בקרוב יחזרו לכיתות הלימוד מאות אלפי תלמידות ותלמידים, ואיתם צוותי ההוראה, המחנכות והמחנכים, המנהלות והמנהלים. מערכת החינוך הישראלית ידעה בשנים האחרונות משברים שונים, והיא נמצאת היום במצב של פוסט-טראומה מתמשך. הצרות והתחלואות לא החלו בשנים האחרונות, אך הקורונה, שפגעה בכולנו, ודאי לא הוסיפה נחת - לא למורים ולא לתלמידים.
- רצף פגישות מרתוני בניסיון למנוע את השביתה ב-1 בספטמבר
- מה תוקע את המו"מ בין משרד האוצר למורים? סקירת N12
- ליברמן: לפיד גורם נזק למאמצים למנוע שביתה
מקצוע ההוראה הוא אחד מהשוחקים במשק. לכך יש להוסיף את תדמית המקצוע ותפיסת תפקיד המורה שדורש מהפכה של ממש. מהעבר השני קיימים התלמידים, שחוו בעצמם שנים לא פשוטות ומאתגרות - פדגוגית ורגשית, כשמעל רבים מהם מתנופף דגל יוקר המחיה שמשפיע על סביבת החיים שלהם.
בעוד מערכת החינוך עשתה מה היא שיכולה כדי להפיק לקחים ולצאת מחוזקת ממשבר הקורונה, ניתן לומר שהקורונה לא נוצלה למהפכה אמיתית בכל הנוגע למקצוע ההוראה במדינת ישראל. רפורמת גפ"ן הינה צעד מבורך וחשוב, אבל לצידה חשוב לייצר מנגנוני בקרה שנותנים מענה לאוכלוסיות החלשות.
על המדינה ליצור רשת ביטחון – כלכלית, תזונתית ותוספתית שתהיה מחוץ לכל שיקול עצמאי. כזו שלא תאלץ את מנהל בית הספר לבחור בין ארוחה חמה למי שזקוק לה, לבין שעת העשרה או שיעור כזה או אחר. צריך לבנות יכולת שתמנף את האוטונומיה הבית-ספרית, תוך שימוש מושכל שלא יעמיד לבחירה טיפול אלמנטרי אל מול שיעורים תוספתיים.
לצד האיזונים והבלמים הנדרשים, האתגר המשמעותי ביותר בפרוס עלינו שנת הלימודים החדשה הוא משבר ההוראה. זהו משבר שמשפיע באופן ישיר לא רק על המורים עצמם, אלא גם על התלמידים. בנושא הזה כולם תמימי דעים - אין ימין ושמאל ואין קואליציה ואופוזיציה. כולם מסכימים שצריך לעשות שינוי מהיסוד, אך הפער בין ההסכמה הזאת לבין המעשים אדיר. הנתונים לא מותירים מקום רב לספק: המערכת במצוקה, מורים ומנהלים נוטשים אותה, אחרים שוקלים פעמיים אם להיכנס אליה, מלח הארץ שעשו הסבה מקצועית ועזבו מקצועות מתגמלים כלכלית בהרבה, מתקשים לשרוד. מייאש לראות כיצד בשיח הציבורי, כל משבר ההוראה מתגמד לכדי דיון על שכר המורים והמורות. אין ספק שהמורים והמורות חייבים להרוויח הרבה יותר, אבל מרכיב השכר הוא רק אחד בשורה של מרכיבים שיש לשנות מהיסוד.
הגיע הזמן להקמתה של מועצה לאומית לטיפול ממוקד במעמד המורה. לא מדובר בוועדה שתעסוק בנושא מערכת החינוך על כל נגזרותיו אלא במועצה שתפקידה ממוקד, ארוך טווח, אחד וברור – טיפול עומק במעמד המורה ומקצוע ההוראה. זה הגורם המחולל, שאם יימצא לו פתרון המציאות כאן תהיה אחרת לחלוטין.
כיום, שרים ושרות מתחלפים בפרקי זמן הולכים ומתקצרים. הם מגיעים עם המון רצון וכוונות טובות, אך עוד לפני שהם מספיקים לקדם תהליכים הם מוצאים עצמם בחוץ. במערכת בחירות שאחריה ייתכן ושר חדש עם אג'נדה חדשה יחליף אותם. כאן בדיוק נעוצה החשיבות של מועצה סטטוטורית א-פוליטית, א-מפלגתית, שאינה תלויה בשר כזה או אחר, המורכבת מאנשי מקצוע, שהמנדט שלהם הוא טיפול ספציפי בנושא המורים בלבד. "איכות המערכת כאיכות מוריה", צוטטו פעם במקנזי. זו מועצה שלא תראה לנגד עיניה את המהלך המיידי שיקושר אליה, אלא את העשור הבא ואת עתיד המדינה. היא זו שתייצר תכנית אב ארוכת-טווח ומתוקצבת, שתחייב את הממשלות הבאות שיקומו.
מעל הכול, צריך "להחליף דיסקט" ולהבין פעם אחת ולתמיד - אי אפשר לפתור את סוגית המורים בהעלאה בשכר בלבד. נדרשת מהפכה של ממש, ארוכת שנים, המצריכה טיפול והסתכלות על נושא הכשרות, תנאי קבלה, תנאי העסקה ועל הקריטריונים לפרישה. איכות המערכת בסופו של יום היא כאיכות מוריה.
>>> מיכל כהן היא מנכ"לית משרד החינוך לשעבר, מנכ"לית קרן רש"י