השאלה הגדולה בסבב הזה היא, כמובן, אם חמאס יצטרף או לא למערכה. הלחימה יכולה להישאר ממוקדת סביב הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני, או שישראל תיגרר למערכה שהיא לא מעוניינת בה. זה מתחבר לאמירות של ראש הממשלה החליפי נפתלי בנט בסיום תפקידו, כשדיבר על השנה השקטה ביותר בדרום. זו גם, בעצם, המשוואה החדשה שניסו להניח כאן - לגבות מחיר הפסד ברור גם מהחמאס וגם מהאוכלוסייה בעזה. זאת הייתה השנה בה מספר הפועלים שיצאו לעבוד היה הגדול ביותר, כל פועל כזה מכניס כסף לרצועת עזה. חומרים נכנסו וזה הוביל לפיתוח מואץ ושיקום. איכות החיים הקשה בעזה עלתה במעט. המבחן האמיתי, גם כעת, הוא האם המדיניות של מחיר ההפסד באמת יכולה לשנות את המשוואה בעזה, בהנחה שלא עומד על הפרק פתרון ארוך-טווח כלשהו.
סיקור N12:
- מבצע "עלות השחר": הירי לעבר העוטף נמשך
- פיקוד העורף בהנחיות מיוחדות לתושבי העוטף והנגב
- התרעה, הפחדה והתקפה: המהלכים שהביאו למבצע "עלות השחר"
- מלחמת גרסאות: מי הזמין את מי לפגישת עדכון בגלל המבצע?
- כך צה"ל משמיד את מטרות הג'יהאד האסלאמי
- עבאס על ההסלמה: "אין לנו השפעה על מבצעים צבאיים"
המטרה העיקרית עכשיו של ישראל היא לנסות ולהימנע מטעויות. הטעויות אפשריות בשני מישורים:
מישור אחד הוא טעות של פגיעה באזרחים שתחייב את החמאס להגיב, לצד הקהילה הבין-לאומית שגם תיאלץ להתערב. בינתיים, בעולם עסוקים באוקראינה. שר הביטחון גנץ אף דיבר עם מקבילו האמריקני, והבין שבינתיים יש גב, כולם מבינים את הסיטואציה. כולם מבינים את הימים שקדמו למבצע, במהלכם ניסו בישראל להימנע מהסלמה. לכן, כדי להימנע מאותן טעויות, ישראל עושה מאמץ בניסיון לרכז את הלחימה בג'יהאד האיסלאמי. עם זאת, צריך לזכור - מדובר בארגון מאוד לא מנוהל. כשמדובר בחמאס, לישראל יש בנק מטרות וגם הבנה יותר ברורה של הארגון ושרשרת הפיקוד בו. בעזה, מאתגר מאוד להבין איך עובדת שרשרת הפיקוד של הג'יהאד האיסלאמי.
ההערכה היא שלג'יהאד האיסלאמי יש אורך נשימה קצר יותר, ואחרי כמה ימים של התשה הם לא יוכלו עוד להמשיך. זהו המודל שנותר רלוונטי מאז "חגורה שחורה" בחודש נובמבר 2019, במהלכו חוסל בהאא אבו אל-עטא. גם שם החמאס נשאר מחוץ ללחימה והמערכה דעכה תוך כמה ימים, מטפטופים ועד לעצירה מוחלטת.
המוקש העיקרי, וצריך לשים אותו על השולחן כבר עכשיו, הוא כמובן ירושלים. מחר תשעה באב, יום מאוד רגיש ומשמעותי מבחינת הציבורי היהודי בישראל. החשש הגדול הוא שיקרה משהו בירושלים, ואנחנו כבר יודעים שירושלים זה הטריגר שלא מאפשר לחמאס להישאר מחוץ לתמונה. לכן, יום המבחן הוא מחר. מצד שני, אנחנו בתקופה פוליטית מאוד רגישה. אף אחד לא יכול לצאת בהצהרות ולומר שהוא מונע כניסת יהודים להר הבית, או לבקש להוריד פרופיל במתחם. אם שואלים גורמים ביטחוניים, אז השב"כ, למשל, עסוק מאוד במטרות ובלחימה בדרום. מבחינתו, אירוע בירושלים לוקח ומסיט ממנו כוחות. לצד זאת שמדובר בתקופת בחירות, צריך לראות אם בישראל יצליחו להוריד את הלהבות בירושלים ולהעביר את תשעה באב מבלי שירושלים נכנסת למעגל.
הנושא השלישי הוא, כמובן, צמד המילים "הפסקת אש" ואיך יוצאים מהסבב הזה. מבחינת ישראל, מהרגע שהשיגו את המכה הראשונית, מהרגע שהראו שהם לא יקבלו את התכתיבים של הגא"פ, כל יום לחימה נוסף לא משרת את האינטרסים של ישראל אלא רק מגדיל את טווח הטעות. בשלב הזה המצרים והקטרים פועלים בערוצים המוכרים, אך בדרגים היותר נמוכים. לפי שעה, לא נראה שהמגעים הללו להפסקת אש מגיעים לדרג של שר הביטחון או לדרג של ראש הממשלה. עם זאת, הצירים עובדים והתקווה שהיא שזה באמת יוביל למסר ברור גם מצד חמאס וגם מצד מצרים כלפי הגא"פ שהאירוע הסתיים. זאת גם הסיבה שעד לשעה זו, וכמובן הכול נזיל, שהירי לתל אביב נשמר. ירי לתל אביב ברור שיחייב תגובה אחרת מצד ישראל, וגם חמאס יודע להבהיר את זה לגא"פ.
המבצע הזה הוא המבצע הראשון שמתנהל כשראש הממשלה איננו בנימין נתניהו, אלא יאיר לפיד - ראש ממשלה חדש בתפקיד וגם חסר ניסיון ביטחוני. מדובר במבחן משמעותי בשבילו, אך כדאי לזכור שבסופו של דבר מי שמוביל את המבצעים הללו זו מערכת הביטחון. לא מדובר במבצע ראשון או שני, וכבר יודעים איך להתנהל.
בסך הכול, אם מסתכלים על זה, ישראל נמצאת עכשיו בתקופה בה בשדרה הביטחונית יש ניסיון מצטבר מאוד משמעותי - האלוף אליעזר טולדנו מפקד פיקוד הדרום (פד"ם) מכיר את הגזרה היטב, הרצי הלוי היה מפקד אותו פיקוד, הרמטכ"ל אביב כוכבי כבר מנהל את המבצע השני שלו בתפקיד. מעליהם שר הביטחון גנץ, שמנהל את האירוע כשכבר היה רמטכ"ל במבצע "צוק איתן" וגם שר הביטחון בשנתיים האחרונות. בנט, ליברמן, סער ואיילת שקד, הם חברים ותיקים בקבינט. במובן הזה, הניסיון המצטבר בניהול המערכה בהחלט משמעותי.
לפיד, לפחות בינתיים, ממה שנראה על פני השטח, נותן למערכת הביטחון לעבוד. הוא נותן לבני גנץ את המקום הרלוונטי והמשמעותי כמי שיכול להוביל את האירוע הזה. בשלב הזה השיקולים הפוליטיים נשארים בחוץ, וברור שגם ללפיד וגם לגנץ יש אינטרס שהמבצע הזה יתנהל כמו שצריך. כישלון במבצע יתגלגל על שניהם, בעיקר על לפיד. לכן, הוא עושה חשבון ויודע שהוא צריך לתת לאנשים לעבוד.
נקודה אחרונה - עוד נושא שעומד כאן למבחן הוא האקסיומה, או הטענה, שאי אפשר לנהל מבצע צבאי בעזה כשיש בקואליציה מפלגה ערבית. אז הינה - מתנהל מבצע צבאי בעזה כשיש מפלגה ערבית, ויש חופש פעולה. גם זה קשור ותלוי בטעות, אם תבוא, שתשנה את המערכה. לכן, בישראל נלחמים גם על זמן המערכה. טעות כזאת עלולה להביא את ישראל ממצב של מבצע מתוכנן, כשהיא שולטת באירועים, למערכה שהיא לא רוצה בעת הזאת. הניסיון לשלוט בגובה הלהבות, במיוחד כשמדובר בדינמיקה מול עזה, זו המדיניות הכי קשה לביצוע באזור.