מבצע "עלות השחר" בעזה נמשך שלושה ימים בסך הכול. בזמן שהפסקת האש מחזיקה מעמד, יש לישראל שבע סיבות לקורת רוח, וחשוב לשים לב לשבע אזהרות מפני שביעות רצון מוגזמת ואף מסוכנת. מה תמונות המצב כעת – ומפני מה יש לחשוש?
- הרמטכ"ל אביב כוכבי: "ישראל תקפה במדינה שלישית במהלך מבצע 'עלות השחר'"
- כך פעל מערך הכטמ"מים במבצע "עלות השחר"
- הותר לפרסום: צה"ל אטם מנהרת טרור של חמאס
- אחרי המבצע: לחץ בחמאס לשנות גישה כלפי ישראל | אהוד יערי
- מבצע "עלות השחר" – מערכה לשימור חופש הפעולה | אלוף (במיל') גרשון הכהן
- מבצע "עלות השחר" הוא שיעור חשוב לחיזבאללה | אורנה מזרחי
שבע סיבות להיות מרוצים
- סבב עם ניצחון ברור: ישראל נטלה את היוזמה ומיצתה את יתרונותיה להשגת ניצחון מובהק, בניגוד לעימותים א-סימטריים קודמים, שהסתיימו ב"תיקו אסטרטגי" ובתחושת חמיצות. ישראל הגדירה תכלית ממוקדת ויעדים מוגדרים, והשיגה אותם בזמן קצר ובמחירים נמוכים: סיכול הפיגוע שתכנן הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני (גא"פ); פגיעה ביכולותיו; ניתוק הזירות (בעיקר מול ירושלים, אך גם יהודה ושומרון, ואף לבנון) – וזאת מבלי להתפתות אחר הישגים נוספים ומבלי להסתבך; הבנה שקיצור המערכה חשוב; ובנייה נכונה של מנגנוני סיום מדיניים – כל אלה אפשרו למצות את הישגי המבצע לפני שאירועים שליליים יפגעו בהישג. הדבר מעיד על שיח איכותי בין הדרג המדיני לדרג הצבאי, על עבודת צוות ועל תיאום ציפיות מוצלח. ישראל הוכיחה כי גם ממשלת מעבר אינה כבולה ויכולה לפעול בנחישות ובקונצנזוס. זה מסר חשוב מול חיזבאללה לקראת ספטמבר, שמתקרב בצעדי ענק.
סבב שהסתיים בניצחון ברור. מבצע "עלות השחר"|צילום: Adel Hana, ap - "הסבלנות משתלמת": תקופת ההמתנה, אף שספגה ביקורת, אפשרה למצות מאמצים מדיניים, לצבור לגיטימציה ולבנות מהלכים צבאיים. תקופת ההמתנה מנעה נפגעים בצד הישראלי, גיבשה הצדקה פנימית למבצע והשיגה הבנה מדינית, ממצרים ועד וושינגטון.
- "כי בתחבולות תעשה לך מלחמה": מודיעין מעולה, פתיחה מפתיעה, לגיטימציה שנצברה ותקיפה מדויקת בלב סביבה צפופה ומאתגרת, בנזק אגבי מצומצם יחסית ובלי לגרור את חמאס למערכה רחבה. פגיעה מדויקת בבכירי ארגון הטרור הוציאה את הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני משיווי משקל. לא חייבים לחכות למהלך הפתיחה של האויב.
- הגנה חזקה: הגא"פ לא הצליח לתקוף את ישראל דרך המכשול הקרקעי והתת-קרקעי, לא בהתקפות מנהרה ולא מעל לקרקע. איום התקפות הנ"ט על העוטף צומצם בהתנהלות אחראית. מול יותר מ-1,100 רקטות ששוגרו הוכיחה ישראל שלרשותה מערך ההגנה מפני טילים הטוב בעולם – מכיפת ברזל ועד התנהגות האזרחים, ללא פצועים קשה ואף ללא הרוגים. "רגל ההגנה" בתפיסת הביטחון הלאומי הוכיחה את עצמה, ואפשרה למחליטים לשלוט בהסלמה ולשמור את היוזמה בידי ישראל.
ההגנה הישראלית הוכיחה את עצמה. כיפת ברזל במבצע|צילום: רויטרס - היפוך המשוואה שניסה לכפות הגא"פ בעידוד איראן: תוך כדי המבצע ולאחריו המחישה ישראל שאינה מורתעת מאיומי הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני – לא בעליית יהודים להר הבית בתשעה באב ולא במעצר פעילי הג'יהאד ביהודה ושומרון. מניעת זליגת העימות לירושלים, לערים המעורבות, ליהודה ושומרון וללבנון היא הישג חשוב של המבצע. הריגתו של המבוקש איבראהים א-נאבולסי למוחרת המבצע מוכיחה כי משוואת "אחדות הזירות" שהתיימר הג'יהאד לכפות על ישראל היא סיסמה ריקה.
- "גם במערכה על התודעה ניתן לנצח": תקיפות מדויקות ומובחנות, צמצום נפגעים אזרחיים בתקיפות צה"ל, תיעוד מבצעי אותנטי המכסה את הזירה כולה ועבודה מצוינת של דובר צה"ל ומערך ההסברה הלאומי אפשרו לנצח בקרב שנראה אבוד בכל הסיבובים הקודמים. הנגשת חומרי תיעוד אמינים במהירות מאפשרת להזם באיבם את כזבי התעמולה הפלסטינית, לפני שנרטיבים שקריים משתלטים על השיח הבין-לאומי. גם העובדה שרקטות של הג'יהאד האיסלאמי פגעו שוב ושוב ביעדים בתוך הרצועה והרגו אזרחים פלסטינים רבים יותר מאשר הרגה ישראל – תרמה לתמונה מאוזנת. החשש כי מאז המלחמה באוקראינה תושווה ישראל בעימות בעזה לרוסיה של פוטין – לא התממש.
- חיזוק מעמדה האזורי של ישראל: ישראל הוכיחה פעם נוספת את היכולות המודיעיניות, המבצעיות והטכנולוגיות שלה. למרות גינויים רפים, שנשמעו כדי לצאת ידי חובה, יש הערכה רבה במדינות המפרץ ובמצרים לפגיעה המרשימה ב"פרוקסי" האיראני ברצועת עזה. הסכמי אברהם עברו בהצלחה מבחן נוסף. גם בבונקר בביירות השתנה מעט הטון, ונסראללה שם לב היטב ליכולות המודיעיניות והמבצעיות של צה"ל ולהרמוניה בדרג המדיני למרות הבחירות המתקרבות.
שבע אזהרות: לא לעוף על עצמנו
- צניעות ופרופורציות: "ניצחנו קבוצה מהליגה למקומות עבודה". הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני הוא החלש ביריבי ישראל – זה לא חמאס ולא חיזבאללה מהליגות הגבוהות. עימותים עימם היו ויהיו קשים בהרבה בהיקפם, במידת הפגיעה בעורף ובממדי ההתמודדות: כוחות התקפיים על הקרקע ומתחתיה, באוויר ובים, מטחים כבדים ועמוקים, יכולות דיוק ואורך נשימה. במבצע הנוכחי התמודדה ישראל עם איום קטן בהרבה. העובדה שבחסות העימות בעזה איראן מנהלת בווינה משא ומתן לחזרה להסכם הגרעין וחיזבאללה מאיים על שדה הגז כריש מחייבת התעמקות בהבדלים הדרמטיים בין עימות בעזה לאתגרים הביטחוניים העצומים מצפון וממזרח.
- "חמאס לא הפך ציוני ואיננו הפרטנר בזירה הפלסטינית": ארגון הטרור הסוני לא התערב בלחימה נגד ישראל, אך גם לא ריסן את הג'יהאד בדרך למבצע ובמהלכו. ישראל בחרה למקד את המבצע בג'יהאד, אולם בכך שחררה זמנית את חמאס מאחריותו למתרחש ברצועה. חשוב שלאחר המבצע תשוב ישראל לראות בחמאס אחראי לכלל הפלגים ברצועה – והוא הכתובת שממנה תדרוש ישראל לרסנם, או לשאת במחיר, כלכלי או קינטי.
עדיין אחראי לכל הפלגים בעזה. מנהיג חמאס בעזה יחיא סינוואר|צילום: Yousef Masoud/SOPA Images/LightRocket via Getty Images - "לאן נעלמה הרשות הפלסטינית?" במידה רבה, אחרי המבצע חוזרים למדיניות הבידול של ממשלת נתניהו: החמאס מקבל גזרים – מתחזק פוליטית מול הרשות ומתחמש צבאית מול ישראל – בעוד הרשות נחלשת, למרות חידוש הדיאלוג עימה מצד הממשלה. לאורך זמן – לא טוב לישראל שגורמי הטרור האיסלאמי יובילו את המערכת הפלסטינית, או אף ישלטו בעזה.
- מדיניות אזרחית מרחיבה: מאז תום "שומר החומות" השיגה ישראל תקופת שקט ארוכה באמצעות מדיניות כלכלית מרחיבה לרצועה – דלקים, יציאת עובדים, תנועת סחורות וקידום תשתיות. מיד בתום המבצע חודשה הפעילות הכלכלית, בתקווה שתסייע בייצוב השקט לאחר מבצע "עלות השחר". התנהלות חמאס, שבחר שלא לרסן את הג'יהאד ואפשר לו להגיע להסלמה ולהמשיך בה, נובעת אולי מהיתרון עבורו בכך שישראל החלישה את הג'יהאד, אולם יש בה גם סימן אזהרה: מדיניות מרחיבה אינה ערובה מוחלטת לדבקות חמאס בשקט ובריסון התקפות הטרור מעזה.
- סכנת הנ"ט: איום הנ"ט האיכותי מחייב מענה טוב יותר, כפי שהוכיחה תקופת ההמתנה. אסור לאפשר לארגוני הטרור ברצועה לשתק את החיים בעוטף עזה. ישראל מצאה פתרונות טובים מאד לאיום הנשק תלול המסלול ולאיום המנהרות – ואילו לאיום הנ"ט, שהוא מדויק וקטלני, נדרש לתת מענה מערכתי: פיזי, תשתיתי, טכנולוגי ומבצעי.
- אשליית קידום האפשרות להסכם שבויים ונעדרים: לא ברורות ההדלפות על כך שהמבצע קידם את האפשרות לעסקת שו"ן. הבטחות מצרים לג'יהאד, שפורסמו סביב הפסקת האש, היו "לפעול" לשחרור שני עצורים של התנועה, אולם לא הייתה התחייבות לשחררם בפועל. ספק אם אפשר לקדם מתווה רחב יותר שיכלול גם התגמשות של חמאס על התנאים שלו להחזרת גופות חללי צה"ל והחטופים האזרחים, ושיעמוד במבחן הממשלה, הציבור והבחירות.
- ולבסוף: עזה לא הולכת לשום מקום. 2 מיליון פלסטינים באזור מוכה עוני, נשלט בידי ארגוני טרור ומסוגל לגרור את ישראל לסבבים צבאיים חוזרים ונשנים. המצב הזה מחייב גיבוש אסטרטגיה, לפחות להרגעה ארוכת טווח, אך גם לקידום מציאות יציבה יותר בשני חלקי הזירה הפלסטינית. ללא שינוי המצב הזה מיסודו, מסובך וקשה ככל שיהיה, נשוב למבצעים נוספים, עוצמתיים יותר, בתוך זמן לא רב.
>>> האלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, עמית בכיר במרכז בלפר שבאוניברסיטת הרווארד