ישראל איבדה אמש (בין שבת לראשון) ממשלה ידידותית ביותר. מעכשיו, נזכה מאוסטרליה ליחס צונן, מאופק יותר ולביקורת תדירה יותר. מפלגת הלייבור, החוזרת לשלטון אחרי 9 שנים במדבריות האופוזיציה, ספוגה גורמים אנטי-ישראליים, ולמנהיגיה אין יחס חם לישראל כפי שיש למנהיגי המפלגה הליברלית היריבה.
מתוך היכרות רבת שנים וקרובה עם הצמרת הפוליטית האוסטרלית, נדמה לי שאפשר לומר שהממשלה הבאה בקנברה לא תעניק עוד תמיכה חד-משמעית לישראל במוסדות האו"ם השונים כפי שעשתה ממשלתו של סקוט מוריסון. תיתכן נסיגה או תיקון של ההכרה האוסטרלית בירושלים כבירת ישראל, וצפוי לחץ מתמיד מן האגף השמאלי של המפלגה לממש את החלטת ועידת הלייבור ב-2019 להכיר, בלא שיהוי, במדינה פלסטינית.
ראש הממשלה החדש, אנתוני אלבנזה, השמיע פעמים רבות הצהרות ביקורתיות מאוד כלפי ישראל, לרבות גילויי הבנה למניעי הטרור, טרוניות על תגובות לא-מידתיות של צה"ל להתקפות על ישראל ופעם אף הביע פליאה על גיוס החובה לצה"ל הנהוג בישראל. יחד עם זאת, הוא מתנגד תקיף לחרם על ישראל. בשנים האחרונות נמנע אלבנזה מלהשמיע את עמדותיו הקודמות לגבי ישראל ובחר לנקוט עמדה ידידותית, אם גם קרירה.
מי שיהיה סגן ראש הממשלה, ריצ'רד מרלס, צפוי להיות הקול הידידותי ביותר לישראל, שכן גם שרת החוץ המיועדת, פני וונג, מאוד מתרחקת מן הסוגיות הנוגעות לנו.
עם זאת, בתוך הפרלמנט החדש, בשני הבתים, יישבו הפעם שניים ואולי אפילו שלושה תריסרים של צירים הנוקטים, כך או אחרת, גישות אנטי-ישראליות. אלה מהם שנבחרו כעצמאים בעזרתו של המיליארדר סיימון הולמס-א-קורט, מכירים היטב את יחסו העוין לישראל ואת הפעילות האנטי-ישראלית הנמרצת של אימו. גם אצל "הירוקים", שנכנסו הפעם לפרלמנט, לא נמצא אהדה.
הואיל והליברלים הפסידו דווקא במחוזות בחירה אמידים, נכשלו בבחירות שורה של ידידים גדולים של ישראל. שר האוצר ג'וש פריידנברג, שנחשב למי שיהיה ראש הממשלה היהודי הראשון באוסטרליה, הובס במלבורן. שגריר אוסטרליה לשעבר בישראל, דייב שארמה, נחל מפלה בסידני. הם ושכמותם יחסרו מאוד בדיונים בסוגיות מזרח-תיכוניות.
למה בכלל חשוב לנו איזו ממשלה קמה במרחקים: הסיבה היא שארצות הברית תמיד מרגישה יותר בנוח - ויהא הממשל אשר יהא - כאשר המדינות האנגלו-סקסיות הגדולות - אוסטרליה, קנדה ובריטניה, מתייצבות לצידה בענייני ישראל. כעת, תהיה הממשלה האוסטרלית החדשה פחות להוטה לשתף פעולה עם ארצות הברית מול סין, שכן לא מעטים מראשי המפלגה נוקטים קו "רך" כלפי בייג'ינג וחלקם אף עוסקים בשתדלנות למענה. דוגמה בולטת הוא שר החוץ לשעבר בוב קאר, המוביל את הקו האנטי-ישראלי במפלגת הלייבור ובו-בזמן חולק על התנהלותו של הנשיא ביידן כלפי סין.
מעניין יהיה לראות האם אלבנזה וצוותו יהיו מוכנים לסייע לישראל בבניית קשרים באסיה - בראש ובראשונה עם אינדונזיה - אחרי שכל ראשי הממשלה הליברליים הקדישו תשומת לב ומרץ לקידום נושא זה.
