במשחק השחמט ישנו מצב ייחודי של stalemate, סוג של "פט" ובו המלך מצד אחד אינו מאוים בשח, אך גם אינו יכול ללכת לשום מקום. הוא, וכך גם שאר הכלים, אם בכלל נותרו כאלה על הלוח - תקועים. במצב כזה מוכרז תיקו. בפוליטיקה, להבדיל משחמט, אין תיקו. יש מנצחים ויש מפסידים, הכול או כלום, גם אם זה על חודו של קול וגם אם יש לך רק שישה מנדטים.
מי שמשלה את עצמו שבקואליציית 60-60 אפשר לתפקד - טועה. מה גם שרשת ביטחון של הערבים, בגלל או בזכות עבאס, כבר מזמן מחוררת.
אז אשליה כן, משילות לא. אני זוכר היטב את ממשלת נתניהו הראשונה, שלאחר פרישת כמה מחבריה - היא שרדה עם רוב דחוק. נתניהו נאלץ יום-יום, שעה-שעה, לקושש קולות ולספור אצבעות לפני כל חוק אזוטרי ככל שיהיה. כך היה אף לאחר מכן, כשהיה שר אוצר. משום מה, תמיד שכחנו אז בספירה את האצבע של חבר הכנסת הזוטר משה כחלון. ב-1999 נפלה הממשלה כש"שותפיה" סירבו לתמוך בתקציב, דבר שגרר את נתניהו עד לפיזור הכנסת.
אם כן, הספירה לאחור החלה הבוקר: מהישרדות - למרוץ למיליון
נתחיל דווקא בשחקן הוותיק ביותר - בנימין נתניהו. האם כדאי לו לחתור להקמת ממשלה חלופית או אולי דווקא ללכת לבחירות? הרי נתניהו סבור שחסרו לו בסבבים האחרונים בסה"כ שני מנדטים כדי להשיג את הרוב הדרוש. אולי עכשיו הוא יוציא מאדישותם את אלה שלא יצאו להצביע? השדים כבר הוצאו מהבקבוק. "ישראל מדממת", מכירים את הסיסמה?
הסקרים מנבאים לנתניהו 34 מנדטים, 4 יותר ממה שקיבל בבחירות בדיוק לפני שנה. מבחינתו, התיקים "התפורים", במיוחד כשמדברים רק על 4,000, פחות רלוונטיים. תוצאה פחות טובה ממה שקיבל אשתקד קשה להאמין שתהיה. תקווה חדשה תתרסק, ימינה לא קיימת, אפילו בני גנץ עשוי לצאת חלש יותר.
ב-2015 נתניהו יזם הליכה לבחירות בגלל "ישראל היום", והצליח. ב-2019 העדיף שלא לכבד את הרוטציה עם גנץ, ונכשל. אז אולי לא כדאי לו להסתכן? צריך לעבור פריימריז במפלגה, פריימריז לראשות המפלגה, וכשהולכים לבחירות יש עוד הרבה הפתעות. זוכרים שפעם הגמלאים קיבלו 7 מנדטים? בעידן הנוכחי, רפי איתן עוד היה הופך לראש ממשלה.
אם הזכרנו את גנץ, הרי שהוא לדעתי עדיין השחקן המרכזי על הלוח הפוליטי. יש לו לא מעט כלים על הלוח, ואם הוא יאחד את סיעתו, יהיה לו לאן לזוז. באפשרותו להציע לנתניהו ממשלה אלטרנטיבית. אבל הפעם, כך יסביר, הוא הוא יהיה הראשון ברוטציה. למקטרגים ישיב: גם בנט עשה את כל שעשה ולו בכדי למנוע בחירות.
אפילו לפיד כבר הכשיר את השרץ. אם בעבר לפיד אמר שהאאודי לראש ממשלה חלופי נועדה למסע הלוויה של הממשלה, הרי שהחלופי העכשיווי, כן, יאיר לפיד, כבר צבר עליה קילומטרז'. מבחינת גנץ זו הזדמנות חייו: להיות ראש ממשלה עם 8 מנדטים זה הרבה יותר משל זה עם השישה. בבחירות עתידיות נראה שיאיר לפיד ישתה לו את הקולות, אז למה לא לנקום כאן ועכשיו? גנץ כבר אמר שהוא בא לפוליטיקה ל-10 שנים. 3 כבר חלפו. הפז"מ דופק בני.
כדי להתגבר על המבוכה של ריצה לחיקו של נתניהו, אי אפשר לפסול את המהלך המשולב הבא:
1. איילת שקד תחילה. ב"הישרדות" היא הייתה בוודאי המודחת הראשונה, המפסידה הגדולה מאירועי היממה האחרונה. עידית סילמן גנבה לה את ההצגה. סילמן זכתה בבכורה עד כדי כך שבימין אפילו סלחו לה על "המכות שקיבלה". שקד עשויה למצוא עצמה ללא מפלגה, כשפסגת הקריירה הפוליטית שלה מאחוריה. היא פספסה את הרכבת שהוצעה לה בליכוד עוד לפני הקמת הממשלה, פספסה עכשיו שוב כשלא היתה הראשונה לזהות, ואם על טעות, מבחינתה, לא חוזרים פעמיים, אז למה לחזור בשלישית?
2. ברגע שאיילת שקד מכריזה על פרישתה (וכמובן היא תגיד שלא הוצע לה דבר), יוכל בני גנץ לומר לסיעתו ולציבורו: "חבר'ה אין ברירה זה או בחירות או שנציל את המדינה מעצמה..."
אם לאחר כל זה יהיו שימליצו לנתניהו בכל זאת לשאוף לבחירות, כי לא כדאי לתת לגנץ להיות ראש ממשלה ועוד הראשון ברוטציה, אפשר לחשוב על הניגון הישן עם הטוויסט המעודכן: גנץ תחילה, נתניהו שנה וחצי, ושוב גנץ לתקופה שנותרה.