המבצע במחנה הפליטים ג'נין, שתוכנן ובוצע בידי צה"ל באופן ממוקד, מדויק וחכם, מספק הישגים מבצעיים חשובים, אולם מקומיים וזמניים. לפיכך, סביר שיידרשו מבצעים נוספים בעתיד "לכיסוח הדשא" של תשתיות הטרור בג'נין, וייתכן שאף בערים נוספות בשומרון. עם זאת, המעשה הצבאי לבדו אינו יכול לספק מענה כולל לאתגרי הביטחון והיציבות ביהודה ובשומרון לאורך זמן: הוא חייב להתקיים כחלק מאסטרטגיה ומדיניות קוהרנטית וברורה של הדרג המדיני, אלא שכזו אינה בנמצא בממשלה המיטלטלת בין שתי פרדיגמות, ביטחונית ו"משיחית", ביחס לאיו"ש בפרט ולמערכת הפלסטינית בכלל.
תכליתו הביטחונית הראויה של מבצע "בית וגן", שארך יומיים, הייתה פגיעה רחבה בתשתיות הטרור במחנה הפליטים בג'נין. המחנה הפך יעד מבוצר, שהכניסה אליו מסוכנת, ומקלט לפעילי טרור מכל איו"ש; ואיים להתבסס כמוקד לייצור אמל"ח, שהיה הופך את עמק יזרעאל ל"עוטף ג'נין". המבצע היווה מהלך משלים למאמץ "שובר גלים", על רקע החמרה באיום הטרור: ריבוי פיגועים על הצירים, ירי על יישובים, התנחלויות, עמדות צה"ל וכוחותיו, הפעלת מטענים איכותיים ורבי עוצמה, ניסיונות לייצר רקטות ראשונות באיו"ש ויציאת מפגעים לעבר ישראל - כפי שהמחיש הפיגוע הקשה בתל אביב בזמן המבצע.
"בית וגן" כלל רצף מבצעי, בהיקף ובעצימות גבוהים מהרגיל, ותוך שילוב בין כוחות חטיבת הקומנדו לחיל האוויר, לשב"כ, למג"ב ולמודיעין. הישגיו העיקריים היו השמדת תשתיות טרור קבועות - חדרי פיקוד, מצבורי נשק ומעבדות חבלה, ומטענים על הצירים. מול חמושי מחנה הפליטים ג'נין והמבוקשים ההישג היה צנוע יותר – מהם נהרגו 12 מחבלים, נעצרו 30 מבוקשים, ונפצעו כ-100, כולל בלתי מעורבים. כמקובל אצל כוחות גרילה, מתחילת המבצע בחרו גורמי הטרור בג'נין להיטמע באוכלוסייה האזרחית ובשטח הבנוי, להחביא את נשקם ולהימנע מקרב, כדי לשרוד. צה"ל, מצידו, פעל באופן ממוקד על סמך מודיעין, לא חיפש חיכוך גבוה ולחימה מבית לבית, ומסתמן שרוב הרוגי האויב נפגעו בתקיפות מהאוויר.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
גורמים פוליטיים ניסו לתאר את המבצע כמהלך משנה מציאות בסגנון "חומת מגן", שכזכור התמקד בכיבוש שטח נרחב, החזקתו וטיהורו. בפועל, צה"ל תכנן וביצע מבצע פשיטה ממוקד, בין-זרועי ובין-ארגוני, מוכוון מודיעין, מתוחם, מבוקר וזהיר מבחינת היקף הכוחות (סד"כ חטיבתי), עוצמת ומשך הפעלתם ורמת החיכוך - במקביל למדיניות אזרחית תומכת. צה"ל הקפיד מאוד שלא לפגוע בבלתי מעורבים, גם במחיר פחות נפגעים לאויב. על רקע זה, המבצע זכה להבנה בוושינגטון ובמערכת הבין-לאומית, וגם באזור נותרו הגינויים בעיקר ברמה הרטורית.
ראוי לציין כי במקביל למבצע במחנה הפליטים נמשכו החיים בעיר ג'נין השכנה כתיקונם, אלפי פועלים יצאו לעבודה בישראל, ובערים אחרות בגדה לא נרשמו הפרות סדר משמעותיות. עם סיום המבצע, הטרוריסטים החמושים ישובו למחנה, אולם יידרש להם זמן לשקם את תשתיות הטרור שהושמדו. בשל כך ייהנה צה"ל מחופש פעולה גדול יותר בג'נין, אולם האתגר נותר בעינו במוקדי טרור אחרים בשומרון, למשל בשכם ובטול כרם, ולאורך זמן יתחדש גם במחנה הפליטים ג'נין.
מבצע "בית וגן" בג'נין - סיקור N12
- היעד הראשון במבצע בג'נין היה "מקלט" למחבלים
- האיום הפלסטיני בתגובה למבצע בג'נין
- המודיעין, מכת הפתיחה והיכולות של הפלסטינים
- כך ג'נין הפכה ל"קן צרעות" של מחבלים
מיקוד ותיחום המבצע היו נכונים, נוכח נטייתם של מבצעים מסוג זה, בלב אוכלוסייה אזרחית, להסתבך ככל שמתארכת שהיית הכוחות בשטח: הכוחות מאבדים את יתרון היוזמה וההפתעה והופכים בהדרגה למטרות; היקף ההרוגים, בהם בלתי מעורבים, עולה ומייצר מעגל הסלמה, שעלולה "להדביק" זירות נוספות (כפי שהמחיש ירי הרקטות מעזה); עולה הסבירות לתקלות מבצעיות, ונשחקת הלגיטימציה להפעלת הכוח הצבאי.
ברמה הטקטית והאופרטיבית, אם כן, המבצע יניב תועלות, גם אם מקומיות וזמניות, אבל השאלות הגדולות יותר הן - איזו תכלית אסטרטגית ומדינית הוא שירת? וכיצד בכוונת ישראל לייצב את השטח בטווח הארוך? די ברור כי הכיוון האסטרטגי של ממשלת ישראל אינו סדור וכי נאבקות בה שתי פרדיגמות ביחס למדיניות באיו"ש.
פרדיגמה אחת, בהובלת השרים מהימין הקיצוני-משיחי, היא של שליטה צבאית ישראלית ישירה בכל שטחי איו"ש, כולל בערים, כפי שהתקיימה לפני הסכמי אוסלו, כבסיס להבטחת הביטחון. גישה זו דוגלת גם בסיפוח נרחב של שטחים, בהרחבה בלתי מרוסנת של ההתנחלויות ובפירוק הרשות הפלסטינית כמערכת שלטונית המנהלת את חייהם של כשלושה מיליון פלסטינים.
הפרדיגמה השנייה, שלה שותפים שר הביטחון יואב גלנט וכל ראשי מערכת הביטחון וצה"ל, מבחינה בין שטחים חיוניים, שבהם לישראל אחריות ביטחונית ישירה (שטחי B ו-C) לבין הערים הפלסטיניות וסביבתן (שטחי A) - שבהן הפלסטינים עצמם, באמצעות הרשות ומנגנוניה, אחראים על הביטחון, אולם לישראל אחריות גוברת: ככל שהרשות עושה פחות, ישראל עושה יותר. כשהיחלשותה של הרשות שואבת את צה"ל לוואקום, גישה זו רואה בחיזוק הרשות הפלסטינית ובתיאום הביטחוני עימה מרכיבים חשובים להבטחת הביטחון והיציבות בשטח, ולמניעת העברת האחריות על ההיבטים האזרחיים של חיי הפלסטינים לישראל ולצה"ל.
ברור שמדינית ישראל וכוחות צה"ל והשב"כ לא יאפשרו תהליך "עזתיזציה" של ג'נין או כל עיר פלסטינית אחרת באיו"ש. אבל לצד פעילות מבצעית נחושה נגד גורמי הטרור נדרשים גם מאמצי ייצוב, כגון הנעת מדינות המפרץ לקדם פיתוח של הכלכלה הפלסטינית ותעסוקת צעירים, ומינוף ערוץ עקבה /שארם א-שיח' שכונן הממשל האמריקני כדי לחזק את יכולות המשילות של הרשות הפלסטינית ולייצר אצלה מוטיבציה לחזור ולהשתלט על שטחים שבהם איבדה אחיזה.
ייצוב הגזרה לאורך זמן יתאפשר רק אם מדינת ישראל תבחר לפעול על בסיס הפרדיגמה הביטחונית, ותרסן את המהלכים ההרסניים ליציבות ולשקט הבחטחוני שמובילים חסידי פרדיגמת השליטה המלאה – האצת בנייה ומאחזים לא חוקיים, הריסת בתי פלסטינים, ביטול ההתנתקות והחזרה לאביתר ולחומש בניגוד להתחייבויות בין-לאומיות, החלשת הרשות הפלסטינית ומנגנוניה, ומתן גיבוי של שרים בממשלה לפרעות הטרור היהודי נגד כפרים פלסטינים ולתקיפת ראשי מערכת הביטחון ("כוח וגנר"), מפקדי צה"ל וכוחותיו.
צריך להדגיש: בניגוד ל"מכבסת המילים" הנפוצה, אין מדובר ביחידים הנוטלים את החוק לידיהם, אלא בקבוצות גדולות של פורעים עבריינים, המבצעים פשעים חמורים, מול אוזלת ידם של כוחות הביטחון, ומבאישים את ריחה של ישראל בעולם. האכיפה הנרפית מול גורמים אלה תורמת לאובדן המשילות בישראל, שהממשלה מרבה להתלונן עליו, אולם למעשה פועלת להגברתו.
בשורה התחתונה, צה"ל ימשיך לספק מענה ביטחוני לטרור המתגבר, על חשבון פגיעה במוכנותו למלחמה בצפון. עם זאת, ייצוב המצב באיו"ש בטווח הארוך לא ייפתר באמצעים צבאיים בלבד, ומחייב אסטרטגיה קוהרנטית של הדרג המדיני, ולא פשרה בלתי אפשרית בין דבר להיפוכו, בין ייצוב וניהול הסכסוך לבין הסלמתו לשם הכרעתו בכיבוש ובסיפוח מלאים. בסופו של יום ישראל נדרשת להחליט אם היא רוצה להישאר ממוקדת ביעדים האסטרטגיים שהגדירה לעצמה - בלימת התגרענות איראן וכינון יחסים עם סעודיה - או להמשיך ולשקוע ב"בוץ הפלסטיני", לתוכו גוררים אותה ואת ישראל כולה השרים סמוטריץ' ובן גביר מצד אחד והציר הרדיקלי בהובלת איראן מהצד השני, באופן המסכן את עתיד ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, בטוחה וצודקת.
ולבסוף, המצב המורכב, המידרדר והנפיץ באיו"ש ופוטנציאל התרחבות הלחימה לזירות נוספות הם אתגר חמור המחייב לעצור את הסחרור שאליו קלעה את ישראל יוזמת ההפיכה המשטרית, שהובילה לעימות פנימי ולפגיעה בחוסן הלאומי ובהרתעה. מבחינה זו, המבצע בג'נין מהווה תזכורת נוספת לצורך הדחוף לגנוז את המהלך המזיק והמיותר הזה ולהתמקד באתגרים האסטרטגיים הגדולים והאמיתיים הניצבים לפתחנו, ומחייבים אחדות וחוסן לאומיים, כושר עמידה ומנהיגות.
>> אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, נשיא ומייסד MIND ISRAEL
>> אל"מ (במיל') אודי אבנטל הוא מומחה לאסטרטגיה ותכנון מדיניות, MIND ISRAEL
