מיד בסיום רמדאן, אחרי עיד אל פיטר, אמור ראש הממשלה נפתלי בנט או אחד משריו הבכירים להיפגש עם עבדאללה מלך ירדן בעמאן. רצוי שבפגישה הזאת תחתור ישראל להטמיע מהלך רחב כדי לטפל בסוגיית ההתפרעויות האלימות בהר הבית, שאם לא כן - יחזרו המראות שראינו בעת האחרונה גם בשנה הבאה ובאלו שאחריה.
גורמים אסלאמיים – אבל גם פת"ח – הפכו בשנים האחרונות את תפילות הבוקר במהלך חודש רמדאן להילולה של אלימות - ועד כה נמנעות הממשלות הערביות, ובהן כמובן הרשות הפלסטינית, מלגנות את חילול קדושת המקום.
הגיע הזמן להציע נוסחה שאולי תסייע להרגיע את המתיחות שמבוססת על תיאורים מפוברקים בדבר ניסיון ישראלי כביכול להביא לחלוקת ההר בין מוסלמים ליהודים.
המתווה פשוט, אם כי לא קל למימוש: ישראל תבקש גינוי חד-משמעי של הפיכת רחבת אל-אקצא לזירה של השתוללות, כנגד ערובות ישראליות ברורות שלא לנסות לשנות את הסטטוס קוו הנוכחי בהר הבית - לרבות איסור תפילות של לא מוסלמים וכמובן מניעת ניסיונות של חוגים קיצוניים לשחוט שם גדיים.
למאמץ כזה ניתן לגייס תמיכה רחבה במערב וקודם כל בארצות הברית, אך גם לממשלות הערביות יש עניין בנטרול המוקש הזה.
הכתובת הראשונה היא כמובן ירדן, שעל פי חוזה השלום מ-1994 יש לה מעמד מיוחד בהר הבית. לירדנים יש אמצעים להשפיע על התנהלותו של אבו מאזן. אבל אין די בירדן. מצרים והאמירויות אף הן צריכות להיות מטרה למדיניות ישראלית כזו, וכן מרוקו שעומדת זה שנים בראש ועדת ירושלים של הליגה הערבית.
מעבר לזה יש צעדים שהרבה לפני שיחול רמדאן הבא צריכים להינקט: פעילי הפת"ח במזרח העיר שפועלים בהנחיית "מושל ירושלים" מטעם הרשות הפלסטינית והשר לענייני ירושלים בממשלתו של אבו מאזן צריכים לקבל תדריך פומבי מהמוסדות העליונים של הפת"ח שהמאבק בכיבוש אינו יכול להתנהל בחצרות המסגד. ראשי מפלגת תחריר (השחרור), שכל השנים מתרחקים מטרור אבל שותפים לאלימות בהר הבית, צריכים ללמוד שיהיו מחירים להתנהגותם אחרי שכל השנים ישראל מגלה מידה רבה של סובלנות כלפי התנועה הזו. וכמובן ראוי שיישקלו צעדים מול הענף הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל שמלבה את הלהבות.
העמדה שנקט נשיא טורקיה ארדואן במשבר האחרון מחזקת את התקווה שניתן אולי להגיע להבנות. מדינות מוסלמיות נוספות, ובהן המדינה המוסלמית הגדולה ביותר בעולם – אינדונזיה, יכולות לתרום אף הן.
מוכרחים לגשת עכשיו לטפל בחודש רמדאן הבא במקום לחכות עד שיגיע.