מקרה מקומם וכואב שאירע לאחרונה הדגים שוב עד כמה חמורה סוגיית הפשיעה החקלאית בישראל אל מול אוזלת ידה של המדינה בטיפול בנושא.
בבית משפט השלום באשקלון נדון מקרה מעניין של עבריין שביצע עבירה של פשיעה חקלאית. אותו אדם ביצע בחודש פברואר האחרון עבירה חמורה של גניבה, פגיעה וגרימת נזק לציוד וגידולים חקלאיים. למרות שהיה ברור במי מדובר, והמשטרה דרשה שיתייצב לחקירה (דבר שלא קרה), לקח זמן ממושך עד שהעבריין נעצר, וגם זה קרה במקרה - הוא נתפס בבדיקה שגרתית כאשר נהג ברכב ללא רישיון. מה עשה בית המשפט? שחרר את העבריין בעונש קל ביותר. הפעם, למרבה המזל, הגישה המדינה ערעור ובית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר הבין את גודל המחדל, נתן החלטה שהפכה את החלטת בית משפט השלום על פיה. החלטת בית המשפט המחוזי לנהוג בעברייני הפשיעה החקלאית ביד חזקה היא בבחינת אור קטן בחושך הגדול השורר בתחום זה, אך לצערי – ההחלטה שהתקבלה בבית משפט השלום היא הדרך המקובלת, המקוממת והמייצגת לדרך בה נוהגות רשויות האכיפה בעברייני הפשיעה החקלאית.
>> להאזנה לכל הפרקים של "אחד ביום" לחצו כאן
מדובר במכת מדינה שעוברת "מתחת לרדאר" התקשורתי והציבורי ובתופעה שהגיעה לממדים מפלצתיים, פוגעת במקורות הפרנסה של החקלאים וגורמת נזקים של למעלה ממיליארד שקלים בשנה. החקלאים בישראל מתמודדים מדי יום עם אירועי פשיעה - גניבות, פרוטקשן (דמי חסות), הצתות, התנכלויות, איומים, סחיטות, ונדליזם. המשטרה, מערכת המשפט ויתר הגופים שאמורים לתת מענה נוהגים באדישות וסלחנות תמוהה ואינם מצליחים לשים סוף לתופעה. המצב המתמשך, שהתעצם מאז פרוץ נגיף הקורונה כאשר גורמים עבריינים רבים ראו בפשיעה החקלאית פתרון קל ונטול סיכונים למצוקה הכספית שלהם, גורם לכך שמאות אלפי טונות של תוצרת חקלאית יורדות לטימיון. השטחים החקלאיים, על הכלים והמכונות החקלאים הנמצאים בהם, הם בבחינת 'הפקר'. אין כיום הרתעה כלפי פושעים חקלאיים, וגורמי האכיפה כושלים בסופו של יום בטיפול בנושא.
בניגוד למספר אירועי הפשיעה החקלאית שעולה כל העת, מספר התלונות המוגשות למשטרה נמצא במגמת ירידה מתמשכת. במסמך שהנפיק מרכז המחקר והמידע של הכנסת צוין שבין השנים 2016 ל-2019 חלה ירידה מצטברת של כ-29% במספר התיקים שנפתחו במשטרת ישראל בגין עבירות של פשיעה חקלאית, מ-1,069 תיקים בשנת 2016 ל-756 תיקים בשנת 2019. לא מדובר בהצלחת המשטרה או בהרתעה שמספקים בתי המשפט כלפי העבריינים; מרבית תיקי הפשיעה החקלאית נסגרים או נגנזים בתואנות כמו "עבריין לא נודע", "חוסר עניין לציבור" או "חוסר ראיות". החקלאים רואים זאת, מבינים שלמשטרה אין פתרונות - ולכן מתייאשים ואינם מגישים תלונה, כך שלמעשה מרבית מקרי הפשיעה החקלאית בכלל אינם מדווחים. מקרים כמו זה שהצגתי קודם לרוב כלל אינם מגיעים לבתי המשפט, העבריינים ממשיכים בשלהם והחקלאים נותרים מתוסכלים.
בנוסף, גניבה חקלאית אינה בגדר עבירת רכוש "רגילה". הפשיעה החקלאית, שמתרחשת גם באור יום וגם באישון הלילה, טומנת בחובה פוטנציאל נפיץ להתפתחות אלימה במפגש אפשרי בין החקלאי המבקש להגן על גידוליו לבין העבריין שמנסה לגזול את שאינו שלו. למרות זאת, המשטרה ובתי המשפט ממעטים באכיפה ומקלים בענישה, דבר היוצר כאוס ואינו מרתיע כמובן את העבריינים, שחוזרים במהרה לגנוב ולחמוס את גידולי החקלאים. האם מדינת ישראל לא למדה שום לקח מ"פרשת שי דרומי"?
המסקנה ברורה: יש להחמיר מיידית את האכיפה ולהעלות את רף הענישה כמענה למצב הקיים. נדמה כי גם המחוקקים מבינים זאת. בכנסת האחרונה התקיימו דיונים ערים בנושא ואף היה ניסיון לקדם תיקון לחוק העונשין שיביא להחמרת הענישה בפשיעה החקלאית והרחבת הפיצוי לחקלאים הנפגעים כתוצאה מאוזלת ידה של המדינה. הצעת החוק כבר עברה קריאה טרומית, אבל בעקבות פיזור הכנסת תהליך החקיקה נקטע - וכעת יצטרך להתחיל מהתחלה בכנסת הבאה.
שר המשפטים, האמון על מערכת המשפט, והשר לביטחון הפנים, האמון על גופי האכיפה - אל תיתנו לחקלאות ישראל ולחקלאים המקומיים לקרוס במשמרת שלכם. כמי שמייצרים חלק נכבד מהמזון שאנו צורכים, מדינת ישראל זקוקה לחקלאיה בימים אלה יותר מתמיד. גם כך עליהם להתמודד מדי יום עם פגעי מזג האוויר, גזרות רגולטוריות, אקלים משתנה, מחלות ומזיקים, יבוא מאסיבי נטול הצדקה של תוצרת חקלאית, מסים לא מוצדקים ועוד. אירועי הפשיעה החקלאית מהווים נדבך נוסף על גבם של החקלאים, ועשויים לגרום לחקלאים רבים לנטוש את המקצוע ולחפש מקצוע בטוח ומשתלם יותר. פשיעה חקלאית איננה "גזרת גורל"; ניתן וצריך לפתור אותה באמצעות מערכת אכיפת החוק.
>>> אבשלום (אבו) וילן הוא חבר כנסת לשעבר, כיום מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל