שלושה-ארבעה מאנשי המפתח בצוות המשא-ומתן האמריקני בווינה פרשו בימים האחרונים מתפקידיהם, משום שאינם מוכנים להשלים עם הוויתורים שמציע לאירנים השליח המיוחד רוב מאלי. בין הפורשים גם סגנו של מאלי ריצ'ארד נפיו, אדריכל מערך הסנקציות, שתמך בהתלהבות במאמץ לחפש הבנות עם אירן - אך בא לכלל מסקנה שאסור לעשות זאת בכל מחיר.
נפיו, שחיבר את הספר "אומנות הסנקציות", מסביר כעת לעמיתיו בוושינגטון מדוע אין להסיר את כל הסנקציות כדרישת אירן, וכיצד בדיוק יש לקפל בהדרגה - ועם התניות - את היתר. גם אריאן טבטבאי, בכירה ב"סטייט דיפרטמנט" (משרד החוץ האמריקני) ממוצא פרסי, התפטרה מצוות המו"מ. ויש, כנראה, יותר ויותר פקידים בכירים שסבורים כי ממילא "חידוש" ההסכם מ-2015 לא יהיה יותר ממעצור זמני בקצב ההתקדמות של האירנים ובו בזמן יזרים מיליארדים לקופתם.
כדאי לזכור: לפי מומחים אמריקאים, אירן תוכל לייצר פצצה אטומית בסיסית ופשוטה שאפשר להוביל במשאית או להטיל ממטוס שלושה חודשים בלבד לאחר צבירת אורניום מועשר בכמות מספקת. זו נורת האזהרה שמולנו. ייקח להם עוד למעלה משנה להרכיב פצצה על טיל.
שר החוץ טוני בלינקן, חבר ילדות של מאלי ששיחק עימו בכדור בחצר בית הכנסת שלהם, אמר השבוע בשיחת זום למשתתפי אזכרה בבית כנסת אחר, באטלנטה, שהצדדים "קרובים לקצה מסלול ההמראה". לדבריו, לא ניתן להשלים עם המשך הפעילות האירנית בניגוד להסכם, או עם מצב שבו תישאר מרחק שבועות מעטים מהעשרת כמות מספקת לפצצה. הוא נשמע פסימי למדי.
האירנים מודאגים בעליל מהאפשרות שביידן יתייאש מן המיקוח. הנשיא אבראהים ראיסי נחפז למוסקווה לומר לנשיא פוטין שהוא שומע לעצתו, כי מוטב לסגור עסקה ולהציע לרוסים חוזה שיתוף פעולה ל-20 שנים. הרוסים, אגב, לא ממש יצאו מגדרם מרוב התפעלות. ומטהרן עולים פתאום קולות הגורסים כי בהעדר הסכם כולל, גם הסדר חלקי בא בחשבון - הפוך לחלוטין מעמדתם עד כה. מוסקווה מאמינה שבקצב הנוכחי יושג הסכם בסוף החודש הבא ויישומו יחל באפריל.
סין, מצידה, הביאה לעלייה של 38% בייצוא הנפט מאירן ולראשונה שולחת ספינות קרב לאימון משותף עם הרוסים במבואות המפרץ הפרסי. גם בייג'ינג הבהירה לטהרן שעדיף להכריז ולו גם על מראית עין של הסכם מאשר ללכת למשבר. והאירופים? בגרמניה יש הנהגה חדשה שפחות בקיאה בנושא, בבריטניה נלחם בוריס ג'ונסון על חייו, ורק הצרפתים - כרגיל - דוגלים בקו נוקשה יותר מזה של מאלי.
ברגעי ההכרעה האלה יכולת ההשפעה של ישראל נמוכה למדי וקולה לא ממש נשמע. בירושלים מתפללים ומשתדלים להתעדכן, אבל בלי קמפיין דיפלומטי/תקשורתי וכבר בלי אזהרות פומביות שישראל עשויה לצאת לפעולה. הוא הדין בידידינו הערבים - באמירויות, במצרים, בסעודיה - גם הם נזהרים שלא להרגיז את ביידן. הם זקוקים לעזרה ממנו במלחמה המתרחבת מתימן והלאה.
אולם אם יחליט ביידן לאמץ את הקו הפשרני של מאלי, עשויה לצמוח לו התנגדות חזקה בקונגרס. לא רק מצד הרפובליקנים, אלא גם מצד חלק מן הדמוקרטים. ביידן לא יבקש, כמובן, את אישור הסנאט ובית הנבחרים, אך בידם להכביד עליו בעניין זה באין ספור דרכים אחרות.
