אצלנו כולם עוסקים – ובדין! – בחילופי הדברים בין ישראל למוסקבה בעניין אוקראינה. אבל עם כל חשיבות ההדיפה של טענותיו של שר החוץ הרוסי לברוב וההתנצלות של פוטין בעקבותיה, הזירה העיקרית של מערכת היחסים המורכבת של ישראל עם רוסיה, מתנהלת על אדמת סוריה.
ובסוריה קורים דברים: בימים האחרונים פינה הצבא הרוסי שורה של בסיסים ומאחזים שבהם הוא מחזיק לאורך שנים, בעיקר במרכז המדינה ובמזרחה, אבל גם בצפון סביב העיר הראשית חאלב, בכמה אזורים של דמשק וגם בדרום המדינה הגובל עם ישראל. הרוסים מבצעים – בלא פרסום – את המהלך הזה מפני שהם נאלצים להפריש יותר מאמץ לזירה באוקראינה ושם – במאמר מוסגר – הם רואים יותר סיכויים כרגע מאשר מייחסים להם בתקשורת המערבית. מיד נכתוב על זה כמה משפטים.
לכיווץ הנוכחות הרוסית יש משמעות לא פשוטה, שהרי עד כה מנעו הרוסים לא אחת התבססות של האיראנים בגזרות שונות, בנו מיליציות שהיו משוחררות מהתכתיב של משמרות המהפכה וסיכלו השתלטות גנרלים פרו-איראניים על הצבא הסורי כולו. עכשיו זה משתנה והמינויים האחרונים לפיקוד העליון בדמשק, כולל שר ההגנה, כולם של נתמכי איראן מדיוויזיה 4 של מאהר אסד. בלי רוסיה חזקה בסוריה, איראן תתעצם שם עוד יותר! זו הסיבה שבשאר אסד נחפז היום (ראשון) במפתיע לטהרן, גם מבחינתו כעת מתחולל שינוי דרמטי.
את המאחזים הרוסיים בסוריה – סביב עיר המדבר תדמור, באזורים הכפריים של חאלב, בזירת עמק הפרת – ממלאות במהירות וכנראה באופן מתואם יחידות הכפופות למשמרות המהפכה האיראניים. אפשר לראות אותם עכשיו בשדה התעופה נירב ובמקומות נוספים שבהם עד כה השתדלו הרוסים למנוע את נוכחותם. יש העמקה של ההתחפרות האיראנים בסוריה – גם בממד הצבאי – מעבר למה שהאזרח הישראלי רוצה להאמין, אחרי כל הדיווחים הרבים על תקיפות מוצלחות של חיל האוויר. נכון שמכאיבים לאיראנים, ומכבידים על קצב ההצטיידות של חיזבאללה בטילים מדויקים, אבל לרגע זה אין ישראל מצליחה לעצור את זה כליל. מי שאומר אחרת, שיהיה לו לבריאות! להערכתי, לחיזבאללה היום יש כבר כ-500 טילים מדויקים. זה הרבה פחות ממה שרצו האיראנים להשיג, אבל גם הרבה יותר ממה שישראל תרצה לסבול.
אין לישראל דרך להשפיע באופן אמיתי על שיקולי ההיערכות הרוסית בסוריה. אולם, ככל שהם מנמיכים פרופיל צבאי במדינה הזו, גוברת אחיזתה של איראן בעמדות שחייבות להדאיג אותנו. כדאי לזכור שרוסיה, גם כאשר שיתפה פעולה עם איראן בסוריה, על שום הצורך שלה להיעזר בכוחות הרגליים של המיליציות האיראניות לניצול הפצצות המרבד של חיל האוויר הרוסי, תמיד חתרה להגביל ולכווץ את ההתבססות האיראנית שם ואת עומק החדירה האיראנית לצבא ושירותי הביטחון של אסד.
אם המלחמה באוקראינה משנה את פני הדברים, אזי אין זו בשורה לישראל!
ועוד פסקה אחת, ברשותכם הקוראים: התצוגה של הצבא הרוסי באוקראינה אכן הייתה עלובה, לפעמים מגוחכת, וברוב הזמן עצובה מבחינתה של מוסקבה. אבל נא לזכור: לפוטין יש עדיין סיכוי – ולא הייתי מבטל אותו – לאגף כ-40% מהצבא האוקראיני במזרח המדינה, לייצר חיבור יבשתי לטרנסניסטריה, החבל שבחסות הרוסים במולדובה, ובשתי הזירות האלה לייצר איום אמיתי על אודסה גם בלי תרומה ממשית מצי הים השחור הרוסי שהוצג עד כה במערומיו. גם מלחמה כושלת של פוטין, שתסתיים בניתוק אוקראינה מהמוצא לים, איננה הפסד מוחלט.