות לחינוך לגילי לידה עד שלוש ממשרד הכלכלה למשרד החינוך. מדובר בצעד היסטורי חשוב, אבל התקציב שהועבר לשם כך היה מזערי. במשרד החינוך ניצלו אותו באופן מיטבי וביצעו שורה של צעדים נקודתיים, בהם הכשרות מקצועיות והדרכות פדגוגיות שוטפות למחנכות, אבל לא חל שינוי מערכתי מן היסוד. לא שמענו על תוכנית רוחב רב-שנתית שתהפוך את החינוך לגיל הרך לבשר מבשרה של מערכת החינוך.
נזכיר, החינוך לגיל הרך מצוי בתת-תקצוב בלתי נתפס: המדינה הוציאה ב-2022 רק כ-3,000 שקלים בשנה לילד בחינוך לגילי לידה עד שלוש, לעומת כ-14,000 שקלים בשנה לילד בחינוך לגילאי שלוש עד שש.
בהשוואה בין-לאומית, הבושה גדולה עוד יותר. המדינה מוציאה על כל פעוט עד גיל שלוש רק כ-5% מהמקובל במדינות המפותחות: כ-600 דולר בשנה לפעוט בישראל לעומת 10,200 דולר בשנה לפעוט במדינות ה-OECD, כך לפי דוח הארגון המתבסס על נתוני 2018.
התוצאה היא שרק כרבע מהפעוטות זכאים להתחנך במעונות היום המסובסדים, ואיכות הטיפול והחינוך בהם הולכת ויורדת בשל הקושי למצוא צוותים מקצועיים ומיומנים שיעבדו בתת התנאים הנהוגים בתקצוב הקיים. המסגרות הפרטיות יקרות להחריד, וגם בהן שוררת מצוקת כוח אדם אדירה כיוון שתנאי השכר במסגרות החינוך הממלכתי לגילאי 3-6 טובים ומושכים יותר, ונשות המקצוע מעדיפות לעבוד בהן.
הבטחות צריך לקיים
בעבר, כאשר בחן משרד החינוך את האפשרות ל״אימוץ״ ממשלתי של החינוך לגיל הרך, ההערכה הייתה כי יידרש תקציב תוספתי שנתי של ארבעה עד 20 מיליארד שקלים. לא סכום פעוט כלל ועיקר. כדי להבין עד כמה, כדאי לזכור שתקציב משרד החינוך כיום, שהוא הגבוה ביותר מבין כל משרדי הממשלה, עומד על 68 מיליארד שקלים.
כך שהפוליטיקאים יכולים להבטיח, אבל השאלה הגדולה היא עד כמה ההבטחות ניתנות ליישום. מי שמבקש ברצינות לחולל שינוי, צריך לשים על השולחן תוכנית עשור שתתווה את הדרך. צעד ראשון יכול להיות הכפלה של התקציב הקיים לחינוך לגילאי לידה עד שלוש, שעומד על מיליארד שקלים וחצי בלבד, כבר בתקציב הראשון שתאשר הממשלה הבאה.
הבטחה כזו תהיה רצינית יותר, כי היא ישימה. היא תאפשר ליותר משפחות לקבל סבסוד ולהעלות את השכר למחנכות. תוספת כזו תוכל גם להבטיח את איכות החינוך באמצעות יותר הכשרות והדרכות שוטפות למי שכבר עובדות בתחום.
כמו שהפוליטיקאים כבר הבינו, חייבים לקדם את החינוך לגיל הרך. עכשיו, תנו לנו התחייבויות יותר ספציפיות וקונקרטיות, כדי שנדע למה אנו מצביעים ולא רק למי. האם תעשו זאת למען הפעוטות של כולנו?
>>> עו"ד טלי ניר היא מנכ"לית עמותת 121, המובילה את שותפות "בידיים טובות – המטה לקידום החינוך לגיל הרך"