1. נאומו של זלנסקי נועד למטרה אחת - להסיט את הספינה הישראלית אל הכיוון האוקראיני, אבל הניסיון הזה לא עולה יפה לפי שעה. בישראל מתכוונים להמשיך עם התיווך, כנראה שפחות בגלל התקווה שזה יסייע לסיום המלחמה באירופה, ויותר בגלל ההנחה שזה עדיין משרת את ישראל בהימנעות מהצטרפות מלאה לגוש המערב. זעמו של פוטין עדיין אפקטיבי יותר מכעסו של זלנסקי.
  2. הנאום הזה כוון למיליוני הצופים בטלוויזיה ולא למאה ועשרים שהיו הקהל בזום, ולראיה אורכו הבלתי-פרלמנטרי של הנאום, 10 דקות בלבד. איך לפרש את דבריו של נשיא אוקראינה? אפשר להסתכל על זה בתור מתקפה חריפה מאוד מאוד על ישראל, שאומרת "שמנו לב אליכם, אתם לא באמת תתווכו בין טוב ורע בלי לשלם מחיר". זו מתקפה ישירה על בנט ועל לפיד. השנייה היא שזלנסקי ממשיך במעבר בין פרלמנטים ובכל אחד ואחד מהם אומר להם שהם לא עושים מספיק.
    זלנסקי נואם בזום לכנסת (צילום: לע
    זלנסקי בנאום לכנסת בזום|צילום: לע"מ
  3. והערה אחת בשולי הדברים: גם מי שראה הכול, את היעדרות חברי המשותפת מהלוויית פרס ומטקסי זיכרון לרבין - ההיעדרות שלהם, וצריך להגיד של לא מעט מחברי רע"מ, היא דבר מאוד מאוד משונה. מבעד למילים של שלום ופיוס, חברי המשותפת לא מחמיצים הזדמנות להביע תמיכה ברודנות וטרור: מי שהיה בלוויית ערפאת אבל לא בלוויית פרס, שהביע תמיכה באסד ולא בבני עמו הנטבחים, שגינה את ההתנקשות בסולימאני ולא את משמרות המהפכה, לא מפתיע גם הפעם. לתשומת ליבם של המתפייטים על קואליציית שוויון ואחווה איתם.