ערוץ טלגרם של דאעש מאיים השבוע בביצוע "פיגועים ביולוגיים" בתקופת המונדיאל, ומפרסם כתובת דיגיטלית כדי לקבל הדרכה כיצד והיכן להשיג את החומרים הדרושים לנשק מאולתר שכזה. "שימו חיידקים במשקאות ובמאכלים, בתרסיסי בושם ועל ידיות דלתות במלונות", נמסר בהודעה. מבחינתם, כך אפשר יהיה לנקום באלפי אוהדי כדורגל מן המדינות הרבות, שנטלו חלק בקואליציה שהחריבה את "הח'ליפות האיסלאמית".
גם איש אל-קאעידה מוסטפא חמיד ("אבו וליד אל-מסרי) קורא לתקוף במהלך המונדיאל שיהיה, לדבריו, "קן של זנות, שכרות, הימורים וסמים". לטענתו, שליטי קטאר חותרים להשיג מעמד בין-לאומי באמצעות מתן היתר גורף להתנהגות, הסותרת את ערכי האיסלאם וציוויו. המסקנה ברורה: מוסלמים הקנאים לדתם חייבים לסכל את ההפקרות הצפויה ואת ההתבזות, לא רק של השילטונות, אלא גם של הנבחרות המוסלמיות - כולל איראן. המודיעין הקטארי עודכן על ידי מכון ממר"י הישראלי-אמריקני באשר לאיומים האלה.
הקטארים יודעים היטב שמה שמגדיר עכשיו דאעש כ"הזדמנות פז", עלול להיות יותר מתעמולת סרק. הם שכרו חברות אבטחה מערביות ולוחמי סייבר בתקווה להעביר את המשחקים בלי תקלות. יותר מזה: הם פנו לכל החשודים הפוטנציאליים בייזום התקפות טרור ודרכם שפכו כספים בשפע, כדי לקנות שקט. הם הורו לרשת "אל-ג'זירה" להימנע לחלוטין מדיווח על המחאות הנמשכות באיראן. הם ניצלו את קשריהם המצוינים עם הטליבאן כדי שידאגו ששרידי אל-קאעידה לא יקבלו אישור לפעול. חמאס ודומיו ממילא סמוכים על שולחנם. צריך להתפלל שאכן יעלה בידם למנוע אובדן חיים.
איני יודע למה מצפים הישראלים שנוסעים למונדיאל, לבד ממשחקי כדורגל מסקרנים. כמי שביקר שם כמה וכמה פעמים אני יכול להעיד שאין הרבה מה לעשות מעבר לזה: אפשר לשוטט הלוך ושוב לאורך ה"קורניש", הטיילת הסובבת את המפרץ של דוחא הבירה. מי שמתעניין יכול לעצור במוזיאון האיסלאמי ולהתבונן בכתבי קודש עתיקים וחרבות נוצצות מזהב. כן, אפשר לבקר בבזאר המקומי אבל זה ממש לא דובאי. יש מגדלי זכוכית בוהקים, אבל העיר שתולה בחולות נודפי אבק. יש הזדמנויות לעסוק בשיט וספורט ימי. לארמון המפואר של האמיר תמים לא יניחו לגשת וגם לא למתקנים רגישים אחרים, כמו מפעלי הגז הענקיים שממילא מצריכים נסיעה של קרוב לשעה.
אז מה בכל זאת עושים לפני הכדורגל או אחרי המשחקים? "חרקות" ברכבי שטח על הדיונות הם תחביב נפוץ. בבתי המלון אפשר לשבת בבארים ולקבל אלכוהול. במסעדות, לטעמי, מוטב ללכת על מנות לבנוניות, אבל יש גם מעדנים פרסיים. מניסיוני עדיף לוותר על אוכל "צרפתי" או "איטלקי", ודגים מקומיים עדיפים פי כמה על בשר.
חשוב לזכור, אין צורך להרעיש או להפגין נוכחות. לא להתחבא, כמובן, אבל גם לא להתבלט. קטאר אינה נסיכות ידידותית כלפינו, גם אם היא מקיימת כבר יותר משני עשורים קשרים עם ישראל. אפילו שכניה נוהגים כלפיה בחשדנות. כך האי הסמוך בחריין, וכך איחוד האמירויות, שלשורותיו סירבו הקטארים להצטרף.
יש בה מיעוט קטן של בני קטאר ורוב של עובדים זרים, לרבות, אגב, השוטרים. חלקם הגדול ממדינות מוסלמיות שאינן מחבבות אותנו. פקיסטן למשל. זוהי מדינה זעירה ועשירה מאוד שמאמצת אל ליבה את תנועות "האחים המוסלמים" בכל העולם, מקיימת יחסי ידידות עם איראן ומפעילה ענפה של כלי תקשורת בשפות שונות, המתקדמים בהשמצת ישראל. מדוחא יצא, בשעתו, פסק הלכה שהתיר פיגועי התאבדות נגד אזרחים ישראלים. משם גם מריעים עכשיו על כל דקירה בירושלים או טיל מעזה.
בפשטות: בלא הכדורגל, יש מקומות טובים יותר לבקר בעולם הערבי.